ביקורת ספרותית על מלך היהודים - רומקובסקי מאת סטיב סם-סנדברג
ספר מעולה

---

ברחוב מקביל לשלי ליד תחנת הרכבת השכונתית גר בבית גדול ויפה הסופר מרטין גריי.
זוכרים את הספר בשם כל בני ביתי? האיש הזה שעבר שיבעת מדורי הגהנום, שאיבד פעמיים את כל משפחתו והתחיל שוב מאפס, הוא כמעט שכן שלי.
כל פעם שאני עובר ליד ביתו בדרכי לתחנת הרכבת, אני ניזכר בפרק על בריחתו מטרבלינקה, אחד הבודדים שהצליחו לצאת בחיים מהגהנום ולחזור לגיטו וורשה מגיא צלמוות.
כשאני בודק את תפקיד היודנרייטים בגטאות השונים, אינני יכול שלא לחשוב על מרטין גר ועל עוצמות הנפש של האיש הזה, ולהעמיד מולו אדם כמו רומקובסקי, זה בושה ליצור שקורא לעצמו בן אדם, בן אנוש, בן חוה, וכך הלאה, שמות שבאים להגדיר את הייצור האנושי, שאולי שכלית הוא הכי
מתוחכם, אבל על פי אופיו יכול להגיע לבהמתיות , שזה בושה לקרוא לבהמה בכינוי מעיין זה.
אני לא מתכונן להגיב לנאום שבו דרש מיהודי הגיטו להפרד מילדיהם ולשלוח אותם למותם, שבשלב זה כבר כל יושבי הגיטו ידעו שגירוש פרושו מוות.
אני רוצה לדבר על רומקובסקי, סוטה המין שהכל פחדו ממנו והוא עשה כרצונו בכל אדם יהודי שחי בגיטו לודז׳.
לפני גירוש ילדי בית היתומים עבר רומקובסקי ובחר לעצמו ילד אחד, אותו אימץ כביכול לבן, אך השתמש בו כאובייקט מיני, כשק חבטות, כיצור לשפוך עליו את זעמו בשעות רוגז או להאביס אותו במזון משופרו דה שופרה, כשהוא נשא חן בעיניו.
ועל כך אני שואל הכיצד?
כיצד הסכים מנהל בית היתומים להעניק לרומקובסקי פרס בתור ילד שאותו יכול לאנוס , שבו יכול היה לענותו, מבלי שאיש הביע התנגדות?
האם כל יושבי הגיטו הפכו לאומרי הן?
רומקובסקי היה ידוע בסטיותיו המיניות ולא פעם היה בוחר לעצמו
נערה או נער להתעלל בהם מינית, מבלי שאיש פצה את פיו.
רומקובסקי הגיע לבהמתיות שאף ראש יודנהארט לא הגיע לדרגתו.
לא ידועים בבירור הצ׳ופרים שהעניקו לו הנאצים, ידוע על כרכרה יפה וסוס,
ומזון ללא גבול, אולי גם הבטחות שיצא חי מהגהנום,
אך בתור אדם רציונלי ( הוא היה כזה למרות סטיותיו), והלקחים החוזרים והישנים
של הבטחות גרמניות שלא קויימו, כיצד הוא נכנס לספירלה - סחרור, של הבטחה, ואי עמידה
גרמנית, ואקציה, לאחריה עוד הבטחות ושוב אקציה, וכך האיש הלך והפך להיות שותף פעיל
ברצח בני עמו.
נושא היודנרייטים הוא נושא כאוב ביותר מכמה סיבות:
א) מחקר היסטורי מוכיח, שללא שיתוף הפעולה של היודנרייטים , הגרמנים לא היו מצליחים לגרש את היהודים מהגטו באותה קלות שבה עשו זאת.ובכך היו משתבשות תוכניות האוייב.
ב) שיתוף הפעולה היהודי בגטאות, כמו הקפואים במחנות גרם להחלת האחריות על ההשמדה גם על היהודים עצמם, ובכך אולי הקלו היהודים על משא האחריות של הגרמנים.
ג) בכל שלב משלבי ההוצאה לפועל של הפיתרון הסופי , שיתפו הגרמנים אנשים בעלי אחריות יהודים,ללא כל התנגדות ניסיון חבלה במכונת הגירוש וההשמדה , היהודים שיתפו פעולה עם הצורר, והקלו עליו לבצע את זממו. שאלה תמימה כיצד זה קרה? למה שיתפו יהודים פעולה בדרגה כזאת למרות שידעו את התוצאות הסופיות? האם זה היה כדאי עבור מנת מזון נוספת, בגדים יותר יפים , והבטחות שוא?
ד) האם שיתוף שכזה קרה גם בשואות אחרות? של עמים אחרים?
שאלות למחשבה מעמיקה.
ספר טוב, ומעורר מחשבות על אופי האדם במצבי קץ.
מומלץ ביותר.
טוביה. 

» ביקורות נוספות של tuvia
» ביקורות נוספות על מלך היהודים - רומקובסקי