ביקורות ספרים על הספר עשתונות - ספר האי סדר

מכירים את הסופרים המתחכמים האלה? אלה שכותבים בחידות, אלה שקופצים בין זמנים, בין דמויות, בין מקומות, בין סיגנונות, בין גודל פונט ובין עוד כל כך הרבה דברים, ולא תמיד מסבירים את הקשר בין הדברים? להיות מיסתורי, קשה להשגה, בכדי למשוך את הקוראים? אז אופיר טושה גפלה הוא אחד מאותם סופרים המתחכמים האלה. למען האמת, הוא ה-סופר ה-מתחכם. והספר הספציפי הזה, 'עשתונות', הוא ה-ספר ה-מתחכם שלו. ואני אסביר: כמו שאמרתי, הוא קופץ בין זמנים. אבל לא כמו שאתם אולי מכירים מספרים אחרים, שמתארים הווה של דמות כלשהי, ואז יש מעבר לעבר שלה, שבו אותה דמות נזכרת. לא, כאן זה אחרת - כאן, יש ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

אין לי ספק שעשתונות אינו הספר הטוב ביותר שכתב גפלה. אין מקום להשוות אותו לעולם הסוף המופתי והוא לדעתי גם לא ברמה של ביום שהמוזיקה מתה. אבל עשתונות הוא עדיין ספר טוב מאוד ואותי הוא לא אכזב. הסיפור, כצפוי אצל גפלה, די סוריאליסטי. יש מעין עלילת בסיס שבה אריק, בעל מעבדת מחשבים, פוגש אדם שהוא בטוח שהוא מכיר וגם מכיר אותו, אבל הוא לא יודע מהיכן. בסיפור המסגרת משולבים מספר סיפורים בצורה שאולי יכולה להיות מעט מבלבלת. סיפורים מהעתיד, מהעבר ואולי בכלל מזמן אחר. האם היו או לא? מה הקשר? הסיפורים מסופר על ידי גיבורים שונים בקולות שונים, או שאולי לא. ביניהם משולבים ג... המשך לקרוא

Muhandes

הספר הכי מאכזב שקראתי בחיי. "עולם הסוף" מדורג אצלי בחמישיית הספרים הכי טובים שקראתי. כשעשתונות יצא לאור רצתי לרכוש והייתי מלאת ציפייה. לצערי הספר היה לא קריא,חסר עלילה,בכל עמוד קיוויתי שישתפר - מה שלצערי לא קרה. כל מי שרוצה להשאר עם הטעם הטוב של הקודמים שלא יקרא את זה.... המשך לקרוא

שירן

אני לא אוהבת ספרים מבולבלים וכזה הוא הספר. כל קטע מסופר ע"י מישהו אחר ולוקח המון זמן לגלות במי מדובר. יתכן וכל הקטעים יתקשרו אחד עם השני אבל אני התייאשתי ועזבתי את הספר. קריאת ספרים בשבילי זה כיף, לא עונש.... המשך לקרוא

vivi24

אוהב את התיאורים של הספר למשל אחרי כמה ימים בהם השמש התגוששה עם העננים, נצחו העננים וכסו את השמיים בשמיכה שמדי פעם קרן שמש חולמנית חודרת מבעד המעטה. הספר מבולגן מאד קופצים מדמות לדמות מתקופה לתקופה, מאד קשה לעקוב אחר העלילה. רק בפרק האחרון העניין נפתר (בצורה מאד מגושמת). ... המשך לקרוא

עדי

"מתיימר מתיימר מתיימר. משעמם משעמם משעמם. גפלה הוא לא מוראקאמי. אכזבה לאחר עולם הסוף." כך חשבתי בעמוד 52. לא אהבתי את ריח המנטול. נתתי לספר 'בזבוז של זמן'. "לפחות העברית קולחת וטובה אם כי זה עדיין לא משפר מספיק את הספר", חשבתי לעצמי בעמוד 125, והעליתו אותו ל'לא משהו'. "לא מגבשים דעה על ספר לפני סופו", ענה לי גפלה כשהוא נחבא בתוך אחת מגיבורותיו. "קשה לי להניח את הספר בצד" חשבתי בעמוד 186, "האם זה אומר שה'ספר בסדר'? עוד לא החלטתי. נמשיך.... המשך לקרוא

אחד

יש ספרים שאני יודע כמעט מייד שאוהב אותם, ואחרים שאני יודע כמעט מייד שלא. "עשתונות" של אופיר טושה-גפלה (זה נשמע כמו שם בדוי, אבל כנראה שזה לא) שייך לסוג שלישי: ספרים שרק אחרי קריאת מספר רב יחסית של עמודים אני מגבש לגביהם דיעה. בתחילתו, הספר נראה לי מבולגן (ואולי לכן כותרת המשנה שלו היא "ספר האי-סדר") ובוסרי משהו. כשקראתי פסקה שנראתה לי בלתי-ניתנת להבנה ממש הייתי על סף נטישת הספר, אבל החלטתי להמשיך בכל זאת, ובדיעבד אני שמח שכך עשיתי, כי בשורה התחתונה "עשתונות" הוא ספר מעניין ומקורי. זהו ספר סוריאליסטי שלוקח את הקורא למציאות בדויה דמויית-חלום, א-לה מורקמי או ... המשך לקרוא

עולם

אתמול תכננתי ללכת לישון אחה"צ לפני משמרת לילה ואמרתי לעצמי שאקרא כמה עמודים להתעייף כדי שאוכל להירדם מהר. קראתי עד אחת בלילה... למזלי סיימתי את הספר ונשארו לי עשר דקות להתארגן לפני שההסעה הגיעה. הבנתי שאחד המדדים לעד כמה ספר הוא טוב בעיני, הוא כמות הפעמים שאני עוצר את הקריאה. ודווקא ביחס המפתיע יותר- ככל שאני עוצר יותר, הוא טוב יותר. אני לא מתכוון להפסקות של כמה ימים, או לעיניים שנעצמות תוך כדי הקריאה. אני מדבר על העצירות בזמן הקריאה. באמצע פרק, לעצור, לשים את הספר שנייה בצד- לחייך, לעכל, לחזור עמוד אחורה, לחזור לתחילת הספר, לקרוא שוב את הכריכה האחורית, ל... המשך לקרוא

גל

אני לא יכולה להתאפק. אני נמצאת במצב של אושר אליו אני מצפה בכל מפגש עם ספר חדש. זה קורה אחת למאה ספרים לפחות. הרגע בו אני מבינה שנתקלתי בספר מושלם. חשבתי שאני אוהבת ספרי מתח ובכל פעם שקראתי כזה התאכזבתי. עכשיו אני מבינה למה-מתח מהסוג שאופיר טושה גפלה כותב הוא נדיר ויחיד מסוגו ואשתמש בביטוי הנדוש והשטחי "אין דברים כאלה". הקריאה ב"עשתונות" מוציאה ממני את הילדה המעריצה שבי. זו שרוצה לומר לאופיר - אתה מלך. ומקווה שהוא קורא את הביקורת הזו. אין מילים לתאר את העונג הצרוף שבקריאה. אני מכורה לכתיבה שלו. אני חושבת שהוא יחיד ומיוחד, סופר ואדם מואר, מודע, אינטיליגנט ו... המשך לקרוא

ליאת

דמיין דייג. בידו חכה. זו נשלחת אל העתיד. הוא עדיין עומד על שפת המים. לא ממש מבין את הדג המפתיע שהעלה בחכתו. רחוק כל כך, כמעט בלתי נתפס. אבל נתפס. עתיד לכוד. ונשאלת השאלה : איזו כברת דרך על הדג לעשות כדי להגיע אל הדייג ? ועוד שאלה : ומה אם משקלו של הדג רב מדי, והחכה לא יכולה לשאת, מה יעשה הדייג ? דמיין דייג. ממקום עומדו הצליח ללכוד את העתיד, אך זה כבד מדי, והשניים נטועים במקומם, וביניהם חכה. הדייג נוטה לפנים. הדג נוטה לאחור. והחכה לא מרפה. אם אתה רוצה להרוג אותי אחת ולתמיד, אתה צריך גם להרוג את עצמך, וזה כמובן לא בא בחשבון. עשתונות - הכל כאן. ... המשך לקרוא

1Q84

אופיר טושה יצר עוד ספר פולחן שיש בו הכל - מעשה רצח, רוח של אישה שנודדת בין משפחתה לבחור אחר עד לפריז. רוצח שחי ב"מרחב הפרוע", שחבר דימיוני עוקב אחריו בעקבות מקרה שקרה לו בילדותו. החיפוש אחר מעשה הנקמה שמלווה שני ילדים לאורך חייהם (ספיר ושי). הגבול שבין הדמיון למציאות מטשטש והופך בלתי ברור, הגבול שבין העולמות עולם המציאות והעולם הקיצון לא קיימים בספריו של גפלה. כבמעשה אומנות ההוא מרתק אליו את הקוראים לעלילה שאח"כ מלווה אותך במהלך היום בשאלות פילוסופיות לגבי זכות הבחירה וקבלת ההחלטה של האינדיבדואל במעשי היום יום שלו וההשלכות שלהם על היחיד ועל העול... המשך לקרוא

עופר

ספר מוזר ... הרבה סיפורים שלכאורה אין ביניהם קשר ורק בסוף מבינים את הקשר ביניהם. לא היה לי קל לקרוא, האמת שהיה אפילו קצת מתיש. גם אחרי שסיימתי אני לא בטוחה שהבנתי הכל ... מדובר על כמה זמנים ... כשמו כן הוא, ספר האי סדר. הרעיון יפה ואפילו גאוני כמו שרק אופיר טושה גפלה יודע לכתוב.... המשך לקרוא

תושיק

באחת הסצנות בסרט המצוין "דוני דארקו", הנערה שבה מעוניין דוני אומרת שהוא מוזר. פניו של דוני עוטים הבעה כאובה בתגובה והוא אומר שהוא מצטער, אבל אז היא אומרת שזו מחמאה. כשראיתי את הסצנה הזאת נמרח לי חיוך ענק על הפנים, כי אני מבין בדיוק למה היא התכוונה. נכון, מוזר יכול להיות גם מעיק ומעורר אי נוחות, אבל אני חושב שיש מוזרויות רבות שעושות את בעליהם מעניינים. בעיניי ההיפך ממוזר אינו בהכרח 'רגיל', אלא פעמים רבות משעמם. את הסגנון של גפלה אני מגדיר מוזר ומסקרן. מבחינתי, זה עובד לו. למורקמי זה לא עבד איתי. אין איך להסביר את זה, זה קצת כמו כימיה בין אנשים. המוזרות שלו ... המשך לקרוא

קראתי-קורא-אקרא (תומר)

משהו מוזר קרה לי עם קריאת הספר הזה, חיכיתי שאופיר טושה גפלה יוציא ספר נוסף, קיוויתי שהוא יהיה ספר מצוין כמו ספר הראשון וכמו הרביעי, אך השתדלתי לא לפתח ציפיות מוגזמות כדי לא להתאכזב. בדבר אחד אין לי ספק לאופיר טושה גפלה יכולת סיפור נפלאה, משכנעת וסוחפת שכמוה לא פגשתי פעמים רבות, מה שגרם לספר להיות קריא, סוחף לפרקים וחוויתי מאוד. הסיפור עצמו, החיים על הקצה, המעבר בין עולם המעשה לעולם המה היה אילו, יוצרת איזשהו בלבול, העלילה כאילו לא מהודקת לי עד הסוף כמו שהתרגלתי בחווית הקריאה בספריו הקודמים שכה נהנתי ממנה. מצד שני חוסר ההידוק כאילו הולם את החוויה אות.... המשך לקרוא

scoe