הכאה על חטא קראתי מחדש את הספר וזאת לאחר קריאה בספרים אחרים שלו והאסימון נפל לתובנה של אדף ובמיוחד ספר זה.
המפתח לדעתי בספר נמצא בהרצאה סתמית על שייקספיר ( ע 44-47). בקטע זה הסופר מנתח את "יוליוס קיסר" ולאחר מכן יצירות אחרות של שיקספיר כמו "מקבת","המלט" ומראה כי בעצם כל הנושאים הם רוחות רפאים. כל אחד מהגיבורים החיים מתמודד עם רוח רפאים כזאת או אחרת,עם מאבק לתיקון ה"עוול".
אם מחברים את זה לסיפור הילדות שלו בעיירה, מקבלים כי גם הוא מתמודד ים רוח רפאים. וארועים מהעבר.
השיטות הן רבות, ביניהן: השימוש הכפול בלטינית כהסתרה של כוונות , נוחות של אדף לבטא דברים באמצעותם מחד, והתרסה כלפי התרבות שממנה הוא יצא: ברגע מסויים (ע 78) מצטט אביו את הפתגם " המרחם על אכזרים סוםו שמתאכזר לרחמנים", על זה מביא הבן ( שמעון), את המקבילה הלטינית. המטרה לרוקן את ה" עליונות " של נכסי המשפחנה והתרבות שממנה הוא צמח.
גם הצגת הגיבורים באות הראשונה של שמם אינה מקרית. הדבר נהוג לאנשי ביטחון, או לאלו שבית המשפט נותן חיסיון.
כל הצעדים האלו יוצרים ניתוק וניכור רגשי אצל הגיבור.
הוא מבטא זאת בדרך נפלאה בעמוד 121:
" הניכור משפיע גם על המגע בנפש הגיבור, אינו מבין ולא מכיר באהבים, נאפופים... מחפש כל הזמן בדייה ספרותית". ..
"לא מוכן להזדהות עם הסיפור, הספר".
המחיר שהוא משלם הוא כבד ( ע 129) " בימנו אין אימה גדולה יותר מאימת האלמוניות". .. " היא טופחה כדי להתגונן מאימת העוני".
ולבסוף אומר הסופר : ( ע 123) " ברגע שבו חלק ממני יחצה את הגבול ויפול בידיו של ההמון חסר הפנים- הוא ילך לאיבוד".

לסיום: אני רואה רצף והתפתחות בטרילוגיה. אם ב "כפור" הוא חווה את הקושי התכנסות, ב,מוקס נוקס " הוא מתריס כנגד המצב שהוא מצוי, וב "ערים של מטה" פותח אופקים.