ביקורות ספרים על הספר מוקס נוקס

על הספרים של אדף שמעתי כבר הרבה, החלטתי לנסות לקרוא את הספר שלו, היו קטעים שהתחברתי בעיקר קטע הפתיחה, וככל שהזמן עובר לא הצלחתי להבין את הפואנטה של הספר, היו הרבה קטעים מתים, והיו גם קטעים טובים בתחילתו של הספר באמצעו איבדתי את עצמי, לכן אני נותנת לו 2 כוכבים לא הבנתי את הפואנטה של הספר למרות שלאדף יש שפה עשירה, הסיפור לא היה לי ברור חוץ מהקטעים הבודדים שאיכשהוא מצילים את היצירה הזאת.... המשך לקרוא

אורי החמודה

ואו סיימתי לקרוא, זאת תגובה ראשונית אחרי הקריאה. לא יכולה להגיד שנהנתי לקרוא, אך היה מעניין לקרוא ולא בגלל הסיפור, אלא בגלל צורת הכתיבה השפה הרגישות.. הסופר בוחר בדרך ייחודית,בוחר לא לתת שמות לגיבורים, לדמויות רק אות כינוי, לי זה הפריעה מאוד הייתי עסוקה בכל זאת לבחור שמות לגיבורים. גם הסופר עסוק באובססיה מסוימת ללמוד את השפה הלטינית, ביטויים בלטינית עם תרגום, זה מסיח את רצף הקריאה. בקריאה ההרגשה שהגיבור צריך לשרוד לאורך כל חייו, מתיש. למרות זאת ממליצה לקרוא.... המשך לקרוא

מימי

ספר לא קל. העמודים הראשונים ממש מייאשים, עד שמתרגלים לכתיבה המוזרה והמסתורית, ואז הספר מתחיל להיות מעניין והקריאה קצת יותר קלה. מצאה חן בעיני הכתיבה בשני זמנים, שמשתלבים אחד בשני בצורה מתאימה. מעבר לזה, לא מצאתי את הספר כיצירת מופת מבחינה עלילתית או ספרותית, כפי שהילולו אותו. ... המשך לקרוא

נלה

דווקא הביקורת הפחות חיובית הביאה אותי לקרוא את הספר. נתקעתי בין ספרים עם הרבה סיפורים קצרים וחוסר יכולת לבחור את הספר הבא. תכננתי לפתוח ,לקרוא כמה משפטים להבין שזה לא אני זה הוא ולהחזיר למדף ."עד גיל עשר שברתי ארבע פעמים את עצם הבריח השמאלית.".נשאבתי. עד שהגעתי מהמדף לספה נגמר הפרק הראשון. הפרקים הם קצרים למדי . כמה עמודים . הפרק הראשון היה שונה במקצת עבורי משאר הפרקים . יש את ציר העלילה ומסביבו שברי משפטים והקשרים , הרגיש קצת כמו למצוא מילה בתפזורת אבל הקו העיקרי היה ברור. בשאר הפרקים העלילה יותר לינארית. נער מבית דתי מעיירה בפריפריה נשלח על ידי אב... המשך לקרוא

cujo

אחת הביקורות יצרה בי סקרנות, לקחת את הספר ולהתחיל לקרוא בו. הופתעתי, נהניתי מאוד. השפה כישפה אותי בקסמה, הייתי חייבת לדעת מה יעלה בגורל גיבורנו, כיצד יחלץ ממלתעות האימה והזעם של אביו. האם כוחו יעמוד לו במשימה הקשה והסבוכה הזו. העלילה נרקמת בשפה שונה, התיאורים והעלילה הינם סביב הגיבור. לדוגמא הנוף, ביצירות אחרות אני מרגישה כאילו אני צופה בנוף, אך כאן אני חלק מהנוף. העלילה נרקמת בשני מישורים העבר והווה של הגיבור. בביתו של הגיבור , מתקיים אורח חיים דתי. אביו בעל התקפי זעם ואלים משרה פחד ואימה על הסובבים אותו (אימו, אחותו, עליו ושני אחיו). כל אחד מבני משפחת... המשך לקרוא

צילה

את חוות הדעת שלי אתחיל הפעם בזה שאומר להגנתי שאת דעותיי על ספרים אני אומר/כותב אך ורק אחרי שקראתי ו/או ניסיתי לקרוא אותם, וגם כשאני כבר מוצא משהו לומר על ספר כזה או אחר אני לא אוהב לגשת אליו בצורה נגטיבית, כלומר אם הדעה הרווחת עליו שהוא ספר בסדר, בכנות מי אני שאשנה משהו בסדרי עולם? זה להבדיל כמו שברחובות מסויימים לא מתאים לי לראות שלטי "אין כניסה" (מי מכם, בעלי רשיון נהיגה לא נתקל פעם במצב כזה שהוא פיספס מקום חניה אבל בכדי לחזור אליו הוא צריך לעשות סיבוב שלם? במקום לחזור מיד לרחוב שהוא יצא ממנו) אבל מי אני שאתחיל להוריד תמרורים איפה שנראה לי? הכי הרבה הרח... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

ספר ראשון של שמעון אדף שאני קוראת..ואולי הציפייה הארוכה תרמה לגודל האכזבה. בהתחלה השוויתי את הסגנון לקניוק כפי שקראתי אותו ב'חיים על נייר זכוכית' (המעולה בעיניי) אבל אז הבנתי שמעבר לכל המוקס נוקס הסיגנוני שלו אני לא נהנית כלל. פייר, התבאסתי. נורא רציתי לאהוב את הספר הראשון של אדף שאני קוראת ואני יודעת שהוא מוכשר ומוערך וכל זה ונדמה לי שקראתי **על** הכתיבה שלו הרבה יותר מדי לפני שהתחלתי לקרוא **את** הכתיבה שלו. בקיצור, לא קרה הפעם, לא מוותרת - אנסה נוספים שלו בהמשך. :( כמעט בא לי לבקש ממך סליחה , שמעון אדף.... המשך לקרוא

עינתי

שמען אדף עשה בספר את כל המאמצים האפשריים כדי שלא אוהב את הספר! הספר לא קריא. הכתיבה שלו קשה, למילים אין יכולת לעוף לשום מקום . העלילה לא מעניינת והספר מדיף ריח של אפרוריות מהסוג שמתלבשת לך על הלב ואוכלת אותו מפני שאדף לא משאיר שום טיפונת של קרן אור בסיפור. ואם אדף יקרא את הביקורת שלי הוא פשוט ישמח כי הוא חושב שהספר הוא "למיטיבי לכת" לאנשים שלא מוותרים וקוראים אותו בין השורות ומתעקשים לקרוא ספר קשה ומוזר. כך הוא רצה שיהיה! וכך הוא גם אומר: "אני תמיד חושב על העולם הריק, לגלוש אליו דרך זגוגית הממשות, כן, בדיוק, הממשות פירוש שימת מהמורות". בספר אדף מביא א... המשך לקרוא

חני

לפני זמן לא רב נכחתי בטקס הענקת פרס ספיר לספר המצטיין של השנה. שמחתי מאוד כשקיבל את הפרס שמעון אדף על סיפרו "מוקס נוקס". כמי שבעצמו כותב שירה, אני מכיר את שמעון אדף כמשורר מצוין אך מעולם לא קראתי ספר פרוזה שלו. ואכן מיד השתדלתי להשיג ולקרוא את הספר הנ"ל. הספר מאוד קריא ואף מרתק ומספר בגוף ראשון וזהו סיגנון שאני מאוד אוהב. טכנית הגיבור קופץ בסדרה של פלאשבקים מהמציאות הנוכחית אל העבר שלו ושוב אל המציאות וכך הלאה. יש כאן תיאור נפלא של נעוריו בעיירה דרומית, משפחתו המסורתית והקונפליקטים שהוא היה מצוי בהם עם אביו ועם נערים אחרים במפעל מקומי שבו עבד. מה שפח... המשך לקרוא

סדן

אתחיל מהסוף מאוד אהבתי את הספר. כמו בעבר לשמעון אדף יש יכולת נדירה לבטא רגש, ולהעביר את הקורא דרך חוויות ריגשיות חזקות במהלך הקריאה. למיטב הבנתי הרומן כולל בתוכו לא מעט מוטיבים אוטוביוגרפים, מה שמוסיף עניין ושופך אור על עולמו הפנימי של יוצר מוכשר. בתוך הספר חבויים עצות איך לקרוא את עבודתיו של אדף עצמו וכן קטעים של ארס פואיטיקה. את כל זה עושה אדף בלי לפול למלכודות של קלישאות וסטראוטיפיות לדמויות. לקראת סוף הקריאה הקורא מבין שעליו לקרוא את הספר מחדש לאחר שלמד משהו על המבנה שלו. לא אוכל לכתוב עוד בלי לקלקל לקוראים. בדרך כלל אני נוהג לצטט קטעים מספר ... המשך לקרוא

קורא כמעט הכול

מוקס נוקס מספר לסירוגין שני סיפורים: סיפורו של נער בעירה צדדית בחופשת קיץ אחת, וסיפורו של אותו נער בבגרותו ב"פרבר הערבי" של העיר המרכזית השוקקת. הספר, כמו שמציינים כל המבקרים, מכיל מוטיבים אוטוביוגרפיים רבים, כך שיש פוטנציאל מעניין בסיפור- להכיר טוב יותר את הסופר ולהוסיף מימד נוסף לספר. אבל- וזה אבל גדול- הספר מתיש. אין בספר שמות של אנשים או מקומות, אין כמעט נקודות או חלוקה לפסקאות, תיאורים מוקדמים והצגת דמויות וכל הספר עומד באויר מבחינת מקום וזמן. נראה שהסופר ניסה ליצור סיפור אוניברסלי, שנכון לכל מקום ולכל זמן, סיפור שמתמקד במחשבות ולא בארועים. אב... המשך לקרוא

מירב

ספר מורכב, לעתים מתוסבך ולא תמיד לצורך. הסיפור, כפי שכתוב בעמוד האחרון,הוא על התבגרות בעיירת פיתוח של נער, שבירת מוסכמות של דתיות, יעוד כלכלי כפועל או תלמיד חכם לטובת היותו סופר. חיפוש זהות ומציאתה (למרות שאין הודאה בכך בספר), והתבגרות מינית מול ניכור אל עצמו והסביבה. ובתוך כל זה הספר קשה לקריאה כי הוא כתוב ספרותי מדי. נתחיל מהשמות של אנשים ומקומות שמופיעים באות ראשונה דוגמה: נ___,ר__, העיר א__.הרעיון ברור יש כאן הסתרה ובעצם ניכור מסוים. אבל לא יודע כמה הזדהיתי עם השיטה מה עוד שהיא נמשכת לאורך כל הספר. ההיצמדות ללטינית. הספר מלא קישורים ללטינית, החל מהט... המשך לקרוא

אורי רעננה