ביקורת ספרותית על אחותו של הנגר מאת מירה מגן
ספר טוב

---

אישה שבנה ובעלה נהרגים בתאונת דרכים, נוטשת את עבודתה המכובדת והיוקרתית, הופכת לקופאית בסופר ומצטרפת לבית אבות.
מרגע זה מוצג תהליך האבל בצורתו המלאה: הסתגרות, הטחת אשמה ולבסוף הכרה כי אסונות אינם נחלתה בלבד וגם אלו שנראים "טוב" מבחוץ יש להם לעיתים "חבילה" לא קטנה.
יש גם תהליך מפורט של היציאה ממצב זה. החל מהשתבללות ( התכנסות אל העצמי והרצון להתרחק מן ההמון), דרך הזדהות עם האומללים והמסכנים ועד לפתיחות מסויימת.
זוהי שדרת העלילה בספר שאינה בהכרח עיקרו.
למירה מגן יכולת התבוננות, כתיבה ותיאור מיוחדים שמצליחים להראות את הרגע, והמקום.
החיים בבית האבות מוצגים במלואם: ביופיים ובקטנוניותם , כמו החיטוט בחיי הזולת עד לארועים הקטנים ביותר.
ועוד ועוד.
לדוגמה: ביקורת על מערכת החינוך: " את רואה, הוא אמר לי, את רואה איך פס היצור של המערכת דופק אותם? איך עושים מהם פרודוקטים מרובעים, שטוחים, אחידים ובסוף מוציאים אותם כמו ביסקוויטים של פתי בר.
חסר להם שידפקו לו את כל הספיישלים שהוא קיבל מהשמיים".
המוטיב הסמוי - העיקרי בספר הוא התחשבנות עם אלוהים.
מירה מגן מציגה היבטים שונים של אלוהים:
- אדם שביצע רצח מתוך רחמים אומר : "הייתי בטוח אז, ואני בטוח גם עכשיו, שאלוהים לא היה מסוגל ללכת עד הסוף עם הגזרה האיומה שגזר עליה(אחותו), הייתי חייב לעזור לו" .
- " יודעת מה אני אגיד לך?..שאלוהים אחרי שסיים לברוא את בני האדם, ברא את המזל ואמר לו, לך תתעסק אתה אתם, והלך לנוח"...
"יש אלוהים, אבל אל תבואו אליו בטענות ואל תאשימו אותו בכלום, זה לא הוא, זה הקבלן שלו, המזל הטמבל, השוטה החרוץ שעושה לו את העבודה..גידול שמחסל אישה בת שלושים ושלוש, מה לעשות, המזל דפוק, תיבת מתכת שמרסקת גבר וילד במכה אחת, שוב המזל דפוק,חתולה שהסטטיסטיקה של מסה כפול מהירות היא לגמרי לרעתה, הוקוס פוקוס, שערה משערות זנבה לא נופלת ארצה וגם לא משני הממזרים שלה. המזל שתה ברנדי ושומר פתאים ה' ."
ויש עוד הרבה.
והמשיכה לאומללות אצל מוכים:" אני מכיר את המשיכה הזאת לאומללות, יש בה משהו ממכר"

ובתוך רעיונות חזקים אלו, יחד עם התובנות העמוקות, נכנסים " אזורי שפל" בסיפור. ממש נפילות אבסורדיות כמו היא ומישהו מתבודדים בחוף הים ו..אז קורה מול עיניהם ניסיון לרצח.
מאיפה ההברקה הזאת? של הסופרת או העורכת?
והסיום מתמתח כמו מסטיק. למה לא לשמור את עוצמת העלילה ולתת לאינטליגנציה של הקורא לעבוד?
רבות התלבטתי בין הציון "בסדר- 3" לציון" טוב-4" ולבסוף החלטתי על האחרון.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על אחותו של הנגר