ביקורת ספרותית על עושה כרצונו - סיפור אמיתי מאת אסתי וינשטיין
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 22 באוגוסט, 2016
ע"י מירה רוזנפלד


עושה כרצונו - אסתי ויינשטיין
״תעשו הכול!! שאנשים ישמעו על הספר ויקראו אותו!״ כך כתבה אסתי וינשטיין במכתב הפרידה שלה.
אסתי וינשטיין, בת למשפחה מכובדת של חסידי גור, שעזבה את העולם החרדי ונותקה מילדיה, שמה קץ לחייה. כאשר החליטה למות, היא החליטה גם לשבור את שתיקתה. לדבר. בעצם, לצעוק: לבתה היחידה ששמרה אתה על קשר היא השאירה את "עושה כרצונו" הספר שכתבה.
מדובר במסמך חושפני ואמיץ, הזועק מדם ליבה של אסתי ויינשטיין, המתארת בתעוזה של ממש את חייה בחסידות גור.
זה המקום להדגיש כי הספר כספר איננו ערוך, קיימות שגיאות כתיב והגהה ולדעתי זה רק מוסיף לאוטנטיות של המסמך המרגש הזה.זאת הסיבה שאני לא מתייחסת אליו כאל ספר כמו כל הספרים שקראתי אלא פשוט כמסמך אנושי הזועק את צעקתה.
אסתי גדלה והתחנכה בבית חרדי בירושלים. עם הגיעה לגיל 17 לערך כבר אירסו אותה וקצת אחרי גיל 18 היא כבר התחתנה ועשתה "כל מה שצרך לעשות".
ככל שהתקדמתי בספר נדהמתי לגלות עוד ועוד על אורחות חייהם של אנשי ונשות חסידות גור. לא ייאמן שאנשים אלו חיים כאן, לידינו וכל כך רחוק מאיתנו. לא ייאמן שאנשים חיים ככה גם היום.
לאורך כל הספר מצאתי את עצמי חוזרת ואומרת אני לא קוראת ספר, אני קוראת את החיים שלה ממש, כפי שחיה, וזה פשוט זעזו אותי. מדובר במציאות קשה, העולה על כל דמיון.
אני מוצאת שאני נסערת מהספר הזה, הוא ליווה אותי במהלך היום וחצי האחרונים בהם קראתיו, ובטוחני שילווה אותי עוד זמן רב.
קשה להאמין שככה חיה, ועוד יותר קשה להאמין שככה סיימה את חייה.
אני בוחרת לצטט קטע מהספר (אחד מיני רבים) שנגע לליבי :
"בכיתי על הילדות שלי שנמוגה, התגעגעתי לבית החם והמוכר ברחוב רבי עקיבא בבני ברק
בכיתי על כתונת הסטן היפה שלי, שאין מי שיראה אותה ויחייך אלי למראה.
בכיתי על ההיריון, שמי יודע אם ומתי הוא יגיע בתנאים של הרב
בכיתי על האברכים מה'שטיבל', שלא מאפשרים לבחור הגון ותמים לבוא וללמוד איתם רק בגלל שהציונים שלו לא מספיק טובים
בכיתי על הבדידות הנוראה שחשתי, לצדו של האדם שאני אמורה להרגיש הכי קרובה לידו אך תהום עמוקה פעורה בינינו
בכיתי, כי בפעם הראשונה בחיי, לא היה בי את הכוח לפנות לחבר הכי טוב שלי, אלוהים שתמיד איתי, שהוא עזב אותי."
אני ממליצה על הספר הזה, ולו בשל הרצון להעביר את סיפורה, את זעקתה של הכותבת.
יהי זכרה ברוך.
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שרון מוזס (לפני שנה ו-10 חודשים)
מקסים כתבת



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ