ביקורת ספרותית על נערות למופת מאת שהרה בלאו
ספר מעולה

---

נערות למופת / שהרה בלאו.
הוצאת זב"מ-כנרת
קראתי את הספר לפני שנתיים ורציתי לבדוק האם אני עדין מתחברת אליו. לאחר שבלעתי את הספר שוב תוך שעתיים, אני רואה שכל מה שכתבתי בעבר עדין רלוונטי.

אתחיל מזה שאין לי מספיק מילים על מנת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה. באמת שניסיתי. אבל כל משפט שכתבתי נותר חיוור לעומת הרגשות האמיתיים שלי. כשסיימתי את הספר (בשעה 04:00 בבוקר!!!! אחרי שלא הצלחתי להתנתק ממנו אפילו לא לשניה!!) לא שחררתי אותו בכזו קלות לכוננית שעל יד המיטה אלא המשכתי להחזיק בו חזק, כאילו שבכך אצליח להישאר איתו עוד כמה דקות.

נתחיל מחווית ילדות אישית שלי. כשהייתי בת 9 נסעתי עם אמא שלי במכונית ועברנו ברחוב בו היא התגוררה כשהיתה ילדה קטנה. קראתי את שם הרחוב "רחוב ה – 93". מילדות התעניינתי במשמעות שמות הרחובות ושאלתי את אמי מדוע קוראים לרחוב זה בשמו. אמי סיפרה לי אז בקצרה על 93 נערות יהודיות מקרקוב שנלקחו בכוח על ידי הנאצים ונתבקשו לתת לחיילים גרמניים שרותי מין. הנערות החליטו כולן כאחת להתאבד ולמנוע את חילול גופן. אני זוכרת את עצמי יושבת במכונית ושותקת. מעולם לא שאלתי אותה שאלות נוספות על אותו סיפור, אך הוא נחרט אצלי בזיכרון היטב. הסיפור הזה שיתק אותי והטיל עלי אימה גדולה לאורך כל ילדותי.

חושב לי להדגיש - הספר "נערות למופת" אינו ספר שואה!!!!!! אבל הסיפור הזה על 93 הנערות הצדיקות מניע את העלילה של הספר שמתרחשת בכלל בבני ברק של ימנו אנו.

חווי, יתומה בת 17, נערה דתיה הלומדת באולפנה שם "הציונים הם לא הדבר הכי חשוב" אלא הצניעות ואורך החצאית, ואם ההורים שלך באו מהונגריה אז הכל הרבה יותר קל. היא גדלה אצל דודה ודודתה, היא לא מכירה את אביה ויודעת שמסתרים ממנה סוד גדול הקשור למות אימה. מדובר ברומן התבגרות מורכב. מצד אחד כל חייה חינכו אותה על מיתוס הצניעות, על נשים קדושות שהעדיפו למות מאשר לחלל את גופן, ומצד שני היא מתחילה לגלות עניין רב בבני המין השני.מצד אחד היא אוהבת מאד את חברותיה הפשוטות והלא נחשבות אך רוצה שוב ושוב בקרבתה של הנערה הכי מסוכנת עבורה – מיכל לוין, מלכת הכיתה, היפה והמינית שלא מפחדת מאף אחד. היא וחברותיה מחליטות לעלות מחזה בבית ספר, מחזה הקשור בסיפורן של 93 הקדשות מקרקוב, אך מכאן הדברים הולכים ומסתבכים, שקרים, תככים, מזימות ואינטריגות יטלטלו את עולמה ויחשפו את הסוד הגדול והאפל אותו איש לא רצה באמת לגלות.

כל מה שכתבתי כאן מתגמד אל מול העולם העשיר שבנתה בלאו עבור הדמויות שלה. בחרתי כל מילה בפינצטה על מנת לא להרוס לאיש את חווית הקריאה והקפדתי לא לגלות דבר על הסחרחורת הרגשית המטורפת שעברתי יחד עם חווי עצמה.(ואפילו לא כתבתי מילה על הדודה המטורפת שלה. שגרמה לי לעיתים לצחוק במבוכה גם בקטעים קשים במיוחד, כמו ילד קטן ששומע את הצפירה ביום השואה ובמקום לשתוק פורץ בצחוק בלתי נשלט). בתוך הספר שזורים כביד אומן רגעי אימה קפואים של אותן 93 הנערות הקדושות ואיתם טוויסט עלילתי מבריק שישאיר אתכם עם פה פעור במשך דקות ארוכות אם לא יותר... שהרה בחרה בהחלטה אמיצה לנפץ מיתוסים שנחשבו עד ליום זה כמיתוסים קדושים שאיש לא העז לגעת בהם לפניה בכזו פתיחות.

דבר אחד אני יודעת בביטחון - נערות למופת לא תמצאו בספר הזה !!

» ביקורות נוספות של ונטו
» ביקורות נוספות על נערות למופת