לאורי, אתה היית נוכח במשפט אייכמן? היית בודאי נער צעיר מאוד אז. מעמד קשה מאוד.

תודה על הסקירה המעניינת. נאום הילדים של רומקובסקי הוא אחת התעודות האנושיות המזעזעות ביותר שקראתי.

אורי -מה שמזעזע הוא אישיותו הראוותנית והשפלה .מתוך נאום רומקובסקי בזמן גירוש הילדים מגטו לודז' – 4 בספטמבר 1942-

"על הגיטו ירדה מכה קשה. דורשים ממנו את היקר לו ביותר – ילדים ואנשים זקנים. אני לא זכיתי לילד משלי ולכן את שנותיי הטובות ביותר הקדשתי לילד. אני חייתי ונשמתי יחד עם הילד. לא שיערתי מעולם, שידי שלי, ייאלצו להגיש את הקרבן למזבח. בימי זקנתי אני נאלץ להושיט את ידי ולהתחנן: "אחי ואחיותיי, תנו לי אותם! – אבות ואמהות , תנו לי את ילדיכם..." (בכי תמרורים מזעזע בקרב הציבור הנאסף)... אתמול במשך היום נתנו לי פקודה לשלוח מעל עשרים אלף יהודים מן הגיטו, ואם לא – "נעשה זאת אנחנו". הועמדה השאלה: "האם היה עלינו לקבל את הדבר ולעשות זאת בעצמנו, או להשאיר זאת לאחרים?" אך כיוון שלא היינו מודרכים על—ידי מחשבה "כמה יאבדו" אלא "כמה ניתן להציל?" הגענו אנחנו, כלומר אני והמקורבים אלי בעבודה, למסקנה שיהיה הדבר קשה ככל שיהיה, אנו מוכרחים לקבל את ביצוע הגזירה לידינו. אני מוכרח לבצע את הניתוח הקשה השותת דם, אני מוכרח לקטוע איברים, בכדי להציל את הגוף! אני מוכרח ליטול ילדים ואם לא, עלולים להילקח, חס ושלום, גם אחרים...
(יללות איומות)
לא איש נחמות אני היום. גם לא באתי להרגיע אתכם היום, אלא לחשוף את כל כאבכם וצערכם. באתי כמו גזלן, לקחת מכם את היקר ביותר ללבכם. ניסיתי בכל כוחותיי לבטל את רוע הגזירה. לאחר שלא ניתן לבטלה, ניסיתי למתן את הגזירה. רק אתמול ציוויתי על רישום של ילדים בני תשע, רציתי לפחות להציל את השנתון האחד – בגיל מ-9 עד 10. אבל לא רצו לוותר לי. דבר אחד עלה בידי – להציל את הילדים שמעל גיל 10. תהיה זאת נחמתנו בצערנו הגדול.

יש לנו בגטו רבים חולי שחפת, שימיהם או אולי השבועות שלהם ספורים. איני יודע, אפשר שזוהי תכנית שטנית, ואולי לא, אך איני יכול להתאפק מלהביע אותה: "תנו לי את החולים הללו, ובמקומם אפשר יהיה להציל בריאים". אני יודע כמה יקר לכל אחד החולה שבביתו, כל שכן אצל היהודים. אולם בשעת גזירה מוכרחים לשקול ולמדוד את מי יש להציל, מי יכול להינצל ואת מי מותר להציל.

השכל הישר מחייב, שמוכרח להינצל זה שניתן להציל והוא בעל סיכויים להינצל, ולא זה שאין אפשרות בלאו-הכי להצילו..."....כל מילה מיותרת .

לחמדת את הזעזוע שלי קיבלתי בקריאה על קסטנר . אחר כך הייתי בדיון במשפט אייכמן שבו הופי ק. צטניק .לאחר מכן קראתי הרבה.
מיצד שני לא מצויין אלו טובות הנאה קיבל רומקובסקי למט שררה ואולי קצת הטבות חומריות טיפשיות.
נראה כי הוא "נמשך והתנדב" לתפקיד.

אורי -כרגיל אתה מקדים אותי בספרים שאהובים עלי ועליך .הספר מחכה לי בצד .ממה שאני יודעת ולמדתי ,רומקובסקי נחשב כיודראנט השפל ביותר מבין אלו שהיו או הוכרחו להיות בגטאות האחרים :
-אדם צ'רניאקוב-גטו ורשה-שהתאבד כי לא יכול היה לעמוד בלחצים .מרק ביברשטיין-גטו קרקוב-רימה וניסה להציל יהודים כמה שאפשר ,נרצח בסוף .
אלחנן אלקס-גטו קובנה-שיתוף פעולה מוגבל, והתנגדות לחלק ממעשי הנאצים.
אפרים ברש -גטו ביאליסטוק-שיתוף פעולה מלא עם הנאצים .
רומקובסקי- פשעו וזיכרו לדיראון -עולם הוא בהסכמתו ובשיתוף פעולה לגירוש שהתקיים בספטמבר 1942, בו גורשו רוב הילדים, הזקנים והחולים, בנימוק כי לא תרמו ליצרנות הגטו. רומקובסקי הסביר בנאומו המפורסם לפני הגירוש שעליו "לקטוע את האיבר כדי להציל את כל הגוף", וביקש מהורי הגטו שיתנו לו את ילדיהם.
אני מניחה שמחכה לי חוויה קריאה מעוררת רגשות .ביקורת נפלאה.




-