ביקורות ספרים על הספר הסכין והרקיע - כאוס מהלך - כאוס מהלך #3

(הי רויטל. עוד לא קראתי את הביקורת שלך, בכוונה. את בטח אומרת בה את כל מה שאומר פה רק באופן יותר טוב. סורי) ........ ........ ........ ........ ........ ........ הידד! נקודות עדיין עובדות בעולם. פיו, פחדתי לרגע שפטריק גנב את כולן ונחרדתי. טוב, תשמעו. הביקורת לא תצא קוהרנטית כמו שהייתי רוצה. אבל אני אנסה, ומקווה שאביע לפחות חלק מהנקודות (חה, חה) שרציתי באופן ראוי. זה הולך ככה. יש לי ציפיות מסוימות ממערכת היחסים של סופר-קורא. מוגזם, אני יודעת, ובכל זאת. כשסופר כותב יצירה, כדי שהיא תהיה טובה, הוא צריך לשמור על הקורא בקו זמן קרוב לשלו. באיזה יחס מסוים לעלילה, מאזן כוחות דקיק כזה שב... המשך לקרוא

האופה בתלתלים

הסדרה הזאת התחילה כל כך טוב והספר השני היה כזו אכזבה, שבאמת לא ידעתי למה לצפות מהספר השלישי. החלטתי לבוא בראש פתוח ולקרוא אותו כפי שהוא. למרבה הצער, המסקנה שלי היא שזה כבר לא מקרה של ציפיות מנופצות כמו הספר השני, זו פשוט סדרה שלא הייתי אמור ליהנות ממנה. הסיבה העיקרית, כמו הספר השני, היא שהספר שוב מכיל את כל שרע בז'אנר ה- YA (להלן בו"צ, בוגרים צעירים). במקום להתעסק בעולם היצירתי ורב הדמיון שיצר המחבר, ולבנות על המסגרת הזו דמויות אמינות ועלילה מושכת, הסיפור שוב עוסק ב-"יחסים" הילדותיים בין הגיבורים. האם האהבה בין שתי הדמויות חזקה מספיק כדי להחזיק למרות הקשי... המשך לקרוא

Muhandes

הספר טוב ורע,מעניין ומשעמם, עמוק ושטיחי.. יש רגעים שאתה נהנה מהם ויש רגעים שאתה מרגיש שהדברים נמרחים. הספר השליש הוא החלש מבין השלושה, ציפיתי לסוף קצת יותר יצירתי. ציפיתי שעיניין של אנשי ה"ארץ" יהיה יותר מעניין.. הסוף של הספר יכל להיות מעניין יותר, קצת יותר סוחף. לא יגיד שהספר גרוע, הוא בהחלט שווה קריאה אבל צריך לקחת בחשבון שהוא נמרח ולא ממש את הפוטנציאל שלו עד הסוף.... המשך לקרוא

StarFish

אחד הספרים הכי טובים שקראתי נקודה. כתיבה חזקה וסוחפת, עלילה מדהימה, מסוג הספרים שנכנסים לך מתחת לעור ואתה מפסיק לנשום כשאתה קורא אותם. ... המשך לקרוא

רואן16

אף פעם לא חשבתי לכתוב ביקורת לאחד מהספרים, מהסיבה הפשוטה שלא חשבתי שאצליח לכתוב משהו טוב מספיק. אבל אני מרגישה שאני חייבת לכתוב על הסדרה הזו לפחות כמה משפטים, ולהתעלם ממנה זה פשוט לא בסדר. אז הנה, אני יושבת וכותבת ביקורת, ומבחינתי שתהיה מבולבלת לגמרי או מנוסחת רע, ואני בטח הולכת לכתוב ולמחוק שוב ושוב ולא למצוא את המילים הנכונות. אבל יש לי מה להגיד על הסדרה, ואני לא אשמור את זה בבטן: חיכיתי המון זמן כדי לקרוא את הסדרה, שכולם המליצו לי עליה בהתלהבות. וחיפשתי עותק של הספר הראשון כמה חודשים. אני לא יכולה לתאר במילים את האושר שלי כשסוף סוף קניתי את השני... המשך לקרוא

SHIRA

בסדר. ביקורת. הממ. ביקורת. הממ. עד כמה שאפשר לקרוא לזה ביקורת, כמובן, כי הספר הזה... מושלם? מהמם? אין עליו בעולם? נההה. אבל הוא לא רחוק מזה. הטרילוגיה שבתה אותי סופית. כל כך עמוק עד שלא עצרתי לכתוב ביקורת עד שסיימתי אותה. אוף, איזה ספר! אני רק רוצה לומר (ממרום ארבע עשרה שנותיי) שאחוז ניכר מהספרים שיצאו בשנים האחרונות (יעני, בשנות האלפיים) היו רדודים ומאכזבים עד כאב. טוב, אני מעליבה אותם. נצמצם את זה לעשור האחרון. הספר הזה, הטרילוגיה הזאת, ה- האושר הטהור הזה, זה ספר טוב. העלילה בנויה מצויין. הכול בא ב-ד-י-ו-ק בזמן. לא מאוחר מדי, לא מוקדם מדי, ולמרות שחלק ממה ... המשך לקרוא

קוראת מגיל צעיר

אני לא יכולה לתאר את רגשותיי, אפילו את הכי פשוט-חוסר אמון. המחשבה לא מעכלת שזה נגמר. זה לא מעכל שזה נגמר ככה. רק 3 ספרים, כן הספר האחרון היה ממש ארוך, אבל זה רק שלוש. קראתי כל כך הרבה עמודים, כל כך הרבה מילים בכל כך הרבה זמן. אבל זה מרגיש כאילו לא קרה כלום. הראש מדמיין עדיין שני 12-13 כמו שהם רק הכירו, ואני מופתעת כשרשמו שטוד גבה, זה לא נראה לי הגיוני בראש. בכלל יש לי הרגשה כזו, כאילו יהיה לזה ספר רביעי, כי הסוף פתוח מידי. הוא פתוח כל כך, שזה לא הגיוני לראש שלי שזה הסוף, וזה מעצבן ומתסכל אותי עד מוות. אני קצת מתחרטת שנס כתב את מה ש1017 עשה, אבל זו הייתה הבחירה שלו,... המשך לקרוא

Drunk Reader

האמת, לא התחשק לי לכתוב את הביקורת הזאת. בדרך כלל, כשספר מעצבן אותי, זה הזרז הכי טוב לכתיבת ביקורת, אבל הפעם, איכשהו, לא התחשק לי. מה, עכשיו להתחיל עם הזעם הקדוש נגד ספר נוער שהוא בעיני אנטי מוסרי בעליל, ועוד באווירת ה"רק לא צנזורה" של ימינו. הרי יצלבו אותי על עץ גבוה, לצד בכירי משרד החינוך. ובכל מקרה, מישהו כבר בטח כתב על זה, אני לא הראשונה ששמה לב שיש פה ספר עם מסרים סופר-בעייתיים, נכון? נכון? טוב, כנראה שנכון, אבל. לא מצאתי אותם. את המישהם שהיו אמורים לשים לב לבעייתיות של הספר ולכתוב עליה משהו. להפך. מצאתי שלל ביקורות שמהללות ומשבחות את הספר. המבקרים, כ... המשך לקרוא

רויטל ק.

בחיי, כמה שנמאס לי לחכות! שבועות וחודשים שלמים, כל כך הרבה דחיות. אבל הגיע הזמן, והספר לא איכזב. למען האמת, עבר כל כך הרבה זמן, עד שהייתי צריכה להתחיל לקרוא את כל הסדרה שוב. וכל העלילה והכתיבה הכו והפתיעו אותי מחדש, קראתי את הספר כאילו שזו הייתה הפעם הראשונה, לא ידעתי כלום מראש. וזו הייתה הרגשה נפלאה. הספר הזה הפתיע לא פחות, ריגש והכאיב לא פחות. למען האמת, הוא הכאיב יותר. קצת יותר מדי. אני עדיין בהכחשה. אבל הוא כל כך מצויין, כמו כל שאר הסדרה, הכתיבה שאליה התגעגעתי כל כך, הדמויות ששוב עמדו לצידי, השינויים שאליהם לא ציפיתי. הכל היה מעל ומעבר. השכם בבוקר... המשך לקרוא

הסכין והרקיע. סדרת כאוס #3. פטריק נס. חמישה כוכבים. ב - י - ק - ו - ר - ת - ! [הביקורת עצמה תכיל ספויילרים, אבל אני אזהיר עליהם מראש.] {הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי} והנה אני שוב, מסדרת את הבסיס הרגיל לכל הביקורת שלי. את שם הספר, סדרה, סופר במודגש בהתחלה. דואגת שיהיה כתוב את הביקורת בגדול, שיהיה ברור שזו דעה שלי. אפילו כבר מעתיקה את המשפטים הקבועים שלי לסוף הביקורת. ובכל זאת. אי אפשר לומר שזו תהיה ביקורת רגילה. זו תיהיה ביקורת סופית. כי זה הסוף. אין יותר. אין יותר את הדמויות שאני אוהבת, שלמדתי לאהוב, ששנאתי עד הסוף. אין יותר אותן. ה... המשך לקרוא

S-E-5914

שנה. בערך שנה שאני מחכה לספר הזה כדי להשלים את הטרילוגיה המקורית הזו. מכירים את התחושה שאתה כל כך מחכה למשהו ואז מקבל אותו והכל מושלם? אז זהו- שכאן זה פשוט לא קורה. או שאני התבגרתי, או שמשהו ברצף נדפק לי בגלל ההמתנה, אבל אני פשוט לא מצליחה לקרוא אותו. חבל, נשארתי מילולית עם חצי תאוותי (וטרילוגייתי) בידי.... המשך לקרוא

ליאורה

אחרי יותר משנתיים של המתנה, הגיע סוף סוף הרגע המיוחל. כשסיימתי, סגרתי את הספר ורק חשבתי "איך הוא עושה את זה?" פטריק נס צריך להיות מוכתר לסופר הנוער הטוב ביותר. הוא מצליח במה שסופרים רבים נכשלים - לעשות סיום אפי, עמוס אקשן ומתח, שנקרא בנשימה עצורה. אחרי כל כך הרבה ספרי סיום שאכזבו אותי, טוב לדעת שיש עדיין כאלה שיודעים לסיים סדרת ספרים באופן טוב. המעריצים לא יתאכזבו. פטריק נס הצליח ליצור סיפור מושלם: פרק ראשון מהמם, פרק אמצעי ממש מטורף, ופרק סיום אדיר. נדירים הסופרים שיכולים לעשות זאת. אז סוף סוף יש לנו סדרת ספרים שהסתיימה טוב. אז למה עכשיו נשאר לנו ל... המשך לקרוא

אראגון

מאז ומתמיד לא אהבתי סיומים. לא, אף פעם לא חיבבתי אותם, לא משנה איזה סוג של סוף הוא-שמח או עצוב יחד. כילדה קטנה, אני זוכרת איך העיניים שלי היו מתמלאות בדמעות וגוש בגרון מסוף של משהו. אפילו בסוף של מלך האריות- סרט דיסני עם סוף שמח כהרגלם, דמעות נמצאו על עיני והרגשתי מחנק בגרון. הייתי מנסה לאכול לאט את הפופקורן כדי לא לגמור אותו. כשהיה שיר שאהבתי ועמד להיגמר, עוד לפני התו הסופי שלו, הרצתי להתחלה. שעמדתי לסיים ציור אז ניסיתי למצוא מקומות שלא צבעתי בהם רק כדי לצבוע עוד, שלא אסיים אותו. שנגמר הגן הייתי עצובה. וגם שנגמרה כיתה א'. וב', וג' וד' וכך הלאה. שנגמר היס... המשך לקרוא

snow fox