ביקורות ספרים על הספר נערות למופת

אין לי מה להוסיף על כמה מהביקורת האחרות שנכתבו לספר. ספר נפלא, עוכר שלווה ומטריד, מותח, מקורי, שנון, מלא באירוניה ובחיצים נסתרים שנשלחים לכל עבר והופכים את הקריאה למהנה גם בחלקים העצובים והקשים יותר. החלוקה בין הפרקים בהווה לבין אלו בשואה, הקפיצות בזמנים בחייה של חוה הגיבורה, השפה והתקדמות העלילה- כולם מעידים על סופרת מעולה שכתבה יצירה שלמה ועמוקה, מתוכננת ובנויה היטב. ... המשך לקרוא

Cantona

קראקוב, פולין 1942. העבר, בני ברק. הווה אחד, בני ברק כעבור כעשרים שנה. הווה, בני ברק, כעבור שנים. תשעים ושלוש (צ"ג) בנות יהודיות נטלו את חייהן כדי שלא להיטמא בידי קלגסים נאציים. מאז הן נחשבות קדושות וטהורות (יצויין שיש ספקות באמיתות המקרה מה שלא גורע מעוצמתו ובכמה ערים יש רחוב על שמן) . אחת מהן היתה חיה פלדמן שהשאירה מכתב שהוא צוואה על ההחלטה הכואבת. עשורים לאחר מכן רוצות בנות אולפנה חרדיות בבני ברק להעלות הצגה טראגית על הנושא. חוה קלר, המספרת, היא אחת מהן השואפת לגלם את חיה. ולא רק היא. מי לא רוצה להיות הנערה הטהורה ההיא. חוה גדלה בצל מות אמה הלוט בער... המשך לקרוא

ראובן

אני באה מרקע חילוני. "חילוני קיצוני" אפילו אפשר לקרוא לזה. ואני חושבת שדווקא בגלל זה החברה החרדית מאוד מרתקת אותי. היא מעוררת בי את יצר המציצנות. אני מאוד אוהבת סדרות/ סרטים/ ספרים על החברה החרדית. אני לומדת אותם בצורה אנתרופולוגית ממש. זה מרתק אותי, חברה כל כך סגורה, כל כך כך קרובה ורחוקה בו זמנית. הספר הזה, חד משמעית, לא סיפק את היצר. אולי זה מקרה קלאסי של "כגודל הציפייה גודל האכזבה", אולי. הביקורות עליו די טובות בסך הכל, אולי פספסתי משהו. אין לי מושג. במהלך הקריאה הבנתי שהסיפור פשוט לא ממריא. וזה לא שאין כאן פוטנציאל! בטח שיש! סיפור התבגרות באולפנא, נער... המשך לקרוא

michal_84

החלטתי לכתוב עליו ביקורת לאור ביקורת שראיתי על הספר ''האחרות '' על שהרה בלאו יש לי המון דברים לומר, למרות הסיפורים הסוראליסטים שלה, יש לה כתיבה טובה אין ספק. היא פשוט חוזרת על עצמה ולפעמים יש הרגשה שאין לסיפור עלילה כל-כך. הסיפור מגולל את סיפורה של חווה נערת תיכון באולפנה, שיש לה אובססיה סמויה לעניין החצאית הקצרה או על הסיפור של 93 הבנות שנאנסו בשואה ולשם כך הם ממחיזות את המחזה ביום השואה, כולם נכנסים לזה יותר מדי בעיקר היא וחברות אחרות לכיתה ובסיפור עומד בחור שמטשטש את הגבולות. היו רגעים שאמרתי לעצמי טוב לא רע, והיו רגעים שאמרתי למה להזכיר את ה'... המשך לקרוא

אורי החמודה

אני גרה בעיר שיש לה גבול עם בני ברק. כשאני עוברת ליד הגבול, בדרך לקניון או בחזרה מסרט, אני מרגישה כאילו מהעבר השני מחכה עולם שונה לגמרי. זאת לא רק העיר, שהיא עיר די מוזנחת, או הלבוש השחור משחור של הגברים והמלבושים הארוכים של הנשים. זה משהו באנרגיה. באווירה. מרגיש מאוד מנותק, כאילו העיר נעצרה אי שם בעבר והפסיקה ללכת. ואני מסתכלת, חילוניה מכף רגל ועד ראש, מתבוננת בעולם הכל כך שונה הזה, ותוהה אם אנשים שם מאושרים. דבר ראשון שצריך להבין לפני שמתחילים לקרוא את הספר זה שהוא לא עוסק באוכלוסיה החרדית. היא בהחלט נוכחת בספר, אבל מדובר כאן על המגזר הדתי לאומי, הזרם ... המשך לקרוא

אריאל

"קשה להאמין איזו מלחמה איומה, אם גם שקטה, מתנהלת בין היצורים החיים ביערות השלווים ובשדות המחוייכים" דארווין כתב זאת ביומנו ב 1839. הוא התכוון כפשוטו. אבל הציטוט הזה ניקר בי כל עת שקראתי את הספר עוכר השלווה הזה, שהעסיק אותי רבות גם כשלא קראתי אותו. הסיפור הוא סיפור התבגרות של נערות דתיות בנות 17, שהתבגרותן כוללת - כמו התבגרות בנות לא דתיות - מלחמה רוויית יצרים על דימוי, זהות ומעמד. המיוחד לבנות הדתיות הם האיסורים, בעיקר איסורי צניעות, הנאכפים על ידי הורים, מורים ואפילו סתם עוברי אורח ברחוב. הסנקצייה האולטימטיבית היא "שיידעו": אם האחרות יידעו משהו מבייש ע... המשך לקרוא

yaelhar

נערות למופת / שהרה בלאו. הוצאת זב"מ-כנרת קראתי את הספר לפני שנתיים ורציתי לבדוק האם אני עדין מתחברת אליו. לאחר שבלעתי את הספר שוב תוך שעתיים, אני רואה שכל מה שכתבתי בעבר עדין רלוונטי. אתחיל מזה שאין לי מספיק מילים על מנת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה. באמת שניסיתי. אבל כל משפט שכתבתי נותר חיוור לעומת הרגשות האמיתיים שלי. כשסיימתי את הספר (בשעה 04:00 בבוקר!!!! אחרי שלא הצלחתי להתנתק ממנו אפילו לא לשניה!!) לא שחררתי אותו בכזו קלות לכוננית שעל יד המיטה אלא המשכתי להחזיק בו חזק, כאילו שבכך אצליח להישאר איתו עוד כמה דקות. נתחיל מחווית ילדות אישית שלי. כשהי... המשך לקרוא

ונטו

חזרתי לספר הזה לאחר שקראתי ספר אחר, שעוסק באותה חברה ובאותן שנים. נערות שלומדות בבית ספר דתי בבני ברק, הקשרים ביניהן, התחרויות האכזריות, מלכת הכיתה. הספר מתאר צביעות, בעיקר ביחס למיניות המתעוררת, למאבקים בקשר ללבוש הצנוע. גיבורת הספר מראש נחשבת נחותה בגלל נסיבות הולדתה - אימה הרתה אותה ללא נישואין וסירבה לגלות מיהו אביה. השואה היא גיבור ראשי בספר, בעיקר הסיפור על 93 בנות בית יעקב שעל פי הסיפור העדיפו להתאבד ולא לשמש שפחות מין של החיילים הנאצים. בעירי יש רחוב הקרוי על שמן, ובבני ברק ישנו גן על שמן שחלק מן העלילה מתרחשת בו. סיפור זה הוא מיתוס שעליו גדלו ... המשך לקרוא

נוריקוסאן

היה לי ממש כיך לקרא את הספר! לא כבד, קולח, מעניין וגם יש בו ערך מוסף. הספר מטפל בשני מישורים של החיים: המישור הראשון - נושא ההתבגרות. הוייי, גיל ההתבגרות, כמה שהוא מורכב! לא משנה איפה, באיזו מדינה, עדה,עיר, דת..... בכל מקום החוויות מאוד מזכירות את מה שגיבורת הספר (חווה קלר) עוברת. למרות שאני גדלתי במסגרת אחרת לגמרי (חילונית, בחו"ל), מאוד הזדהתי עם מה שמסופר בספר. המישור השני שהספר מטפל - נושא הצניעות בחברת הדתית. הסופרת שהרה בלאו מטפלת בזה בצורה מעניינת ופקחית מאוד. היא מצליחה להכניס את נושא הצניעות בכל נדבח ונדבח בסיפור, גם ברובד הגלוי וגם ברובד הסמוי, היא ... המשך לקרוא

דינהליס

תמונה מן העבר. קיץ. חם. קרובי משפחה חרדים מארה"ב באים להתארח אצלנו, אם ובתה בת השבע. אני בת שתיים עשרה. האם בוחנת אותי בעיניים מצומצמות, סוקרת את קו המחשוף, את הצללית המצטיירת מבעד לבגדים. "ילדה טובה" היא אומרת, "נשארת ילדה טובה". אני בסדר. כפתור החולצה שלי סגור עד למרומי צווארי. אמנם אני לובשת מכנסיים אך הם רחבי גיזרה. פני עגולות ותמימות. אין מה לומר אני ילדה טובה. ואז נכנסת לחדר אחותי. היא בת תשע. בגופייה עם כתפיות ספגטי וחצאית מכנסיים קצרה. היא ילדה. המבט המצומצם ממצמץ ונוסף לו עיקול קטן של הפה. למרות שלא נאמרת אף מילה השקט זועק. היא לא ילדה למופת. הטפת ה... המשך לקרוא

בלו-בלו

ספר נחמד מאד הסיפור יפה ומיוחד העצבות שבו שזה מתייחס לנושא השואה במקביל הנאציזם וכל המנטרה של השואה נערות טהורותמ מקרקוב שנחשפו למעללליהם של הנאצים במלחמת העולם ונאלצו להתאבד על מנת לא לחשוף את גופן לנאצים... המשך לקרוא

ר ו נ י ת

כאשר הייתי בכיתה ט' חברותיי החליטו שכדאי שנלמד בבית הספר הדתי או פנימייה ברכסים/ כפר חסידים (לא זוכרת בדיוק איפה, עברו הרבה שנים מאז הייתי בכיתה ט'...). התפלאתי, מה לנו בנות חילוניות לחלוטין לבית ספר לבנות. לא זוכרת אילו נימוקים קיבלתי, אך הלכתי איתן ליום הפתוח. חברות של החברות אירחו אותנו בבית ספר, הראו לנו את המיתקנים השונים ובסוף היום ליוו אותנו להסעות. ההסעה הגיעה לתחנה המרכזית בחיפה (אם זכרוני אינו מהתל בי) והחברות של החברות רצו אל חדר השירותים בתחנה. הטרנספורמציה הייתה מדהימה. החצאיות הארוכות נארזו בתרמילי הגב והפנו את מקומן לטייץ צבעוני המתבקש ... המשך לקרוא

נתי ק.

אם ספר גורם לי לחשוב וגם לא להירדם מרוב מחשבות-סימן שהוא ספר טוב,אפילו אם אני לא מסכימה עם הדעות שלו. שהרה בלאו מתארת בספר הזה הרבה זכרונות שלה מהאולפנא ובתור תלמידת אולפנא בעצמי אני מרגישה חובה להבהיר לכם שהאולפנות של הציבור הדתי-לאומי כיום שונות בתכלית מהאולפנא המתוארת בספר.אחרי הספר הזה פתאום דרישות הצניעות של האולפנא שלנו נראות כמעט מתירניות. אם ככה רואה שהרה בלאו את מורותיה מהתיכון-צר לי עליה שזה מה שהיתה צריכה לעבור.גברת לוריא,עם האובססיה שלה לעומק השסע וכמות האיפור על לחיי הבנות,ממש מחליאה. פה ושם הספר קצת נסחף למחוזות של רומן נוער,בעיקר ... המשך לקרוא

תהילה

לא התחברתי אל הספר. יתכן והעולם החילוני שממנו באתי ובו אני חי, אינו מאפשר לי לראות ולהבחין בניואנסים של הסיפור והעלילה. הספר מתאר חיים של בנות חרדיות באתרם. דהיינו בחיי היום יום: -בהכנת הצגת סיכום על קדושות שהתאבדו ולא מסרו את תומתן לקלגסים נאצים. בחיי תחרות בין בנות שאין בזה חידוש ויכול להיות בכל מקום,על עושר והצגתו, קנוניות חברתיות ועוד. - על מימסד גזעני המיוצג על ידי רב הבוחן את התלמידות בתושב"ע ונותן ציון לפי ארץ מוצא ההורים ( עדיף הונגריה). - חיזור ביישני ותמים בין המינים. ולבסוף הסיום שהוא קרשנדו. שיכול להיות בכל חברה, אולם לא נסבל בחברה החרד... המשך לקרוא

אורי רעננה

זהו אינו ספר שואה. למרות זאת חש הקורא את אימתו של הצורר הנאצי ואת אשר נעשה ליהודים. העלילה מבוססת על צוואתן של 93 תלמידות מקראקוב שהתאבדו יחדיו כדי שלא יטומאו על ידי החיילים הנאצים. ישנם החושבים שזהו כלל מיתוס... "התעלומה האופפת את הסיפור תשעים ושלוש נערות "בית יעקב" נותרה בלתי פתורה. ביכולתנו רק לרכך מעט חלק מהטיעונים של אלו המכחישים את אמיתותו ולטעון שלא הוכיחו שהאירוע לא יכול היה לקרות. אולי הוא קרה. אבל, ושוב אולי, הוא לא קרה. האם היה יכול לקרות? בהחלט." עמוד 252 בבני ברק, חוה קלר מתכוננת לעלות את המחזה . אחת השחקניות נעלמת וכתוצאה מכך עולים הדים מן הע... המשך לקרוא

רחל

מזמן לא קראתי ספר שכל כך השפיע עלי, אני לא מסוגלת להוציא אותו מהראש כבר יותר משבוע. וניסיתי.. ראיתי כאן שאחת המגיבות היא צעירה מאוד, והספר אולי מתאר את חיי הנערות אבל מתאר מציאות שלא הייתי רוצה שנערות יחשפו אליה בגיל צעיר. אפשר לחכות איתו קצת. יחד עם זאת הספר מומלץ ביותר!... המשך לקרוא

צילי2

ספר נפלא!!! אחד הספרים הטובים שקראתי השנה,ותודה לאלה שהמליצו עליו, יאמר לזכותה של שהרה בלאו שהפעם לא יכולתי להניח את ספרה מהיד עד שסיימתי אותו היא נכנסת לנבכי הנשמה עם הסיפור שחלקם חושבים שהוא מיתוס להבדיל מספרה הראשון יצר לב האדמה שאליו ממש לא התחברתי. ... המשך לקרוא

רונית

בזמן הקריאה בספרה החדש של הסופרת שהרה בלאו 'נערות למופת' עולה ריח צחנה חזק, עיסוק כמעט אובססיבי בהיגיינה , עיסוק בלכלוך ובמציאות של לכלוך מוחלט, אין פלא שרוב ההתרחשויות בספר מתרחשות בשירותים . לכלוך, זיהום, טומאה המעורבבת בהקשר של קדושה דתית , תפילת בנות באולפנא , ורסיסי זיכרונות של נערה מתבגרת במסגרת חינוך דתית . שהרה בלאו הביאה לתרבות הישראלית את טקס השואה האלטרנטיבי , בספר זה שהרה מביאה לנו את המיניות הדתית , את הטוהר הדתי, הקדושה הדתית נשית כפי שהיא משתקפת בעיני נערה ביקורתית באמצעות פירוק המרכיבים המיניים של החברה הדתית והרכבתם מחדש בספר '... המשך לקרוא

סימניה

וואו! אין לי מילה אחרת לומר לאחר שבלעתי את כל הספר בשקיקה. הסופרת המוצלחת שהרה בלאו גרמה ללבי לפעום בעוצמה בדיוק במקומות הנכונים וגרמה ללחיי לסמוק באודם עז יחד עם לחייה של גיבורת הסיפור. בתחילת הסיפור הרגשתי כה מזוהה, תחושה שבהמשך התחלפה בקטנות, בחוסר וודאות ובסקרנות מהולה בבהלה. בהלה לגמור כבר את הספר. בהלה לגלות כבר את הסוד האפל שרובץ על חייה של חוה מאז מעולם. יאמר לזכותה של הסופרת שהיא אינה השאירה אותי מתנשפת ועם הלשון בחוץ, והרגיעה ולו במעט את הרצון האובססיבי לגלות עוד, באמצעות מילים פתלתלות ומתחמקות. דבר שכמובן לא מוריד מהתקווה לספר נוסף ומה... המשך לקרוא

לשון קסם

הספר הכי יפה שקראתי בשנתיים האחרונות!!!!!!!נערות למופת / שהרה בלאו הוצאת זב"מ-כנרת אתחיל מזה שאין לי מספיק מילים על מנת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה. באמת שניסיתי. אבל כל משפט שכתבתי נותר חיוור לעומת הרגשות האמיתיים שלי. כשסיימתי את הספר (בשעה 04:00 בבוקר!!!! אחרי שלא הצלחתי להתנתק ממנו אפילו לא לשניה!!) לא שחררתי אותו בכזו קלות לכוננית שעל יד המיטה אלא המשכתי להחזיק בו חזק, כאילו שבכך אצליח להישאר איתו עוד כמה דקות. אני רוצה גם להתוודות ולומר שמאז שהפכתי לאמא לא הצלחתי לקרוא ספר אחד ביום, דבר שלפני האמהות היה עניין שבשיגרה. נתחיל מחווית ילדות אישית שלי. ... המשך לקרוא

ונטו