ביקורת ספרותית על אל תיגע בזמיר -מהדורת 2015 מאת הרפר לי
ספר מעולה

---

יש לי נטייה לא לעצור בזמן שאני קוראת ספרים. גם כשאני יודעת שהגיע הזמן להפסיק ולהתפנות לעיסוקים אחרים, אני אעדיף לסיים הכל עד המילה האחרונה.
הספר הזה לא היה צריך להיקרא כך. ביום אחד סיימתי את כולו, ולדעתי היה מוטב לקרוא אותו במנות קצת יותר קטנות.
ישנם ספרים שדורשים ספיגת אווירה מיוחדת, שלוקח זמן עד שנקלטת בלב.
לדעתי צריך לקחת את הזמן כדי לדמיין את אמריקה בעברה הלא כל כך רחוק, בה כושים עבדו את הלבנים. אמריקה בה לא כל הילדים למדו קרוא וכתוב. אמריקה בה הכנסייה תפסה מקום חשוב והיוותה עילה למריבה למי שלא הלך בדרכה.

לדעתי עיקר הספר הוא ההבנה שכל האנשים נולדו שווים, לא משנה לאיזו משפחה הם שייכים ומה מוצאם. ההבנה שהאדם צריך להיבחן לפי אופיו ומעשיו, ולא לפי דעות קדומות או רכילות רעה.
אהבתי את הספר הזה, שאפשר לקרוא לו קלאסיקה. אהבתי את העובדה שהדמות הראשית לא מושלמת, ובדיוק בזכות כך אפשר להתחבר אליה, ולתהות אם גם כך אני הייתי כשהייתי בגילה.

באופן אישי, לא אהבתי את התרגום הזה. בהתחלה חשבתי שכך כתוב גם באנגלית והמתרגמת מנסה להעביר לנו את סגנון הספר, אך התבדיתי כשבחנתי את הפרקים באנגלית וראיתי שהם כתובים אחרת ובצורה הרבה יותר קולחת.

והנה ציטוט זהה משני תרגומים שונים:

"אטיקוס אני חושבת שאתה לא צודק..."
"מדוע?"
"טוב, רוב האנשים חושבים שהם צודקים ואתה לא..."
"זאת זכותם המלאה, וזכותם שאחרים יכבדו את דעתם," אמר אטיקוס, "אבל לפני שאוכל לחיות עם אנשים אחרים אני צריך לחיות עם עצמי. הדבר היחיד שבו לא הרוב קובע הוא מצפונו של אדם."

"אטיקוס, אתה טועה כפי הנראה..."
"כיצד?"
"כי רוב הבריות חושבים שהם צודקים ואתה לא צודק..."
"ודאי שהם רשאים לחשוב כך, וזכאים שנכבד את דעתם ," אמר אטיקוס. "אלא שבטרם אחיה בשלום עם זולתי עלי לחיות בשלום עם עצמי. והיחיד שאינו חייב לציית לדעת הרוב הוא מצפונו של אדם."

את הראשון ציטטתי מהתרגום החדש, ואת השני מצאתי באינטרנט, אני מניחה שהוא של התרגום הישן.
אין לי ספק שהשני מוצא חן בעיני יותר.
ובכל מקרה, זה ציטוט מקסים מהספר, אז הבאתי אותו לכאן.

» ביקורות נוספות של חיפושית
» ביקורות נוספות על אל תיגע בזמיר -מהדורת 2015