ביקורות ספרים על הספר מלך היהודים - רומקובסקי

ספר אמיתי קשה ומטלטל - סיפורו של גטו לודז', הגטו השני בגודלו שהנאצים הקימו, והגטו ששרד הכי הרבה זמן והמשיך לפעול גם חודשים רבים אחרי שכל הגטאות חוסלו ותושביהם נשלחו להשמדה. בעיר לודז' חיו מעל ל- 225,000 יהודים בפרוץ מלמת העולם השנייה, ריכוז היהודים השני בגודלו אחרי ורשה. הספר מספר את סיפורו של מרדכי חיים רומקובסקי, ראש היודנראט, והמושל היחיד של הגטו במשך כ-4.5 שנות קיומו. רומקובסקי הוא דמות שנויה במחלוקת - מחד משתף פעולה עם הנאצים, נרתם למאמץ המלחמתי והכלכלי שלהם, מנהיג שלטון קשה ואף אלים על יהודי הגטו, ובעצם על פיו נגזר מי יחיה, מי ימות ואיך יחיה כל יהודי ב... המשך לקרוא

אבי

אני דור שני לשואה, הורי מהעיר לודז' ו"חיו" בגטו מהקמתו ועד שנת 1944, ממנו הועברו למחנה אושוויץ. מעט מאוד סיפורים שמעתי מהם. אבי לא דיבר אף פעם ואימי דיברה כל הזמן על השואה אבל התמקדה באובדן האישי של כל המשפחה לרבות ילדה בת 10 באושוויץ. הוי.. כמה הייתי רוצה לקרוא את הספר כשהיו עדיין בחיים, לאמת את הסיפור ואולי להקל עליהם את הזכרונות. בשנה שעברה נסעתי עם אחותי לביקור שורשים בפולין (יכולנו להוציאו לפועל רק לאחר שאימי נפטרה, היא מעולם לא רצתה לשמוע או לבקר בפולין). במהלך הביקור נפגשתי עם ראש הקהילה היהודית בלודז', ששומר על בית הקברות, מנהל את רישום הניספים ושו... המשך לקרוא

חרגול

בערך אחת לשנה, סמוך ליום השואה, אני מרגישה צורך, ואולי מחויבות, להסיר את המיכסה ולהציץ אל תוך האופל הזה שנקרא "שואה" ושבו הגיע המין האנושי לאחד מרגעיו השפלים ביותר. מתוך רצון להבין - איך, איך זה התאפשר? בקנה מידה כזה, לאורך זמן כה רב? ואיך והאם הנפש האנושית/צלם האדם יכולים לשרוד במעמקי השפל ולעמוד במבחנים כה קשים. האם אני הייתי מסוגלת? צללתי אל תוך הספר - הוא ריתק אותי, זיעזע אותי, טילטל אותי והכניס אותי לדכאון. הספר מתאר בפרטי פרטים את החוויה בגטו - את חוסר האונים, האלימות והכוחנות, השחיתות, הריקבון, הרעב והסבל הפיסי והנפשי הבל יתואר, וגם התשוקה לחיות וה... המשך לקרוא

שועלה

לפני כמה שבועות עצרתי בתחנת דלק כדי לתדלק את האוטו (בבנזין) ואת עצמי (בקפה הפוך). כשיצאתי מהאוטו הבחנתי במשאית להובלת עופות שחנתה ברחבת החנייה. התקרבתי, הבטתי ולא יכולתי להתיק את מבטי. מאות עופות עמדו דחוסים בתא המטען של המשאית, מחממים זה את גופו של זה באוויר הקר של דמדומי יום דצמבר חורפי. דפנות תא המטען הורכבו מקורות עץ אופקיות וביניהן מרווחים: צרים דיים כדי למנוע מן העופות להתעופף משם, אך רחבים דיים כדי לאפשר להם לנשום את נשימותיהם האחרונות. העופות שתקו ושתיקתם צעקה. הם נראו מדוכאים ואפורים. מאות גוונים של אפור. אולי זו האנשה, אבל הייתה לי תחושה חזק... המשך לקרוא

עולם

ברחוב מקביל לשלי ליד תחנת הרכבת השכונתית גר בבית גדול ויפה הסופר מרטין גריי. זוכרים את הספר בשם כל בני ביתי? האיש הזה שעבר שיבעת מדורי הגהנום, שאיבד פעמיים את כל משפחתו והתחיל שוב מאפס, הוא כמעט שכן שלי. כל פעם שאני עובר ליד ביתו בדרכי לתחנת הרכבת, אני ניזכר בפרק על בריחתו מטרבלינקה, אחד הבודדים שהצליחו לצאת בחיים מהגהנום ולחזור לגיטו וורשה מגיא צלמוות. כשאני בודק את תפקיד היודנרייטים בגטאות השונים, אינני יכול שלא לחשוב על מרטין גר ועל עוצמות הנפש של האיש הזה, ולהעמיד מולו אדם כמו רומקובסקי, זה בושה ליצור שקורא לעצמו בן אדם, בן אנוש, בן חוה, וכך הלאה,... המשך לקרוא

tuvia

ספר מטריד , קשה לקריאה ומעורר מחשבות. אתחיל בווידוי אישי.תודה לאל, איני בן לניצולי שואה למרות שיש לי קשרי נישואין עם ניצולי שואה או קשורים לשואה. בתפקיד היודרנט החרוץ, נתקלתי לראשונה במשפט קסטנר( גרינוולד), שבו עלתה השאלה המוסרית - מהם גבולותיו של היודרנט? מתי עליו להפסיק ולאמר או לזעוק " היזהרו, כל אחד לנפשו!!". מתי אסור לסחור עם הנאצים או לנהל איתם משא ומתן? הסיפור על גטו לודג' בפולין. "מלך היהודים מאמין כי הוא מסוגל להקדים את הנאצים בהחלטותיהם ולתת הגנה ליהודי הגטו" לשם כך עליהם לעבוד והוכיח את נחיצותם. הנאצים נותנים לו כירכרה, ( אצל קסטנר מכונית וטל... המשך לקרוא

אורי רעננה