ביקורות ספרים על הספר אחותו של הנגר
|
אחד מהספרים הטובים שקראתי. כזה שאי אפשר להניח אותו...
התיאור של נאוה, הדמות המרכזית בסיפור נוגע, מרגש ומחלחל לכל מה שמתחולל בראשה ובליבה, חושף את המחשבות הרגשות והשקפת עולמה הייחודית לה.
מומלץ מאוד!... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
יצירה ספרותית שהייתה לי לחברה לתקופה לא קצרה (מסוג הספרים שקוראים בהם בניחותא כדי שלא ייגמרו).
עצוב אבל לא מדכא.
הדמויות מתוארות באופן מציאותי ואמיתי כל כך שהקורא הנכנס בשעריו, מגדל בבטן כעס הולך וגדל לנוכח ההתנהגות האגוצנטרית של הגיבורה.
לא אחת פשוט "התחשק" ללכת ולתת לה סטירה: יפהפיה(נאוה) נרדמת כפויית טובה, הביטי סביבך והתעוררי ...
מירה מגן משתמשת בשפה ותבנית תנכית בפיה של דמות הנספרת המלאכית האיובית, הפוסעת בין שבילי גן העדן של הנוטים למות לבין מסוע המצרכים של ארץ הקופאיות הנקלות.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מהספרים שצריך לקרוא לאט, לתת לו לחלחל ולהיספג. על המקריות בחיים, כאב ושמחה, גורלות הנחתכים באיבחה מול אלה הזוחלים לאיטם. מי שיש להם חשבון ארוך עם אלוהים או פיטרו אותו.
נאווה המספרת שאחרי המקרה ששינה וריסק את חייה בעודה צעירה למדי משליכה הכל מאחוריה. את עבודתה כמעצבת פנים מצליחה ודירתה ברחוב הפרחים. למרות שהפרוטה מצויה בכיסה עובדת כקופאית בסופר ומחליטה מכל המקומות לעבור לדיור מוגן שדייריו קרובים לסוף מסלול חייהם וסובלים מדמנציה, פרוסטטה, שינה טרופה ומיחושי זִקנה ולא מבינים מדוע אישה צעירה תעבור לגור עימם בנווה תכלת, התחנה שלפני הסופית. במיוחד ציפ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעניין שכתוב טוב עם הרבה חוכמה ולמרות שהנושא קשה יש הרבה הומור.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מזמן לא הייתי מאוכזבת מספר פרי יצירה של סופרת מוערכת כמו הספר הזה. מה שמתחיל כהבטחה נעימה בדמותה של האשה בת ה-39, דיירת בדיור מוגן, מתגלה בהמשך כבלתי אמין, על גבול המופרך. הקול הפנימי של הדוברת מלאכותי ונעדר שכנוע, והדמויות סביבה טרחניות, חד ממדיות, למעט האח הנגר, דמות לכאורה חריגה ומסקרנת. הספר רצוף אירועים שלא התיישבו טוב בתחושה שלי, הכתיבה עברה טיפול קישוטי מאולץ. תוצאה מביכה גם מבחינת העורך, שאיבד אמות מידה של הערכה וגמר את ההלל על ספר בינוני כדי לשווק אותו. ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחותו של הנגר
קשה לי להחליט למה בחרה מירה מגן בשם זה. הנגר בספר הוא דמות שולית כמעט ללא גוף, אולי בגלל שהוא מתעסק עם חומר "מת"? כל הספר הוא הימנון לשכול למרות שהספר לא ממש עצוב למעט קטע אחד או שניים שגרמו לי להתרגש ואולי אפילו להזיל דמעה... טוב אז יש לה כושר כתיבה טוב, אבל מה הספר הזה? לפעמים לא מרגיש כספר או סיפור, האמת כשהייתי בעמוד מאה לערך רציתי לזרוק אותו לכל הרוחות, דמות הגיבורה הייתה כל כך משונה ותלושה מהמציאות, אפילו לא עצובה בגלל מה שקרה לה? הכול נראה לי בלתי הגיוני ובלתי מתקבל על הדעת, בקיצור משהו שלא עובד..
טוב אז למה המשכתי? כעבור אי אלו דפים ה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מקסים ומרתק.
נאווה, גיבורת הסיפור, היא אחותו של הנגר, חנן.
נאווה חוותה טרגדיה גדולה כשבעלה ובנה היחיד נהרגו בתאונת דרכים. היא איבדה את החשק לחיות ולהמשיך הלאה.
נאווה החליטה לעבור לגור בבית האבות "נווה תכלת" בחברת קשישים, למרות היותה צעירה כבת 39.
היא עזבה את עבודתה כמעצבת פנים, החלה לעבוד כקופאית בסופרמרקט וצמצמה את עולמה למינימום האפשרי
בלי ציפיות ורצונות לעתיד טוב ולהתחלות חדשות.
חיי העצב והאובדן הגדול משכו אותה לאומללותם של אחרים.
למרות רצונה להתרחק מאנשים ומהחיים, לחיים יש כוח משלהם והם סוחפים אותה למפגשים מעניינים.
מירה מגן מספרת סיפ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
את הספר הזה לא יכולתי להניח - גם בגלל הכתיבה הקולחת וגם בשל העלילה המתפתחת. לא יכולתי להפסיק לקרוא, מחפשת ספר אחר שיהיה טוב כמוהו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה יופי של ספר!! איזו כתיבה מרגשת. היכולת של מירה מגן להביע רעיונות בכתב היא לא פחות מגאונות.
כבר הרגשתי ככה לגביה עם ספר אחר שכתבה "ימים יגידו אנה" והנה היא עושה זאת שוב! היא מדהימה.
נהניתי מכל מילה,מכל משפט ומכל עמוד שהעברתי.
לצערי ולשמחתי לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר הזה וכך יצא שמשכתי את ההנאה.
אז מה כל כך טוב בו?
לנאווה קרה אסון בלתי נתפס: בעלה ובנה נהרגו בתאונת דרכים. היא מחליטה בצעד של אישה חיה מתה לעבור לגור בדיור מוגן לקשישים כי רק שם לדעתה תוכל להמשיך לסחוב את הסיוט הזה שהיא קמה איתו כל בוקר שנקרא החיים.
המחשבות שלה ושל האנשים שהיא פוגשת ד... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור שמנסה בכישרון רב להביט לתוך תודעתה של אישה שחרב עליה עולמה והחיים נשאבו ממנה באחת. הכתיבה זורמת ברגישות ובאמפטיה לא מתיימרת. במבט ראשון הגיבורה הטרגית והמתנכרת לחיים מעלה תחושה של רחמים המהולה בבוז, אך לאורך מסעה אל האובדנות מתחלף הרגש בהדרגה לכאב קיומי של שותפות גורל...... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אחותו של הנגר – מירה מגן
The Carpenter’s sister
הספר דן בנושא קשה במיוחד ועובר ממצב אחד למשנהו. כל המצבים דכאוניים ואומלליים, כי זה מה שגיבורת הספר מחפשת – משיכה לאומללויות. יחד עם זאת ולמרות הנושאים הדכאוניים, הספר כתוב בשפה הומוריסטית, דבר שלא משאיר את הקורא להיסחף למצב הגיבורה.
נקודת זכות מיוחדת ניתנת על ידי לסופר שהצליח להפתיע את הקורא ברעיון ייחודי שלא שמענו ולא קראנו כדוגמתו, עד שהגענו לקרוא את ספרו. נקודת זכות זו ניתנת על ידי למירה מגן על הרעיון הייחודי שבו החליטה לשכן את הגיבורה בת הארבעים בדיור מוגן, עם כל המשתמע מכך – קשישים עם צעירים.
הסו... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מושלם מושלם ועוד פעם מושלם!!! אין ספר ישראלי לכל תולדות הכתיבה המודרנית שמצליח להיות כזו יצירת מופת. כולם מצודדים ביצירות העל של טולסטוי ודוסטויבסקי, המופת של המופת. ואני שואל מדוע," אחותו של הנגר" של מירה מגן לא זוכה לתהילת עולם?? אולי בגלל שהכתיבה בעברית ולא ברוסית או אולי שהספר נכתב ב2015 ולא ב1815 , רק רציתי לומר שהספר הזה הוא ברמה הכי גבוהה של ספר ישראלי. דמויות מופת סיפור הדוק ומדויק להפליא. דמותה של נאוה היא התגלמות החיים והמוות שהם כלי המשחק שלנו בעולם הזה.... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מה שעושה את הספר הזה למצויין הוא הכתיבה הפנטסטית של מירה מגן, השימוש המבריק בשפה. זו יצירת אומנות מרגשת במילים. הסיפור מעניין, הדמויות אוטנטיות מחיי היום יום שלנו, גם שטוחות וסטראוטיפיות וגם מעניינות ומגוונות. ולכל דמות אופן דיבור ייחודי ומאפיין.
עוצמת הספר בכתיבה מופלאה ומרגשת, משפטים ופסקאות מדהימים שסימנתי וחזרתי לקרוא שוב.
שתי דוגמיות:
1. "פתאום טלפון ושום דבר כבר לא שקול לשום דבר, איך ברגע אחד מתהפך הכול, איך כמו שנמצא הקש ששובר את גב הגמל, נמצא גם המוץ שזוקף אותו.
2. "... מאז שמתה אשתי עליה השלום, שלושים שנה לא ראיתי גוף של אישה, שזה לדעתי היציר... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
יש משהו מיוחד בכתיבה של מירה מגן. היא מצליחה להיכנס לנבכי הנפש ולתאר את המתחולל בתוכה . בספר זה בנפשה של גיבורת הסיפור נאווה אלמנה צעירה ומיוסרת שהגורל היכה בה מכה כפולה ומכופלת ואשר גרמה לה לרצות להתנתק מהחיים ולהתנהל מתוך בחירה בחיים אפרוריים נטולי חיות שיצרה לעצמה. הספר בעיקרו עצוב פסימי ומעיק לכל אורכו. הסופרת מתארת בשפה קלילה וזורמת עם קורטוב של הומור סמוי את חייהן של הדמויות המשניות את שגרת יומם עם כל הדאגות היומיומיות והצרות הנלוות . בשפה עשירה ,צבעונית ובוטחת עם נטייה לסלנג היא מגוללת בפנינו את סיפור חייה של נאווה ב"נווה התכלת" - דיור מוגן ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
עצרתי פה , זו ביקורת ביניים , מזמן לא נתקלתי בספר עם דמויות מוזרות כל כך והזויות מפגרים פחוסי ראש, רוצח משתקם, תאומות צילי ובילי, קופאית רוסיה ועוד ועוד ועוד והיריעה לא קצרה וזו רק מחצית הספר ובתווך עומדת נאוה עם כל הטרגדיה הנוראה שקרתה לה על כתפיה , מתגוררת בבית אבות כי אין יותר לאן ללכת מפה , אוי הספיק לי עד פה ושוב לבינתיים - שכנעו אותי להמשיך כי לי אזל הכח... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
הסיפור של נאוה, גיבורת הרומן הזה, כך כתוב על הכריכה האחורית, הוא "גרסה נשית, יהודית-נוצרית , מודרנית, נועזת וחכמה של ספר איוב". יש באמירה זו הרבה מן האמת בכל הקשור להתרסה כלפי האלוהים על השרירותיות שבאובדן. אבל הסיפור של נאוה הזכיר לי, חלקית, דווקא את סיפורו של הנסיך סידהרתא גאוטמה (המכונה בודהה): עד בגרותו הוריו גוננו עליו מכל סוגי הסבל האנושי. רק משנחשף להם לראשונה (עוני, מחסור, מחלות ומוות) , סוגי הסבל האלה, אותם לא חווה על בשרו, גרמו לו לגבש את אחת מהתורות הגדולות במזרח. בראייתו הטוב הוא בן חלוף וההשתוקקות אליו היא מקור הסבל. השחרור מההשתוקקות מביא ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה תובנות יש בספר הזה. כל מי שעבר 'שואה' אישית יוכל להזדהות עם הדמות של נאוה
ולהבין עד כמה בודדים מרגישים ולמרות הכל, החיים חזקים ממשיכים ולכל אחד יש את הדרמה האישית והפרטית שלו בחיים האלה.
איך ממשיכים הלאה? איפה נקודות האור? גורל או איוולת?
ספר חזק מאד. כתוב בשפה עשירה ויפה. משפטים מדהימים שסימנתי וחזרתי לקרוא שוב.
דמויות מגוונות ומעניינות, אחת אחת, כולם מהחיים, מהיום יום של כולנו.
מגיע לה חיבוק גדול, למירה מגן, ממני לפחות...... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר כואב, כתוב ברגישות, מירה מגן בוראת ויוצרת דמויות המעוררות אמפטיה, עצב, כעס.
הבריחה מן הכאב האישי אל האומללות של האחרים, בהחלט חומר למחשבה.
סיטואציות ומקומות שמכניסים את הקורא למקומות שאולי מנסים לעקוף אותם, להתעלם, להניח בצד.
אין ספק שהחיים הם הפתעה אחת גדולה גם אם מנסים לברוח מהם.
קשה, אך שווה.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפעמים שומעים בחדשות על אנשים שקרו להם אסונות גדולים, כל משפחתם נספתה בשריפה, תאונה, פיגוע.
השאלה הראשונה שעולה לי בראש תמיד היא איך ממשיכים לחיות אחר כך.
זאת שאלה טיפשית, כמובן. החיים נמשכים זו קלישאה, אבל זו גם האמת. הם נמשכים בעצמם, נרצה או לא.
צריך מאוד מאוד מאוד לא לרצות כדי ליזום הפסקה שלהם, רוב האנשים לא מגיעים למצב הזה.
גיבורת הספר אחותו של הנגר איבדה את בנה ובעלה בתאונה והיא אינה רוצה להמשיך את חייה. לא שהיא רוצה להתאבד, אבל גם להמשיך את אותם החיים שהיו לה קודם - היא לא רוצה, בטח שלא להתחיל מחדש.
היא עוזבת את עבודתה ואת ביתה, עובדת בסופר ועובר... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אישה שבנה ובעלה נהרגים בתאונת דרכים, נוטשת את עבודתה המכובדת והיוקרתית, הופכת לקופאית בסופר ומצטרפת לבית אבות.
מרגע זה מוצג תהליך האבל בצורתו המלאה: הסתגרות, הטחת אשמה ולבסוף הכרה כי אסונות אינם נחלתה בלבד וגם אלו שנראים "טוב" מבחוץ יש להם לעיתים "חבילה" לא קטנה.
יש גם תהליך מפורט של היציאה ממצב זה. החל מהשתבללות ( התכנסות אל העצמי והרצון להתרחק מן ההמון), דרך הזדהות עם האומללים והמסכנים ועד לפתיחות מסויימת.
זוהי שדרת העלילה בספר שאינה בהכרח עיקרו.
למירה מגן יכולת התבוננות, כתיבה ותיאור מיוחדים שמצליחים להראות את הרגע, והמקום.
החיים בבית האבות מוצ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני ומירה מגן זה סיפור אהבה . החל מספרה הראשון שראה אור אי שם באמצע שנות התשעים ,בקובץ הסיפורים הנהדר כפתורים רכוסים היטב, הלכתי שבי אחר כתיבתה העשירה והסוחפת.
ובאהבה כמו באהבה - יש עליות , יש מורדות , יש משברונים , יש ירידת מתח קלה , שאצלי היא הגיעה בספר וודקה ולחם , ונמשך אל עיניים כחולות מדי . אבל, בספר הזה , נראה שמירה מגן חוזרת לעצמה בפול גז.
כבר בפרק הראשון , התחלתי להרגיש עצבות רק מהמחשבה מה אני אעשה כשהספר ייגמר. ככה .
להגיד על מירה מגן שהיא סופרת , זה יהיה עלבון . מירה מגן היא בוראת של דמויות .
אני לא יודעת , ומעולם לא עלה בדעתי איך נולד סיפור. קודם מ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מירה מגן יודעת לנגן את השפה העברית בכתובים!
היא רוקחת בעלילה הזו מרקחת מבושמת עם המרכיבים הנכונים והמדויקים.
שאפו!
נאווה סלע, בגיל שלושים ותשע, איבדה בחלקיק שנייה של החיים, ב-total loss את בועז-בעלה, ואת הלל-בנה היחיד בתאונת דרכים.
מתוך שלושת האופציות: בית קברות, בית משוגעים, או דיור מוגן היא בחרה באופציה השלישית. נאווה החליטה לנטוש את עבודתה כמעצבת פנים, וכדי לדשן את שעות היום, היא החלה לעבוד כקופאית ב"סופרטיב".
את דירתה היא פינתה ובחרה להתגורר ב"נוה תכלת – דיור מוגן".
לדעתה היא מיצתה את חייה, ולכן העדיפה את התחנת האחרונה של בני האנוש על פני כוכ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חסידה של מירה מגן מאז שקראתי את ספרה "בשוכבי ובקומי אישה".
בספרה החדש "אחותו של הנגר" היא לא הכזיבה אותי.
הסיפור מעניין ומושך, הדמויות מרגשות ונוגעות ללב והשפה, הו כמה אני אוהבת איך שהיא כותבת.
הנושא אמנם לא קל, התמודדות עם שכול, אך מי שאינו חושש מנושא שכזה הספר מומלץ מאד!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
תענוג של ספר! נהניתי מכל רגע! שפה יפהפיה, סיפור מרגש כל כך, מומלץ בחום!
נאוה, אישה בת 39, עברה טרגדיה נוראית שניפצה את חייה. היא מפנה עורף לחיים ועוברת לגור בבית דיור מוגן כי היא מרגישה שהיא מיצתה את החיים בעולם הזה והיא מרגישה זקנה נפשית. היא מעין חיה מתה. חיה פיזית אבל מתה נפשית.
נאוה מנסה לצמצם כל מגע עם העולם אך "לצערה" היא מגלה כי היא מהווה מגנט לבני אדם, נשים, גברים וילדים ובעיקר נמשכת לאנשים שגם הם חוו אסונות.
היא מגלה שכל אחד סוחב אחריו "חבילה" משלו, לכל אחד יש צרות שהוא מסתיר וגם מבחינת אסונות, המשפט: "הדשא של השכן לא ירוק יותר" מתקיים ונכון.
היא עוז... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
