ביקורות ספרים על הספר הגיבן מנוטרדאם (הוצאה מחודשת)

כי יש שהספר הוא יותר ממילה כתובה על נייר. לעתים הוא מוציא אותך למסע, הוא כישוף המרתק אותך, הוא מקור נצחי ליופי ועוצמה שניתן לשאוב גם ברגעים החשוכים ביותר. הוא השמחה שבשיתוף מחשבה עם סופר בן עם זר שמת לפני מאות שנים, כפי שהיטיבה לתאר זאת זלדה. "היום לפני שלוש מאות ארבעים ושמונה שנים, שישה חודשים ותשעה-עשר ימים התעוררו הפריזאים לשאון צלצולם של כל פעמוני פריז העתיקה", שבישרו על חג השוטים. לכבוד החג מועלה מחזהו של פייר גרנגואר, הפילוסוף התפרן, אך פשוטי העם שהתקבצו לצפות בו מהרה מאבדים עניין לטובת בחירת אפיפיור השוטים: תחרות שבה כל משתתף מציץ מתוך חור, מע... המשך לקרוא

ילד זיגזג

תענוג של קריאה. קראתי את הספר בנערותי כנראה בגרסה המקוצרת של הוצאת כתר לנוער, לא זכור לי שהתלהבתי ממנו כך בזמנו. בשבועיים האחרונים הספר הזה ריתק אותי אליו. אני אוהב רומנים תקופתיים המתרחשים בימי הבניים, כך שהחיבור לסיפור היה מיידי. ויקטור הוגו (1802-1885) כתב את הספר הזה כשהיה בן 29, די מדהים בהתחשב במורכבות העלילה ואייכות הכתיבה. הסיפור מתרחש בשנות השמונים של המאה ה-15 בפריז. הוגו מתאר יפה את הווי העיר בתקופה, את הממשל המלוכני, מעמדות החברה השונים והכנסייה. לעתים הוגו נכנס לתאורים ארוכים מידי של ארועים היסטוריים או פילוסופיים, מזל שהם לא ארוכים מידי ולא ... המשך לקרוא

משה

Notre-Dame de Paris-"הגיבן מנוטרדאם" , של פריס, נכתב ע"י ויקטור הוגו, ופורסם בשנת 1831. העלילה נפרסת בין השנים 1493-1492ומספרת את חייהם בפריס של התקופה של קווטזימודו- גיבן מעוות וחירש בעל עין, בן חסותו של קלוד פרולו הכומר. הוא שמשמש כמצלצל הפעמונים בכנסיית רוטרדם. צוענייה בשם אזמרלדה, נערה צעירה ומחוזרת ע"י הגברים. היא הגיע לפריז בדרכים עקלקלות, מלווה ע"י עז לכול מקום ומחפסת את הוריה נואשות. גרנואר- משורר/פ"פ/ קבצן שמחפש את עצמו בהסתאבות ברחובות פריז לאחר שכנופיית צוענים תיכננה להוציא אותו להורג, אזמרלדה לוקחת חסות עליו. פבוס קצין שרמנטי שאזמרלדה מאוהבת בו, והכומר ... המשך לקרוא

אושר

צר לי להיות אפיקורס, לאחר קריאת סיפרו עלובי החיים חיכתי שיהיה תחת ידי את הגיבן, אך הספר הוא גיבנת ומעמסה קריאתית הסיגנון הציניות הם נפלאים אבל הסיפור עד שהוא מתחיל אוהו השתעממתי כהוגן וגם לאחר שסוף סוף הוא מתחיל הוא מלווה בכל כך הרבה הפסקות ותיאורים של מיבנים ורחובות והמון מלל לא רלוונטי עד שבשלב מסוים איבדתי את סבלנותי ופסקתי לקרוא בו אולי הפסדתי איזה עלילה אבל כשל כח הסבל ... המשך לקרוא

גקי

במקור, שם הספר הוא ״נוטרדאם של פריז: 1482״ - ואכן הסיפור מתרחש בשנה זו בפריז, בקתדרלת נוטרדאם וברחובות סביבה. העלילה עוקבת אחר ארבע דמויות מרכזיות: פייר גרנגואר - משורר שכתב מחזה, ומאוהב באזמרלדה. אזמרלדה - נערה צוענייה עם עז שרוקדת מול הכנסייה ומקבצת נדבות, מאוהבת בקפיטן פבוס שהציל אותה מאלימות. קוואזימודו - הגיבן המכוער והחירש שמצלצל בפעמוני הכנסייה, מתאהב באזמרלדה מאחר שהיא היחידה שבאה לעזרתו בעת עינויים מול אנשי העיר. קלוד פרולו - הכומר שאימץ את הגיבן וחי איתו בקתדרלה. גם הוא מאוהב באזמרלדה, ויעשה הכל בשביל שהיא תהיה שלו, ואם לא שלו - אז של אף אח... המשך לקרוא

תום

וואו, איזה ספר. איזו יצירה מקסימה. מלאה באנושיות, בחמלה. הוגו מיטיב להבין את העולם ולספר עליו. העלילה יפהפייה, מתרחשת בפריז של המאה ה־15, הדמויות שובות לב - מי צריך יותר מזה?... המשך לקרוא

הִיפּאטִיָה

ספר טראגי, מאוד כבד. לדעתי יש פירוט קצת חורג מהרגיל בעניין נושא האדריכלות. וגם בהתחלה, אריכות יתר על ההצגה שהעביר גרנגואר. העלילה למרות זאת מעניינת כי בכל זאת זה ויקטור הוגו. עם תיאוריו של הוגו, הקורא מוצא עצמו לפעמים כמו מרחף מעל העיר, רואה סיטואציות ואירועים כמשקיף מלמעלה ממעוף הציפור. נראה שהוגו לא אהב יותר מדי את אנשי הכמורה. מדובר על כומר בדרגה גבוהה (ארכידיאקון) שפיתח אובססיביות לצועניה טובת לב, ושכח שמדובר פה בחיים של בן אדם, והוא במעשיו ובזכות מעמדו הרם פשוט ניווט את חייה ללא רחמים לפי מה שהוא רצה וגרם לה לשיבוש בלתי הפיך בחייה. כמו בעלובי ... המשך לקרוא

מירב לנדאו

ספר מורכב עם דמויות מורכבות. מציג עמדות, תפיסות ושאלות שהדיון בהן רלוונטי היום כמו שהיה כשהספר נכתב. ספר חובה לאדריכלים ובכלל.... המשך לקרוא

חטשפסוט

ספר קלאסי מאת הסופר ויקטור הוגו. אני אהבתי את הספר בלי להתחשב בעובדה שהוא ספר קלאסי.... אני ממליצה ליקרוא אותן לאנשים שאוהבים את היצירות הקלאסיות לדוגמא: דון קישוט. הסיפור הינו סיפור אהבה רומנטי, עצוב וגם מצחיק.... המשך לקרוא

כותבת

הספר מאוד צפוי, טרגי באופן מייאש, קיטשי ולא מהנה. הדמויות הנשיות שבו מועטות, רדודות וכל עולמן פחות או נסוב סביב גברים (כמובן). מצד שני, גם לדמויות הגבריות לא ממש התחברתי... נקודת האור היחידה זה ההומור שדווקא מצא חן בעיני. בנוסף, יש בו פרקים שלמים שניתן לפסוח עליהם (שמדברים על ארכיטקטורה והיסטוריה ולגמרי אינם קשורים לסיפור). אני יודעת שכולם אוהבים אותו, אבל אני מצאתי אותו מאכזב. ... המשך לקרוא

תמר

... המשך לקרוא

אליה

קודם כל המקום, הזמן: פריז, 1482. אחר כך, הנפשות הפועלות: קוואזימודו - הגיבן המעוות שעבודתו כמצלצל הפעמונים של קתדרלת נוטרדאם דה-פאריס החרישה את אוזניו; קלוד פורלו - הכומר שלקח אותו תחת חסותו ומרוב שהרבה דעת החל ללמוד את תורת הנסתר; איזמרלדה - הצוענייה היפהפייה המחוללת ברחבי העיר עם תוף מרים ועם העז שלה, זהוב הקרניים; פבוס - הקצין השרמנטי וקל הדעת ששבה את לבה; גרנגואר - האמן המיוסר והנצלן; קתדרלת נוטרדאם, המרהיבה, הגותית, המושיעה. ואז, וויקטור הוגו: הבחור הזה יודע לספר סיפור. יותר מזה – הוא יודע לא להתחנף אל הקורא; הוא מתערב, הוא קוטע את הרצף הסיפורי לט... המשך לקרוא

zooey glass

לא התחברתי ניסיתי לקרוא קלאסיקה ממה שהכי קרוב למקור אולי אנסה גרסה מעובדת יותר... המשך לקרוא

ysh

אי אפשר לתאר את ההתפעמות וההפתעה שחשתי לאורך קריאת הספר הזה. ויקטור הוגו, גאון דורו. לאדם זה, שמזל שהוא סופר, הייתה הבנה עמוקה אל נפש האדם. בספר הוא לא מתאר את התקופה שלו, אלא את ימי הביניים, ואף יודע לבקר את העת המודרנית בה חי (המאה ה-19). הוגו מצליח להעביר ביקורת מושחזת על האמונות וההגנות הרבות שבני האדם שמים על עצמם, כל אחד בדרכו שלו, בשביל לשרוד את הקיום הלא ברור. הוא מפליא לתאר את עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות - הגיבן מנוטרדאם הכומר פרולו, אזמרדלה, פבוס וגנגנואר, בלי לשפוט אותן, כיאה לראייה הנפשית הפנימית של התקופה הרומנטית. הרומן הזה לא יכול להותיר ע... המשך לקרוא

אורנה

מדובר בספר מופלא נוסף של הסופר יוצא הדופן ויקטור הוגו המשכיל לתפוס את מהותה של העצבות הטהורה והכואבת ולתאר אותה בפשטות בכתביו, תוך שמותיר אותנו בתום מילותיו עם שביב תקווה גורלי בלב. אני חייב להתוודות שהיו קטעים מסוימים בסיפור שהקשו עלי עד מאד את הקריאה (בעיקר בתחילת הסיפור ובהמשך עם התיאור המפורט יתר על המידה אודות קטדרלת נוטרדאם שהתפרס על פני שלושים עמודים), עם זאת, מדובר בזוטות של ממש לעומת העלילה העשירה, מה גם שהיו קטעים, כדוגמת הפרק "זה יהרוג את זו", בו תיאר את הוגו בפירוט אודות היחסים בין הארכיטקטורה והמילה כתובה (שהתפתחה בתקופת הסיפור), שהי... המשך לקרוא

אור שהם

ספר מדהים, כמו שאפשר לצפות מויקטור הוגו. קראתי את ההוצאה המחודשת של "עלובי החיים"(והתמכרתי למחזמר אח"כ) אז שמחתי לראות שיש עוד תרגום חדש(ואיכותי מאד) לקלאסיקה שלו. אני בהחלט אקרא עוד ספרים שלו. יש קטעים בספר שקצת מעיקים, כמו קטע של 50 עמ' בערך שהוגו פשוט מספר לנו על הארכיטקטורה של פריז, אבל חוצים גם את זה והספר הוא באמת יצירת מופת. יש הרבה רגעים שקוראים משפט כ"כ עמוק ומלא משמעות שפשוט חייבים לעצור רגע ולתהות בו. פשוט מעולה.. **ספויילר** הקטע שאמא של אזמרלדה נואמת את המונולוג מול החיילים היה פשוט קורע לב, איזו סצנה עוצמתית ועצובה.. ... המשך לקרוא

chen12m

פלאש בק-כיתה ב',טיול ראשון לחו"ל.חבורה של ארבעה ילדים בגילאי 7,8, ו-12 מטיילים עם ההורים ברחובות פריז.אני זוכר שהיינו במגדל באייפל,ואז משמה לקחנו סירה ושטנו על הסן עד לכנסיית נוטרדאם.אני זוכר את הרחבה הגדולה מול הכנסייה,זה היה בשעות אחר הצהריים.היו הרבה יונים,ובתור ילדים נהנו לרדוף אחריהם ולגרום להם לעוף.היו שמה זוג זקנים צרפתיים,עם פנים חמוצות שעשו לנו "נו נו נו" ונתנו לנו לחם להאכיל את היונים.אני זוכר שנכנסנו לכנסייה,ועלינו במדרגות עד למעלה.אני זוכר גם שלא הפסקתי לנדנד לאבא שלי מתי כבר מגיעים,ואיפה המקום שישן בו הגיבן. כל יומולדת,יש לי מין מסורת.לא מ... המשך לקרוא

omers