ביקורות ספרים על הספר עושה כרצונו - סיפור אמיתי
|
"קשה להאמין שבימינו, במרחק של כמה קילומטרים מאיתנו החילונים, יש עולם כזה שמתנהל ככה..."
כשהבת של אסתי ויינטשין, תמי, הגיעה להשתתף בתוכנית הריאלטי "האח הגדול", שמעתי לראשונה על הספר. תמיד הסתקרנתי לקרוא את הספר. והנה החלטתי שהגיע הזמן.
ספר שמספר על אישה חזקה שבסך הכל לא התאים לה המסגרת אליו נולדה, ולכן כל יום היה סיוט בשבילה, והדבר הכי טוב שיצא לה ממסגרת חסידי גור הנוקשה הם הילדים שלה, הסיבה שבגללה היא ניסתה להישאר בחסידות ולא לעזוב כדי שלא ישארו לבד, שלא יגדלו בלעדיה, ובין היתר שיהיה להם שידוכים טובים.
אסתי וינשטיין מספרת לנו את סיפורה, שכל פעם ופעם אנ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
הספור של אסתי התפרסם בתקשרת לפני מספר שנים אבל בעקבות כתבה עליה בטלויזיה ודבריו החריפים של עורך דינה כנגד הגרוש שלה, הסתקרנתי והחלטתי לקרא את הספר.
להפתעתי הרבה, למרת שהספר מתימר לתאר את חייה, בהקדמה נרשם שכל קשר בין המציאות לבין המתאר בספר הוא מקרי לחלטין... אבל כנראה מדבר בזהירות יתר משפטית מצד ההצאה לאר ותו לא.
הרושם שקבלתי מן הקריאה הוא שאסתי כלל לא טמנה את ידה בצלחת. היא ממש לא היתה שיה תמימה. ממש ממש לא.
אביא רק משפט אחד מהספר לדגמא:
"כבר מזמן שכחנו מה'תקונעס' [כללי הצניעות המיוחדים שתקנו רבני חסידות גור לאנשיה] ופרצנו את כל הגדרות המותרות והלא... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שלום לכולם
צר לי מאוד הספר זועק הצילו היא חולת נפש אמיתית , בגיל 18 הוריה היו צריכים לשלוח אותה לטיפול מסיבי ולא וחתן אותה, צר לי אבל אני מכירה את המשחה שלה גם אחיה חילוני וגגרוש על רקע בגידה, עזבו אל תקנו כל מה שחולה נפש מוכר לכם,
לא יהיא זכרה ברוך אלא רפואה שלימה... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפורנוגרפיה בחצי גרוש היה יכול להיות צבע צהוב סנסציוני.
אולי אדום לוהט.
אולי אפור סתמי וחסר עניין.
ואולי חמישים גוונים של אפור כמו אלו שבגללם השוק מוצף בספרים ארוטיים.
אבל ברגע שהפורנו המביך הזה נמכר תחת הכותרת המרגשת (כאילו) 'סיפור אמיתי'
ברגע שהוא כולל סוף טרגי והתאבדות,
ברגע שהוא כולל ניסיון לעשיית כסף מפרסום הכביסה המטונפת,
יש לו רק צבע אחד.
שחור. ... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפור שמביאה בפנינו אסתי הוא סיפור קשה כואב ומצמרר, אבל אני לא חושבת שהוא קרה בגלל החברה שבה אסתי גדלה, אלא בגלל הבעל שנפל בחלקה. אסתי רצתה להיפתח קצת לעולם שמעבר לחסידות גור והיא זו שמשכה את בעלה בתחילה לעזוב את התקנות המחמירות. צעד זה מובן וברור לי, הבנתי לליבה. בעלה לקח את הרצון שלה להיפתח הרבה יותר מידי קדימה וכאן כבר לא הבנתי מדוע שיתפה איתו פעולה ולא התנגדה אלא רק בשלב מאד מאוחר? כנראה שאשאר עם תהיות אלה לעוד הרבה זמן... עצוב עליה... עצוב שבנותיה לא שמרו על הכלל הגדול ביותר בתורה... כבד את אביך ואת אמך... עצוב שאסתי הקריבה את עצמה בעוד בעלה נשאר הצדי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר הזה לפני כמה שבועות. ספר קשה ומצמרר ומשאיר הרבה מאוד סימני שאלה. כמו עוד הרבה דברים, ראיתי שיש מחנה תומכים ומחנה מתנגדים לאסתי ווינשטיין וסיפור חייה. אני מזדהה עם שתי המחנות. מצד אחד החסידות גור הזאת היא פשוט קיצונית בטירוף וראויה לכך גנאי ומצד שני ווינשטיין שמתארת בעצמה בספר את המרדנות שלה מגיל צעיר כבר (שהיא יורדת לבד מהלול למשל), למההיא לא מסוגלת להתנגד לבעלה בזמן אמת? לא ברור.
גם אחרי שראיתי את עושה כרצונו הצגה שעלתה בהבימה נשארתי עם אותן התחושות והן משתנות כל הזמן עם התפ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
השכל הישר והלוגיגה הישרה מאוד לא מקבלים את הסיפור מכיוו שכל אמא או כל מערכת משפטית לא הייתה משאירה קטינות עם מטורף כזה. האמת שמאוד קטונתי מלשפוט כי לא שמעתי את הצד השני, וההלכה וגם החוק מורים שלא שופטים בלי לקבל את הצד השני אבל משהו פשוט לא מסתדר לי
אבל השאלה אם חלשים שלא מסוגלים להתגבר על היצרים שלהם ואין להם שום שאלות שתקראו להם יוצאים בשאלה , השאלות הם כאילו התירוץ למעשיהם
עושה כרצונו הצגה עלתה בתיאטרון הבימה בעיבוד רשמי לספר.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את סיפורה של אסתי רציתי לקרוא מזה זמן מה אך התלבטתי, משהו לא היה נראה לי בצורה שבה עשו לספר, יחסי ציבור. קריאות ה: הו-הא מציבור הקוראות המזועזעות אודות המעשים הנוראיים שחשפה הכותבת, אשר התבצעו בחדרי החדרים של חסידות גור כאילו שבמרחב החילוני מסתובבות נשמות טהורות ואין טינופת שיש לכסותה מתחת לשטיחים ואריגים.
אך התאבדותה נגעה ללבי בפרט משום שאני יודעת כי מייחסים למעשה פתרון סופי לאחר שכלו כל הקיצים ואין מוצא אחר לבעיות שהינן גדולות מהחיים.
הציבור החילוני לא יודע כמעט דבר על חסידות גור, חצר הקרויה על שם העיירה גורה קלוואריה הקרובה לוורשה אשר בפולין.
... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
במהלך "שבוע הספר" נכנסתי עם בעלי לקניון. ליד חנות החיות אליה נכנס, היה דוכן ספרים.
החלטתי שמקום להתעסק בענייני דגים שלא מעניינים אותי (את בעלי מעניינים מאד),
אמתין לו ליד דוכן הספרים (הפחות מעניין אותו).
לידי עמדה גברת שאחזה בידיה שני ספרים: "עושה כרצונו" ו "החיים אחריך". הגב' התלבטה איזה מהספרים
לרכוש.נראה כי המוכר נטה להמליץ על "עושה כרצונו" בנימוק שמדובר בסיפור אמיתי.
איני יודעת מה בחרה הגברת לרכוש לבסוף, לאחר לבטים ארוכים מאד, יודעת שהיום, לאחר שקראתי את "הספר"
שהופץ באינטרנט (נתקלתי בו במקרה ולכן קראתי), יכולה לומר שמקווה בעבורה שהחליטה לרכוש את ה"... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כששמעתי בחדשות על התאבדותה הטרגית של אסתי וינשטיין ז"ל הזכירו שהיא כתבה ספר על חייה שעומד לצאת לאור וכבר אז ידעתי שאני חייב לקרוא אותו.
כך שהיו לי ציפיות גבוהות מאוד מהספר ולצערי די התאכזבתי..
אמנם הוא מתחיל ממש טוב, אך רק בסוף הקריאה גיליתי שאלו בעצם שני ספרים ושהיא הייתה ממש בתחילת הספר השני כשהתאבדה (ניסיון שני, הספר מתחיל לאחר ניסיון ההתאבדות הראשון). הספר השני הוא זה שעניין אותי יותר- על החיים כחילוניה והנידוי ממשפחתה ובקושי נכתב עליו.
מעבר לכך מובן שריחמתי עליה במשך כל הקריאה והייתי מזועזע ממעשי הנבלה של בעלה, מהגיבוי שקיבל מרבני חסידות גור ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מצטערת על הביקורת שאני כותבת, תמיד אני כותבת אך ורק את האמת לפי ראות עיני.
לאחר התאבדותה של אסתי (דסי) זה שמה שמופיע בספר. העולם רעש. באחד מביקורי בסטימצקי נתקלתי בספר "עושה כרצונו" שהוצא לאור לאחר התאבדותה.
ואכן קניתי את הספר והתחלתי לקרוא בשיא המרץ. בתחילת הספר ריחמתי וכאבתי את כאבה של דסי. ככל שהתקדמתי עם הספר החל מעמוד 116 הרגשתי גועל, דחיה, זוועה ואכזבה. לא האמנתי שאני ממשיכה לקורא כשמידי פעם זרקתי את הספר ואמרתי לעצמי "איך המשפחה לא התביישה להוציא את הספר הזה לאור". איך הילדים מסוגלים להתמודד עם מעשיהם המגעילים והדוחים שהוריהם ביצעו.
אולי זה ישמע... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
סיפורה של אסתי מסופר דרך עיניה של דסי, סיפור של אשה מחסידות גור הנוקשה שחיה את חייה בין שני העולמות, בין העולם שלה כילדה מרדנית שנפכה לאשה שחיפשה את הפרצה לא לשם פריצות אלא על מנת לקבל אהבה, חיבה ותמיכה לבין עולם של אשה נשואה לגבר שאותו פגשה פעמיים לפני נישואיה, נישאה אחרי חודשים ארוכים של נתק והחלה לחיות את חיי הנישואין לא כפי שאנו הנשים החילוניות חוות אותם אלא כתקנות של מה מותר ומה אסור, קיום יחסי מין בצורה מכנית בחושך, מבלי להרגיש את הנשיות, מבלי להרגיש נאהבת, להרגיש כאב ולקיים יחסים רק על מנת להיכנס להריון וללדת 8 ילדים ב - 14 שנים.
שגרת חיי הנישואי... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מתנצלת מראש על סקירה כנראה מבולגנת, מלאה במחשבות ותהיות וחוסר סדר מופגן - לקח לי יומיים שלמים להתיישב לכתוב את הסקירה על הספר הזה, לא מפאת חוסר זמן אלא בשל העובדה שאחרי סיום ספר כזה צריך זמן לעכל את מה שקראת בזה הרגע והלב נוטה ללכת ולתור אחר עוד מידע בנוגע למה שקראת והמחשבות עובדות שעות נוספות…
אסתי ויינשטיין, בספר, דסי, מגוללת את סיפור חייה במקטעים מקטעים ובכאב עצום של נוסטלגיה בין אם היא נוסטלגיה טובה יותר או פחות בחייה בחסידות גור - קהילה קשה, פדנטית, מרוחקת מהעולם המערבי שנות אור, סגורה וסגפנית.
אני חושבת שמעטים האנשים בישראל שלא נתקלו בסיפור ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עושה כרצונו - אסתי ויינשטיין
״תעשו הכול!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!״ כך כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה.
אסתי וינשטיין, בת למשפחה מכובדת של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי ונותקה מילדיה, שמה קץ לחייה. כאשר החליטה למות, היא החליטה גם לשבור את שתיקתה. לדבר. בעצם, לצעוק: לבתה היחידה ששמרה אתה על קשר היא השאירה את "עושה כרצונו" הספר שכתבה.
מדובר במסמך חושפני ואמיץ, הזועק מדם ליבה של אסתי ויינשטיין, המתארת בתעוזה של ממש את חייה בחסידות גור.
זה המקום להדגיש כי הספר כספר איננו ערוך, קיימות שגיאות כתיב והגהה ולדעתי זה רק מוסיף לאוטנטיות של המסמך ה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ממליצה בחום!
ספר מרגש, קולח, כתוב בפשטות ומושך את הקורא להמשיך מיד לפרק הבא.
הסיפור מרתק ועצוב, ומעורר מחשבות רבות על אומץ ועל ויתור ובכלל על החיים.
נראה שפספסנו סופרת טובה וחבל...
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
הספר אומנם מזעזע וקשה אך לצערנו לא מהקרה היחיד שדומה לו, החרדים מחביאים סיפורים דומים שלא יוצאים לאור. אני ממליצה לכולם לקרוא את הספר כדי שכולם ידעו ויבינו איך מתנהלים החיים בקומונות של החרדים. אנחנו צריכים להבין כמה קשה לצאת ממסגרת כזאת ולכן כשיש אמיץ שמחליט לנטוש את המסגרת אנחנו חייבים לעזור ולסייע להם. שהרי זו משימה קשה וכואבת בהתאם. לנסיבות. הספר מתאר את כל הפרטים בעצם יומן אישי. ובספר קשה זה אפשר ללמוד ממנו המון, ממש כך. אני מאוד כואבת את הטרגדיה למרות שאני יודעת שהיא לא היחידה. רק בגלל הסוף כולנו יודעים על הטרגדיה, יש עוד הרבה טרגדיות שאף אחד ל... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר "עושה כרצונו" אינו ספר, ולכן לדעתי יש להתייחס אליו כיומן אישי, או ביוגרפיה, ללא עריכה וליטוש שהוגש לקריאה as-is .
אסתי וינשטיין בחרה לספר לכל העולם ואשתו, על הגורמים שהביאו אותה לעזוב את משפחתה ואת עולם החיים.
המסמך הזה הינו תיעוד מסקרן, מבזה ומכעיס כאחד ומציצני לחיים לא מוכרים.
אני לא תוהה על כך שהספר הפך לרב מכר. זה די טבעי לתהות על קנקנם של אחרים ומאידך גיסא, לדעתי האישית בלבד, חבל שהוא נכתב. זהו מסמך פוצע, מכאיב, מצער וגם דוחה ולא מעט...
אסתי ניסתה להתגבר על הקרעים בנפשה, ולחיות בין שני עולמות, אך קפיצותיה בין העולם המוקפד והמחמיר של "חסיד... המשך לקרוא
43 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תקנו חכמים בברכות השחר שלוש ברכות הודאה מיוחדות, ואלו הן:
"שלא עשני גוי, שלא עשני עבד ושלא עשני אישה“.
והנשים מברכות: "שעשני כרצונו"(שולחן ערוך מ"ו, ד')
ובמשנה אבות, ב', ד' נאמר: "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.
בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך".
אני חושב שהמצוטט לעיל אומר המון אם לא הכול.
עשה אותה כרצונו. והיא לנצח תעשה רצון אביה ורצון אישה או רבה.
לא כרצונה.
"אני בת שמונה עשרה וחצי. אני כבר לא נתונה למרות הוריי האהובים, אני נתונה למרותו היחידה והמלאה והמוחלטת של בעלי, שאותו אינני מכירה.... דירה זרה, זוג ילדים בני 19-18 חתן-כל... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
זהירות! הביקורת הזו היא לא לבעלי לב חלש.
הדבר הראשון שמרגישים כאשר קוראים את העמודים הראשונים הוא סקרנות.
לאחר מכן באה בהלה דקה ומרוסנת היטב, מיד לאחריה השתאות עד אין קץ ואז- גועל. גועל מוחלט ואמתי.
גועל כלפי החוויות המתוארות בספר במילים כל כך נמוכות, בהרהורי לב כל כך חייתיים, בהכללות גסות במיוחד.
אסתי העלתה חוויות אינטימיות ביותר שאולי קרו במציאות ואולי לא, וזה לגיטימי בהחלט לעשות כן.
לגיטימי, אבל כל כך בזוי, כל כך מכליל, כתוב בצורה כל כך פתטית ומעוררת רחמים. אבל לא רחמים מהסוג הטוב.
קראתי את הספר כולו ברצף, לא הפסקתי לשנייה, והרגשתי שהספר הזה מחליא... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני קראתי את הקובץ כמו שנכתב ונשלח על ידה לאחרים.יתכן והספר מעובד מעט אחרת.בכל מקרה הפסדנו סופרת כיוון שהכתיבה שלה מענינת קולחת . שפה גבוהה.ולדאבונינו הסופרת כבר לא בין החיים.
אורח החיים הגורי לא חדש לי. אך הכפילות של החיים בחטא להקפדה של אורח חיים חרדי הנמשך לאורך זמן ארוך זה תמוה בעיני ,איך הצליחו לא להתפס על ידי המשפחה??. יהי זכרה ברוך.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בלי מילים (שלי)
"אחרי נישואיהם הקפיד בעלי לקרוא לי "בואי רגע", או "תגידי", ולא לנקוב בשם הפרטי ("באותו זמן לא ידעתי מה פירוש המלה רומנטי, אבל הרגשתי בכל מאודי שהייתי רוצה לשמוע אותו מבטא את השם שלי על שפתיו. לפעמים הייתי הולכת אחריו בבית כמו צל ומדמיינת איך פתאום הוא מסתובב אומר את מלת הפלאים הזו").
בלי מילים (שלי)
"הרעבע מגור קבע, שזה פעמיים בחודש וכבר עשינו את זה פעמיים החודש! לכן הרב אמר, שהחודש לא נעשה את זה שוב"
הייתי יכול להמשיך בלי מילים (שלי) ולהביא כאן ציטוטים או בעצם ספר שלם, אבל אתרום רק כמה מילים שלי.
בהזדמנויות שונות אמרתי כאן שמעמדה של האישה ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|