ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 בינואר, 2016
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
כותרת הביקורת היא: בשבחי הקריאה החוזרת, והמאוחרת.
הקריאה הראשונה שלי בספר היתה בשנות העשרים לחיי. שם התרשמתי מעוצמת התיאור של האפליה הגיזעית, ועמידתו של אטיקוס האב מול גלי השיטנה.
לא נשאר בי רושם מהאפילוג לעלילה, כי לכאורה הוא אנטי קליימקס, לסיפור הראשי.
כשנגשתי כעת לספר , שלד העלילה כבר היה מוכר לי, וניתן להתרשם מהפיתוחים הנושאים המשניים לכאורה.
והנה , קריאה כזאת, האירה לי את כוחה של יוצרת הראויה לפרס נובל.
קצת על הסיפור.
לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, ובטרם תנועות השיחרור של מרטין לותר קינג , רוזה פארקס ואחרים, נתבע טום רובינסון, כושי שגר בשכונת של שחורים,בעיירה שכוחת אל בשם מייקום, על אונס והתעללות בנערה לבנה,ממשפחה מדרגה חברתית נמוכה.
להגנתו יוצא , אטיקוס, עורך דין וחבר בית הנבחרים , לבן, אב לשניים : ג'ם בן 11 וסקאוט בת השמונה.
העיירה עצמה היא תקלה תיכנונית וקנוניה של בעל אדמות, שאיכשהו הצליחה למצב את עצמה ולהתקיים.
בדרך הטבע , גם העיירה וגם התושבים מבקשים מה שנקרא אצל פירסומאים " בידול", שפירושו :אנחנו לא "כמותם".
ו"כמותם" הם אלו שנחשבים מתחתנו , ולכן לא עולה על דעתנו ללכת לכנסיה כושית ביום ראשון, או, השיכור הלבן התורן, שמקבל קיצבת סעד ושורף אותה בשיכר.
המענין הוא, שגם השחורים אינם שמחים להתערבבות, יש בזה איום על מנגנוני ההגנה שלהם. דבר שמתגלה בסצינה שבה קלפורניה , המשרתת הכושית , לוקחת את ג'ם וסקאוט הילדים של אטיקוס האב לכנסייה שלה ביום ראשון.
הכל מסופר מנקודת מבטה של סקאוט,ילדה בת שמונה שהיא "טומבוי" שמסרבת להתנהג כפי שלידי לעתיד חייבת לנהוג , על חדוות הילדות, הפחדים, וההתמודדות איתם,אהבת הנעורים, ואולי גם עולם המבוגרים.
אטיקוס האב, אלמן, ובעיקר ליברל עד שורשי שערותיו.
וכך הוא מחנך את ילדיו. גם כשזקנה מקללת אותו כשהיא רואה את ג'ם בנו ,כאוהב כושונים, מציג אטיקוס את ההיבט של הבדידות שלה כהסבר.
הוא מקבל את הילדים כבוגרים. ולכן אינו רואה בעיין רעה את המצאותם בבית המשפט ועוד בישיבה ביציע השחורים.
הוא לא נבהל מהשאלה של סקאוט :"מה זה אונס?".
הספר זרוע בתובנות. ואביא רק שתיים :
"מי שיש לו שכל ישר , לא מתגאה בכישרונות שנולד איתם".
על הקשר עם האב ודרך חינוכו: " שנאתי אותו על כך, אבל מי שרע לו מתעייף מהר: עד מהרה הסתתרתי בחיקו וזרועותיו חבקו אותי".
ולבסוף סצינה כמעט "זניחה".
בתום המשפט והארועים הדרמטיים שאחריו, מתקיים מפגש של נשות "החברה" של העיירה מייקום בביתו של אטיקוס . המארחת היא אחותו אלכסנדרה, והשיחות הן רכילות היום יום.
לא הבנתי בתחילה למה לעייף את הקורא בקטע כזה כאשר ניתן היה להפסיק אולי בפרק שלפניו.
ההארה באה פתאום. הסופרת מציגה או מתריעה כאן בדרך אירונית כי " סובב סובב הרוח ואל מקומו שב הרוח," מה שהיה הוא שיהיה.
כיום אנו יודעים כי אין הדבר כך וכי האמירה " הכל זורם" נכונה יותר.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
מורי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
גם אני סברתי שארד כבד ומיושן. במשך הזמן ני דווקא מעדיף
אותו ונרתע לגמרי מאהרן אמיר.
|
|
The Rabbi
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
בקריאה שלי חוויתי משהו מעט אחר. הקביעה כי זהו סיפור שבמרכזו עומד פרשה משפטית שבין שחורים ללבנים נראית לי מוזרה. אחרי הכל המשפט עצמו, וגם ההתעסקות שסביבו, תופסים חלק קטן מהספר, וגם הם מתחילים בשלב מאוחר של העלילה. אין פה הגעה לנקודת מפנה, שמתחילה בעת הכניסה לסאגה המשפטית, ואף לא נסיקה לקיצון בסוף המשפט.
אני חושב שהספר נותן את עיקר עניינו לדבר אחר. כמובן, שהיחסים הבין גזעיים תופסים חלק משמעותי מאוד, אבל הספר הוא קודם כל תקופתי, והיופי שלו הוא יכולת הבחינה המובאת דרך עיניה של ילדה, ותהליך ההתבגרות שלה. המשפט והיחסים הבין גזעיים הינם אספקט אחד נוסף בסיפור ילדות באמריקה של אז, ממש כמו ההתעסקות בבו רדלי (התופס נתח משמעותי הרבה יותר בסיפור, ומרתק לא פחות). לכן, אני חושב שהסוף אותו תיארת אינו בא ללמד דבר מיוחד, פםשוט כי המשפט אינו מרכז הסיפור, ולא הייתה שום סיבה לסיים אותו בסופו. מאוד מסכים עם חמדת. התרגום של ארד טוב בהרבה, לדעתי, בעיקר כי הוא נותן טעם נוסף לסיפור התקופתי. אהוב עלי במיוחד קטע המופיע בתחילת הסיפור "יא" "בעצמך יא", אמר ג'ים בנועם. "שמי צ'ארלז בייקר האריס", אמר. "אני יודע לקרוא". לא אביא את הקטע כולו כי אני עצלן. בתרגום החדש אותו ה-יא המהמם הזה הפך ל-לשלום פשוט. הנה נקודה. |
|
חמדת
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
התרגום הראשון של הספר מ שנעשה ע"י המשורר -צבי אדר הנו מורכב יותר ,נמלץ יותר במילים, והכי חשוב - הוא מעניק לקורא מיד בשורות הראשונות את תחושת המסתורין והפחד של העלילה. ולא רק זאת הוא מעניק תחושה של קסם ,של נפילת הקורא מחוץ לתחושת הזמן המציאותי שלו
התרגום הנוכחי התאים עצמו לתקופה שלנו והיה גם קל יותר לקריאה ,אבל חסר בו את כל המרכיבים של התרגום של צבי אדר .מכל מקום אהבתי את הביקורת שלך .
|
|
-^^-
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
אחלה ביקורת, הספר אדיר, בלי ספק לטעמי חמישה כוכבים מנצנצים .הוא דן בנושאים חשובים מאוד שרלוונטים גם לימינו לצערי.
נחמד שתירגמו את הספר לשפה קלה יותר על מנת לחשוף אותו לבני נוער אבל אין על הספר המקורי עם שפתו הגבוהה.
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-7 חודשים)
ארבעה כוכבים הם די והותר.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת