ביקורות ספרים על הספר אל תיגע בזמיר -מהדורת 2015

ספר מופלא! הסיפור מסופר בידי ילדה צעירה ונקודת המבט הזאת עושה את כל השוני בסיפור, שייתכן שהיה נשמע אחרת מפי מבוגר. הסופרת מיטיבה לתאר את המבט הילדי, התמים מצד אחד אך הרואה את הדברים כמו שהם, ללא הטייה, מבט חף מכל דעות קדומות או ידע קודם, מבט נקי ולכן כל כך חזק ומרשים. וזה סוד קסמו של הספר. בנוסף לכך הספר מלא אהבה. האהבה והקשר בין שני הילדים הצעירים ששלוש שנים מפרידות ביניהם. האהבה של האב לילדיו. האהבה למקום, למרות המורכבות, למרות הגזענות, למרות הקטנוניות של חלק מהתושבים, אבל גם עם תאורים של אנשים המגלים את גדולתם כבני אדם. מומלץ ביותר!... המשך לקרוא

choulaw

הייתי סקפטי לגבי הספר; סקפטי משום שהוא עוסק בגזענות, וזה הרי נושא טעון פוליטית. ולא "סתם" פוליטיקה, אלא אותו סוג של פוליטיקה אשר גורם לאנשים לאהוב או לשנוא דבר מסוים רק משום שהצד אליו הם משתייכים אוהב או שונא אותו. במילים אחרות, חששתי שמא הספר זכה לפרסום בעיקר בגלל הנושא בו הוא עוסק, ולאו דווקא בגלל מיומנותה של הסופרת. אולם, לשמחתי חששותיי התנדפו לאור כתיבתה הנהדרת של הרפר לי. הפשטות החודרת בה דמותה הראשית, סקאוט, מצליחה לתאר את המתרחש סביבה, וזאת מבלי להטיל ספק בכך שמדובר בילדה קטנה, מנעה ממני ביומיים-שלושה האחרונים להניח את הספר למען הלימודים. הרפר... המשך לקרוא

AnEmu

במונח "אפרטהייד" נתקלתי לראשונה כשהייתי בכיתה ד'. אחת מחברותיי הרצתה בפני הכיתה על רוזה פארקס - אישה אפרו - אמריקאית אשר הייתה פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח וסירבה לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן - סירוב שהוביל למעצרה מפני שבאותה תקופה החוק בעיירה מונטוגמרי (בה גרה) קבע כי יש להושיב בנפרד לבנים ושחורים באוטובוס. עד אז לא ידעתי כי הייתה קיימת אפליה כלפיי השחורים בארצות הברית בשנות ה50. מאז התחלתי להתעניין ולחקור את נושא האפרטהייד ואף על העבדות אשר הייתה קיימת בארצות הברית. כשאחותי הקטנה הייתה כבת 4 שנים שאלה אותי יום אחד בעוד שתינו נמצאות במ... המשך לקרוא

נונו

יש לי נטייה לא לעצור בזמן שאני קוראת ספרים. גם כשאני יודעת שהגיע הזמן להפסיק ולהתפנות לעיסוקים אחרים, אני אעדיף לסיים הכל עד המילה האחרונה. הספר הזה לא היה צריך להיקרא כך. ביום אחד סיימתי את כולו, ולדעתי היה מוטב לקרוא אותו במנות קצת יותר קטנות. ישנם ספרים שדורשים ספיגת אווירה מיוחדת, שלוקח זמן עד שנקלטת בלב. לדעתי צריך לקחת את הזמן כדי לדמיין את אמריקה בעברה הלא כל כך רחוק, בה כושים עבדו את הלבנים. אמריקה בה לא כל הילדים למדו קרוא וכתוב. אמריקה בה הכנסייה תפסה מקום חשוב והיוותה עילה למריבה למי שלא הלך בדרכה. לדעתי עיקר הספר הוא ההבנה שכל האנשים נו... המשך לקרוא

חיפושית

מרפרוף בביקורות קודמות עלתה לא מעט המילה "קלאסיקה", ובצדק. יחד עם זאת, הספר מחולק ל-2 חלקים, שגם מחלקים את טיב היצירה ואת חווית הקריאה לשניים. החלק הראשון הוא מעין אקספוזיציה נורא ארוכה (ולעתים קצת מנומנמת) ל"אירוע המרכזי" - למשפט האונס האלמותי בו נאשם גבר שחור במציאות גזענית עד-להקיא, שעורך הדין שלו הוא אביה של המספרת הדוברת, שבעת ההתרחשות היא כבת 8. החלק השני נורא בועט, נורא מכאיב וציורי, ומרגיש לי שבעיקר הוא זה שמצדיק את הכותרת של "קלאסיקה" ואולי גם את הסרט שנוצר לימים בעקבות הספר. הרגשתי שהחלק הראשון לא מספיק טוב; יש בו אירועים מיותרים בכל קנה מידה, גם ... המשך לקרוא

קולה של הילדה כמספרת הסיפור וההתבוננות התמימה בהלך הרוח הגזעני המוצג בספר תפסו אותי למן הרגע הראשון. תיאורים דמיונייים והשערות לגבי בו ראדלי, עלו בי לאורך כל הסיפור. בכדי לא לחשוף מהעלילה לטובת אחרים, רק הוסיף ואומר שלקרוא את הספר הזה זו חוויה עמוקה ומעוררת מחשבה. אני עדיין חושבת על זה רבות, וחלפו לפחות חודשיים מהקריאה האחרונה שלי בו. ... המשך לקרוא

משלוח ב 8 ש לכל נקודה בארץ

ספר מקסים ואיכותי. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של לואיז פינץ' (סקאוט) בת השמונה, אביה אטיקוס פינץ' עורך דין שמונה על ידי בית המשפט לייצג בחור אפרו אמריקאי המואשם באונס של בחורה לבנה, בעיירה מייקום, אלבמה, ארה"ב. הזמן הוא שנות ה 30 המוקדמות, שנות השפל הכלכלי הגדול בארה"ב. ברור לכולם שהבחור חף מפשע והוא מואשם בגלל צבע עורו. לואיז, אחיה ג'ם וחברם דיל אהבו לשחק ולבצע תעלולים ילדותיים כיאה לגילם, עבודתו של האב כמייצג בחור אפרו אמריקאי גורמת להם ולכל המשפחה להסתבכויות ולניכור מהסביבה. זה לא מרתיע את האב אטיקוס פינץ' שהוא אדם הגון מאוד ובעל ערכים ומנחיל זאת ... המשך לקרוא

תמי

אי פעם יצא לכם לחשוב מה היה קורה אם היינו חיים בעולם שבו אנחנו רק נשמות? בלי הגוף החומרי שלנו? מי היו החברים שלנו? את מי היינו באמת אוהבים ומעריצים? כשאני חושבת על זה, הגוף שלי הוא רק מעטפת. מה שיש בתוכי זהה למה שיש אצלך. 'אל תיגע בזמיר' מסופר מנקודת ראותה של ילדה, ועוסק בבעיה הגזעית בדרום ארצות הברית מנקודת מבטה. העלילה מציגה את הדעות הקדומות והגזענות השוררים בעיירה שבה גרה סקאוט עם אביה ואחיה, ואת הבעיות הגדולות שהדעות האלו גורמות. קשה להסביר במילים מה אני חושבת על הספר הזה. תיאורים כמו 'נהדר' 'מקסים' 'מיוחד' או 'מעולה' לא באמת יצליחו לתאר את 'אל תיג... המשך לקרוא

לב

לפני שנים לא מעטות ראיתי את הסרט, סרט נהדר בשחור לבן ומשחקו הנהדר של גרגורי פק. ראיתי אותו יותר מפעם אחת. רק עכשיו התפניתי ושאלתי את הספר מהבן שלי. ספר פשוט נהדר, ממש, אבל ממש כיפי, וכל הסופרלטיבים מגיעים בצדק. לעומת הספרים האחרונים שקראתי, שהיו לא רעים, אך לא מעט "סוחטי דמעות", הספר הזה הצחיק אותי לא מעט לחשוב על כך שהוא מסופר מנקודת מבטה של ילדה - עם דמיון מפותח ואינטיליגנציה מפותחים להפליא - בגיל שש עד שמונה. בעיירה דרומית שכוכת אל באלבמה שבארצות הברית. שוב ממליץ בחום ובלי מרכאות.... המשך לקרוא

kisr

"אם יש רק סוג אחד של אנשים, למה הם לא מסתדרים ביניהם? אם כולם אותו דבר, למה הם כל כך מתאמצים לשנוא ולבוז?" כשאתה קורא את השורות האלו ב'אל תיגע בזמיר' אתה בן רגע עובר משנות ה-60 בהם נכתב הספר, אל ההווה- אמנם המצב הספציפי בו הספר מתמקד השתנה, אבל ההוויה כמו שמורגש נשארה כשהייתה רק בתצורה אחרת.. בספרה הרפר לי גרמה לי לראות את העולם מנקודת מבטה של ילדה בת 7, ילדה שעדיין לא מתנהלת על פי אותן הבניות חברתיות שהחברה מייצרת לה, שתפיסת הטוב והרע שלה היא כזו 'טהורה' שרואה אמת ומציאות אל מול מה שהמבוגרים שכבר הורגלו לצורת חשיבה מסוימת רואים. ושלא תטעו- אולי על פניו זה ... המשך לקרוא

יעל

וואי, וואי, וואי, איזה ספר! יש סופר הקונה את עולמו בכמה ספרים שכותב ויש שעושה זאת עם ספר אחד! (הספר היחיד שפרסמה הסופרת הרפר לי) איך אפשר לכתוב שוב דבר יפיפה שכזה. כל מילה במקום. כל מילה נקראת. ספרות יפה במיטבה!... המשך לקרוא

סבטלנה כהן

הספר הזה הוא דוגמא לקלאסיקה אמיתית , עבר יותר מיובל מאז שנכתב והוא עדיין נוגע וגם אקטואלי. רבדים רבים לספר הזה שניתן להסתכל דרכם, יש בו את החוויות של ילדה מתבגרת והיא מטיבה לספר את השינוי שחל עליה ועל אחיה בשנים קריטיות אלו, יש בו את ההווי של מקום קטן על טיפוסיו השונים , יש בו את הדמות המרשימה של האב "אטיקוס" אשר נוקט עמדה נגד האווירה הכללית , אשר עושה את מלאכתו בשקט , אשר מתמודד עם גידול ילדיו , והכל כתוב פשוט ועמוק. כתבה בגליון "ספרים" (עיתון הארץ) עלית קרפ על הספר והדגישה כי בישראל של היום הספר הזה רלוונטי במיוחד, גם אני חושבת כמוה, אנחנו חיים לצערי ב... המשך לקרוא

ענתי

כותרת הביקורת היא: בשבחי הקריאה החוזרת, והמאוחרת. הקריאה הראשונה שלי בספר היתה בשנות העשרים לחיי. שם התרשמתי מעוצמת התיאור של האפליה הגיזעית, ועמידתו של אטיקוס האב מול גלי השיטנה. לא נשאר בי רושם מהאפילוג לעלילה, כי לכאורה הוא אנטי קליימקס, לסיפור הראשי. כשנגשתי כעת לספר , שלד העלילה כבר היה מוכר לי, וניתן להתרשם מהפיתוחים הנושאים המשניים לכאורה. והנה , קריאה כזאת, האירה לי את כוחה של יוצרת הראויה לפרס נובל. קצת על הסיפור. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, ובטרם תנועות השיחרור של מרטין לותר קינג , רוזה פארקס ואחרים, נתבע טום רובינסון, כושי שגר בשכונת ש... המשך לקרוא

אורי רעננה

בא לי לרשום לכם ׳קלאסיקה במיטבה׳ אבל צמד המילים הזה תמיד הבריח אותי מספרים בשל הפחד שאני לא אתחבר ולא אבין. ככה גם הגעתי לספר הזה… שנים על גבי שנים אני מבטיחה לעצמי לקרוא קלאסיקה כזו וקלאסיקה כזו ותמיד דוחה את הקץ מהסיבות שרשמתי מעלה. הפחד המשתק הזה לגעת בספר שנחשב בעיני טובים ממני לאבן דרך ולספר שיש להכניס למערכת החינוך גרם לי תמיד לחשוק לקרוא בספר אבל לא לעשות זאת בסופו של דבר. והנה הגיע הרגע שבו הספר נשלח אליי, בהוצאה מחודשת ע״י ׳ידיעות ספרים׳ מה שבעצם גרם לי להגיד לעצמי ״אין ברירה, את חייבת לקרוא״ ואני כל כך מודה על הרגע הזה! הספר הזה הוא סיפ... המשך לקרוא

ראיה

קלאסיקה מענגת. זהו תרגום חדש ליצירה שראתה אור בשנת 1960 ויצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1964. התרגום של מיכל אלפון מצויין, הספר קריא ומהנה. לפנינו רומן התבגרות שובה לב, נקרא לאט לאט, עם הרבה תמימות וחוש הומור של ילדים מתבגרים שלומדים על בשרם שיש בעולם גם הרבה רוע, גזענות, צביעות ואלימות. הסיפור מתרחש בשנות השלושים של המאה העשרים בעיירה בשם מייקום בארצות הברית. הסיפור מסופר ע"י ילדה בשם סקאוט שגרה עם אביה העו"ד ואחיה ג'ם. היא איבדה את אמה בגיל צעיר. סקאוט היא ילדת תום-בוי, מבלה במשחקים עם אחיה, וחבר נוסף שעימו היא רוצה להתחתן. ביחד הם מטפסים על עצים, משתולל... המשך לקרוא

תושיק

ב-26/07/2015 כתבתי המלצה חמה על הספר במהדורה הראשונה שלו שיצאה ב-1964 בתרגומו של צבי ארד. כך שאין לי שום כוונה לחזור ולכתוב על העלילה ועל ריגשותי לספר -והן לא השתנו. הספר הזה הנו תרגום חדש שיצא זה עכשיו. דפדפתי כי הייתי סקרנית לדעת כיצד הספר מתורגם מחדש לעברית אחרי 50 שנה. ובכן -השוני בין שני התרגומים שהחדש מתורגם ע"י מיכל אלפון שהיא מתורגמנית במקצועה ,והוא כמובן קולח וכתוב בגובה העיניים כיאה לספר התבגרות דהיינו לקהל קוראי -נוער. התרגום הישן שנעשה ע"י המשורר -צבי אדר הנו מורכב יותר ,נמלץ יותר במילים, והכי חשוב - הוא מעניק לקורא מיד בשורות הראשונות את תחו... המשך לקרוא

חמדת