ביקורות ספרים על הספר הקורא ברכבת של 6:27

מוות וחיים ביד המילה וגם בידי המילה הכתובה. בסופו של דבר מה שחשוב באמת זה החיבור בין בני האדם ואחד החיבורים החשובים הוא המילה הכתובה והמוקראת. המחבר מפליא לערבב בין מחזור החיים של הספרים לבין מחזור החיים האנושי. כל זאת מבלי לשכוח את הפסולת האנושית היום-יומית שכולנו מייצרים. היסתכלות מקרוב על מעגל החיים של הספרים, הדגים ובני האדם. סיפור לכאורה קטן אבל יש לו הרבה מה להציע. מומלץ במיוחד לאוהבי ספר!... המשך לקרוא

7ספרים

ספר לא משהו. סגנון הכתיבה אכן קולח אבל העלילה לא משכנעת. למה שאדם שפוי יקרא כל בוקר ברכבת קטעים שאין ביניהם כל קשר? השם שלך נורא מציק לך? מה הבעייה לשנות את השם או לפחות לבחור לעצמך כינוי? ועוד ועוד ועוד...... המשך לקרוא

שועלון

ספרו של דידילורן מתמקד בלוקיון, עובד מפעל שאינו מרוצה מעבודתו בלשון המעטה. עבודתו של לוקיון הינה הפעלת מכונה המשמידה ספרים, ואילו לוקיון אינו יכול לסבול זאת ובסופו של כל יום עבודה לוקח מספר דפים שניצלו מן השחיטה, ומשחרר אותם לחופשי לאוזניהם של נוסעי רכבת הפרברים. בהמשך נפגוש בעובדת הניקיון, דמות אותה ניתן לתפוס כ'נחותה' ובוודאי 'אינה משכילה' שגם היא מרותקת לעולם הספר, ולא רק זאת, היא עוד מעזה להעלות פרקים על הכתב! בתרבותנו נתפסת הספרות כעולם תוכן השייך לאנשים המשכילים, וכמו הסטיגמה הזאת המתנפצת תוך כדי הקריאה מתנפצות גם סטיגמות נוספות (שומר שמדבר... המשך לקרוא

יעל

רוב גיבורי הספרים שלנו הם יפים, או לפחות בעלי תכונות שאנחנו רגילים לייחס לאנשים בעלי משמעות. אנחנו קוראים אותם ובוראים אותם בדמיוננו יפים, כי אנחנו מכורים ליופי. אבל יש ספרים - והספר הזה בינהם - שהגיבורים שהם מתארים אינם יפים: הם פגומים אולי לא ממש מכוערים, אבל מוזרים, כאלה שבקרת האיכות של המפעל סימנה והוציאה אותם מקו הייצור: אלה לא יישלחו לחנויות, הם ייגרסו ויוסתרו, כי מפעל משגשג כמו שלנו אינו יכול להרשות לעצמו להוציא מתחת ידו את הפגומים. ולוקיון מץ הוא פגום. וככזה הוא עובד 15 שנה בעבודה מאוסה, כשהתוצר שהוא מייצר הוא הרס, והכלי הוא "הדבר" - מכונה עצומה ה... המשך לקרוא

yaelhar

כל מילה, כל משפט, כל פסקה, כל עמוד, כל פרק, הכל! את הכל אהבתי בספר הזה. גם את הכריכה שלו, גם את הפורמט הקטן, ואת הפרקים הקצרים. ממש תענוג. הסיפור הזכיר לי את הסדרה האמריקאית "סיינפלד", כמו בה, גם בספר, הסופר לוקח אנשים שאין בהם יופי מיוחד, לא סיפור יוצא דופן ולא אות גבורה. "הגיבורים" הם לא יחידים במינם, והם לא עשו שום מעשה נשגב, פרט לחיים רגילים, תקראו לכך- משעממים, "אפורים", אך חייהם משולים לשלנו. סיפורים שלבטח גם אני מספרת, או כל אחד מאיתנו. גיבורי הספר הם- לוקיון מץ, גבר בן 36, שחי עם דג הזהב שלו, מסתובב עם השם שלו, שגרם לו להרבה עוול, כל חייו, הוא עובד במפעל ... המשך לקרוא

חגית

הספר הזה הוא התשובה המדוייקת לסיפור אנושי קטן, הכתוב בכישרון גדול. ז'אן-פול דידיֶלוׂרֶן רקח לנו את הסיפור הזה ללא שומנים מיותרים, באופן קצבי ומתקדם ללא מעצורים. לוקיון מץ, גיבור הסיפור, שונא את שמו מאחר ולא פעם בחייו שינו זאת למוקיון לץ וצחקו ברוחב לב על חשבונו. עניין החלפת השמות הוא מוטיב חוזר בסיפור, אבל לא עניין גדול, סתם משהו משעשע. מץ בן השלושים ושש, עובד במקום בו גורסים ספרים מיותרים ע"י מכונה, והגדיר זאת מי שהגדיר: "אנחנו בשביל תעשיית הספרים, מה שחור התחת הוא בשביל מערכת העיכול". כך פשוט. למה לגרוס? משום שסדרות שלמות של ספרים מתפרסמים, כן או לא זו... המשך לקרוא

מורי

לפני כמה שבועות התעוררתי בלילה לקולות מוזרים כמו נפץ של זכוכית דקיקה מתחת לפרקט. יום קודם העיר בעלי את תשומת לבי לקול המוזר, אבל קברתי את הפליאה מתחת לשלל עיסוקים והתעלמתי. כל הלילה התכרבלתי מתחת לשמיכה ומתחת למחשבות הזוועה. לא הצלחתי להבין מה אני שומעת, עדת עכברים שמסתתרים מתחת לפרקט שלי, טרמיטים שאוכלים אותו... בבוקר זינקתי אל המחשב כדי למצוא את הסיבה לרחשים המפחידים והבנתי את הברוך. הפרקט שלי נגוע בתולעי עץ והוא מכורסם על ידיהם. הייתי בטוחה שאאלץ לעזוב את הבית לשבוע בזמן שמאיידים את התולעים למוות, לשהות בבית מלון ולהבין שהצרה היא בת פתרון. ... המשך לקרוא

אפרתי

התחלתי לקרוא את הספר הקטן הזה בלי ציפיות. אך הספר הקסים אותי ולא יכולתי להניח אותו. הספר מדבר על אנשים "קטנים" שלכאורה אין להם מה להציע לספרות, אך הטיפוסים הם מקסימים מלאי חן שמחת חיים ועצבות מעורבים. אין פה פריס נוצצת, אלא פריס אפורה עם אנשים ממש לא אפורים. ממליץ בחום.... המשך לקרוא

אלכס

קלישאת ה'אנשים השקופים' הפכה לשחוקה עוד הרבה לפני תעמולת הבחירות הנלוזה של אריה דרעי. אין כזה דבר אנשים שקופים. נקודה. הם אולי מבקשים להיות שקופים, או אולי אחרים רוצים בשקיפותם, אבל עצם היותם מנקים, מאבטחים, קופאים בסופר וכו' אינה מעניקה להם שקיפות. (ורגע לפני שאתם הופכים אותי לשקוף נסו להיזכר ברופא, עורך דין, שופט או רואה חשבון שטיפל בכם לאחרונה). הקורא ברכבת וכו' מספר על בני אדם ששקיפותם אינה נובעת מעצם משרתם, אלא כי מאווייהם נתונים לאוויר ומה שמעליו: קטוע רגליים המחפש אחר אבריו הכרותים בדפי ספר, שומר שתודעתו נתונה לסונטות שהוא מחבר תוך כדי דיבור,... המשך לקרוא

אודי

ספר דק ועדין שמספר על האנשים שחיים בשולי החברה. אלה שמשרתים במשרות אפרוריות שאף אחד לא רוצה, בודדים, עורגים למשהו, למישהו. בהחלט אפשר לקרוא... המשך לקרוא

דקלה

בגב הספר מצאתי הגדרה הולמת לספר היפה הזה: "ספר רב קסם שגיבוריו הם 'האנשים השקופים' שאנו עוברים על פניהם יום יום, אך לא באמת רואים אותם". אז אילו "אנשים שקופים" נוכל למצוא כאן? בראש ובראשונה, לוקיון מץ, גיבור הספר. לוקיון הוא אדם בודד וגלמוד. הוא מאוד אוהב ספרים, אך למרבה האירוניה עובד כמפעיל של מכונה אימתנית שגורסת ספרים. חבר הנפש שלו הוא דג זהב, דג מחמד. מן הספר: "כשהאוזן הקשבת שלך היא דג זהב, למה כבר אפשר לצפות חוץ מהאזנה פסיבית ודוממת? גם אם לפעמים היה נדמה לו שהבועות העולות מן הפה הן תחילתה של תשובה". "איש שקוף" נוסף הוא ג'וזפה, אף הוא עובד במפעל הגריסה... המשך לקרוא

מסמר עקרב

הספר הדקיק הזה עלול להדיר שינה מעיניהם של ביבליופילים. גיבור הספר, לוקיון מץ, עובד במפעל למחזור שבו מכונת גריסה ענקית הופכת ספרים שנזרקו לעיסה ממוחזרת. כאוספת 'ניצולי' ספרים בעצמי בכל הזדמנות שיש לי, רגע לפני שהם מושלכים לפח באשמת פגם בעטיפה או קרע קטן, נחרדתי מתיאורי הזוועה של 'הדבר' המפלצתי הזולל את הספרים האומללים. אני, שרואה בכל ספר פתח לעולם ומלואו ורואה בו את תקוותו ועבודתו הקשה של הסופר, שהשתדל, כתב, תיקן, ערך והוציא את מלוא כספו כדי לנסות לגעת בחלום, לגעת באנשים או להפיץ רעיון כלשהו, מתקשה לראות דבר כזה מושלך פיזית אל הפח. למרות שמחזור זה נהדר. ... המשך לקרוא

Dina

למרות היותי חובב מושבע של האתר, מעולם לא הטרחתי את עצמי לכדי כתיבת פוסט על ספר. ייתכן שהדבר נבע מתחושתי שלמרות אהבתי לקריאה, מידי שנה אני מגביל את עצמי לכמות קטנה של כותרים, וגם עם השנים הם נוטים להיות יותר מתחום מדעי החברה והמדעים המדויקים. כך שאם אני כבר קורא פה ושם משהוא פרוזאי הרי שאני נוטה בדרך כלל למרחבים המוכרים והבטוחים כמו המינגוויי, מורקמי או ספרות בלשית נורדית. בקיצור אני לא רואה את עצמי כמבקר ספרותי קלאסי. גם כאשר אני יוצא לגלוש באתר, אני בדרך כלל קורא ביקורות על ספרים מוכרים שבהם אני מנסה לחפש זוויות אחרות על יצירות שאני מכיר. לכן קצת הו... המשך לקרוא

רן

סיפור שהוא לכאורה בנאלי: נוסע קבוע לעבודה של הפעלת מכונה לגריסת ספרים, מציל מדי פעם, חבילת דפים ומקריא אותם כל בוקר ברכבת. (נראה אותכם קוראי, כנוסעים כל בוקר באותה רכבת, וכל בוקר קם אותו תמהוני ומקריא מחבילת דפים המשתנה מיום ליום, לעיתים אין קשר בין הדפים). הוא מוזמן להקריא בבית אבות. ושם יש תגובות של הקהל אליו ועל הקריאה שלו. בסוף הוא מוצא דיסק און קי, וההמשך כדאי לקרוא. כאמור זאת השכבה העליונה. אבל הסיפור מתקיל אותנו עם העובדה כי עולמנו הוא רב שכבתי. לעיתים השכבות אורתגונליות אחת לשניה, כלומר , אינן משפיעות אחת על השניה, ברוב המקרים, אין קשר בין עול... המשך לקרוא

אורי רעננה

יופי של ספר! פשוט תענוג! סיפור על "האנשים השקופים" שבחיינו כגון: השומר במפעל, המנקה של השרותים, הפועל, נכה קטוע רגליים ועוד. סיפור על חברות, נתינה, תקווה וחיפוש אחר אהבה שנמצאת במקומות הכי לא צפויים אבל אסור להתייאש מלחפש אחריה. הגיבור הראשי הוא לוקיון מץ שאנשים צוחקים עליו וקוראים לו "מוקיון ולץ". הוא בן 36, בחור בודד שמנסה להסתתר מהעולם ומנהל חיי שיגרה משעממים. הוא עובד במפעל לגריסת ספרים, תחת בוס קשוח וגר עם דג זהב. לוקיון אוסף דפים ממכונת הגריסה וכל בוקר קורא ברכבת דף מתוך ספר לקהל הנוסעים שכבר מחכה לו בשקיקה. הוא התיידד עם אדם שעבד במפעל ורגליו נק... המשך לקרוא

תושיק