ביקורות ספרים על הספר החורף שלי בזירולנד

להסביר רגש זה כמו להסביר צבע לאדם עיוור. ובכל זאת, אף פעם לא קראתי סיפור שמתאר רגשות בצורה מדויקת כל כך. כן, אני יודעת שזה בסך הכל סיפור התבגרות על נערה באיטליה. אבל נכנסתם פעם לנערה בת 17 לראש? נערה שרוטה, לא החלטית, אבל מפוצצת כל כך ברגש ובכמיהה לאהבה והשתייכות? נכנסתם פעם ללב שלה? יש כאן מישהי שעומדת מולכם ומעניקה לכם מפתח, חד פעמי, למגירות הלב שלה. אין לי מילים בכלל לתאר את החוויה הזו. אני באמת, באמת לא מצליחה להבין את התגובות הפושרות לספר הזה. אלסנדרה מסתכלת לכם בעיניים ומספרת לכם את כל הכאב, את הזרות, את הקשר הנפלא שלה עם אימה, את הקשר השבור והנוגה ש... המשך לקרוא

אתל

הפסקתי אותו באמצע, הפצצת קללות בדיבור ושעמום על העלילה.... המשך לקרוא

aliada

לא כל כך אהבתי את הספר. כן, הוא היה יפה, מרגש אולי, אבל לא הייתה בו פואנטה. מאז שאלסנדרה וה"זירו" הזה הפכו להיות חברים (דבר שהיה ברור עוד מהתקציר) הכול הפך להיות חסר עלילה, מקרים קטנים, מיצגים כל אחד את עצמו, כמו בחיים האמיתיים. ספר לא יכול להיות ככה, הוא צריך עמוד שידרה, וכאן עמוד השידרה הוא רופף ולא בטוח. אז זה גרם לי להוריד כוכב אחד. חוץ מזה, יש את העניין של הסוף - מה זה הסוף הזה?! הוא מהיר מידי ולא מובן ובעיקר לא סופי (כן, אני יודעת שיש דבר כזה סוף פתוח אבל גם סוף פתוח הוא סופי במידה מסויימת). היה נראה כאילו לסופרת נמאס מהספר אז היא ניסתה "לתקוע" לו איזה סוף, ס... המשך לקרוא

ללא כינוי

אני מאמינה במושג שנקרא העברה ,כלומר בשיחה או בקריאת דבריו של מישהו אני מרגישה רגשות שהם לא שלי מפני שהכותב העביר לי את ריגשותיו. מה שקיבלתי בקריאת הספר עירער אותי לגמרי...ריקנות ודיכאון. הריקנות האין סופית הזו שמלווה את הדמות גרמה לי אחרי קריאת הספר לבכות. אבל הסיפור עצמו מוצלח והדמויות גם כן. הקטעים בו היא נזכרת ומספרת על חוויות עם אמא שלה גרמו לבכות כל פעם שקראתי את זה. בעיקרון הספר עצמו יפה עד האמצע ,משם אין תקווה .זה כאילו הדמות השלימה עם האפרוריות של הדיכאון והריק בתוכה. אני אישית אוהבת שספרים על התמודדות נגמרים בתקווה בתהליך נפשי בונה. מה שא... המשך לקרוא

זאת רק אני.

התחלתי את הספר בדמעות וכך גם גמרתי אותו... כמו שאלסנדרה אמרה "לא ייאמן... איך הסוף של הדברים תמיד דומה להתחלה..." הספר? מהמם! העלילה? מעולה! דמויות? כובשות! הכל פשוט מושלם בספר הזה... "החורף שלי בזירולנד" כל כך הזכיר לי את החיים שלי ובכלל את הדברים שאנשים עוברים בדרכם שלהם... ותמיד ,באיזה שלב בחיים, אתה מרגיש בסוג של בור מיוחד בשבילך- בתוך החורף באיזה מדינת 'לונדלי' כזאת שרק אתה שם... לי זה קורה וקרה המון פעמים ואני מאמינה שכמעט לכולם. וכשאתה שם.. טוב אתה אבוד! בתוך עצמך. כל אחד חולם שיבוא איזה 'נסיך זירו' מושלם כזה ויושיט לך יד... ולאלסנדרה זה קרה... וזה ריתק אותי... המשך לקרוא

גפן

הספר הזה קליל ,נחמד ומסקרן . אלסנדרה בת ה17 מאבדת את אמא שלה אחרי שחלתה במחלה ,היא מתרחקת מהחברות שלה לכיתה ומתחברת לאט לאט לילד שהכינוי שלו ״זירו״ ,את הכינוי קיבל משונאיו לכיתה ,הוא לא מקובל בכיתה ,כולם צוחקים עליו ואין לו חברים . בהמשך העלילה נוצרת בינהם מערכת יחסים והיא מתאהבת בו . הספר הזה מתאים לחורף בעייני ,ממליצה :))... המשך לקרוא

yalin

מה עושה אדם המאבד אדם אהוב? יש דברים שמצפים מהאבל לעשות: הוא צריך להתאבל, להיות עצוב, לאפשר לאחרים לנחם אותו ולהגיד דברים כמו "החיים נמשכים" או "זה מה שהיא היתה רוצה שתעשי" יש דברים אחרים שהאבל עושה, ואף אחד לא יודע: לכעוס - על מי שנטש אותו ועל כל העולם, לעשות "שטויות מסוכנות" להרוס דברים שהיו חשובים לו לפני שהפך שכול. אלסנדרה בת השבע עשרה שאיבדה את אמא שלה, כועסת, הורסת ומנסה להפוך את העולם המוכר לה לעולם אחר לגמרי. אלסנדרה הורסת בשיטתיות את כל מה שהיה חשוב בעיניה לפני מות אמה: את השאיפה להיות מקובלת, את החברות עם "החברה הכי טובה", את ההערכה החברתית, את הח... המשך לקרוא

yaelhar

המקום שאני עובדת בו נמצא במבנה של בית ספר תיכון. יש משהו בהליכה במסדרונות כאלה שמעורר מחשבות על האופן שבו חולף הזמן. משנה לשנה התלמידים, כך נראה, נעשים צעירים יותר, הבגדים שהם לובשים מוזרים יותר, והצבעים בשיער שלהם חדים יותר. ההליכה במסדרונות מעוררת גם שאלות על ההבדלים ואמירות זקנות נרגנות על מה היה "בזמני" ומה לא. בעיקר לא. הילדים שלי מתקשים להאמין, אבל בזמני לא היה לנו אינטרנט. אמנם היה מחשב בבית, אבל הוא היה נייח, שקל הרבה, ולא היה לו הרבה מאוד זיכרון. כשרצינו לשמוע מוזיקה, בזמני, לא היה לנו יוטיוב ואייטיונס. היו תקליטים. כשרצינו לקחת איתנו את המוזיקה... המשך לקרוא

נצחיה

הספר הזה נופל בין הכיסאות .אל מי הוא מיועד ? לקהל קוראים מבוגרים ? או לקהל קוראים בגיל ההתבגרות ? גיבורת הסיפור - אלסנדרה בת ה-17 מאבדת את אמה לאחר מחלת סרטן-שד ממושכת ונשארת בבית עם סבתה האבלה,וזוהי כל המשפחה הגרעינית שנשארה לה .אלסנדרה חוזרת לבית הספר, מות אמה מבגר אותה במהירות, השיחות בכיתה מייגעות אותה,תפלות ומשעממות, ומבטיהן החומלים של חברותיה בלתי נסבלים. הכל בעיניה, חסר משמעות. היא מבקשת להיעלם פיזית ונפשית,וכמעט בלי לחשוב עושה צעד שנחשב בלתי נתפס בכיתה– היא עוברת לשבת בשולחן האחרון ליד גבּריאֶלֶה ריגי, נער צנום, גבוה וקודר, שכולם יודעים שבא ... המשך לקרוא

חמדת

רוצו לספריות! לחנויות הספרים! אסור לפספס ספר כ''כ מרתק! לכאורה סיפור קלאסי על היתומה שמתאהבת באדם הכי לא צפוי...אבל! זהו ספר מקסים. מלא עומקים. מתאר ברגישות ובנחישות את ההתמודדות של תלמידת י''ב עם השכול , החיים, האהבה החברות וחיים תחת פחד תמידי אם זה המוות, העיניים של האנשים, הדידות או אונס. מומלץ בחום. אחד הספרים הטובים של השנה!... המשך לקרוא

נשומלה