ביקורות ספרים על הספר כלאדם

איך קורה שחיפוש אחרי אושר, כשהמהות של המילה היא כל מה שטוב ומסמלת עבורנו את כל מה שתמיד רצינו, יכל להיות כל כך מייגע וקודר? אולי להיות מאושר זאת משימה קצת יותר קשה משחשבנו וכנראה שרבים הם בני האדם שהאושר זר להם. אולי המושכות לא רק בידיים שלנו, אולי האופי שלנו, טבע האדם שלא יודע שובע ותמיד רעב לעוד ריגוש הוא הבעיה העיקרית הוא זה שמקשה על חיינו, אולי הכל עניין של בחירה ואולי אנחנו לגמרי לא בשליטה ומלכתחילה לא נועדנו להיות מאושרים. כי איך אפשר להיות מאושרים כשהחיים מלאים בכל כך הרבה סבל, בדידות ואבדן, חרטה ומוות. זה רק הגיוני שכל אדם במהלך חייו יזכה לטעום ... המשך לקרוא

Rasta

"דמיינו נער הדוהר על אופנוע בכביש צדדי. הרוח הולמת על פניו. הנער עוצם את עיניו ופורש לרווחה את זרועותיו, כמו בסרטים, מרגיש שהוא חי ומחובר כליל ליקום. הוא אינו רואה את המשאית המגיחה מהצומת. הוא מת מאושר. האושר כרוך כמעט תמיד בחוסר אחריות. אנחנו מאושרים במשך הרגעים הקצרים שבהם אנחנו עוצמים את עינינו." הציטוט הזה לקוח מ"מוכר האתמולים", של ז'וזה אדוארדו אגואלוזה. זה מאד מצא חן בעיני, כשקראתי את זה, למרות שזה לא המפתח לאושר, חוסר אחריות, לפחות לא על פי הגיבור של פיליפ רות, או על פי פיליפ רות עצמו. לך תבדיל. כלאדם מחפש אותו, את האושר ואת המשמעות שיש לחייו. והו... המשך לקרוא

סוריקטה

"חמישים גוונים של שחור". ארבע מילים המסכמות את הספר הקודר זה שהעטיפה השחורה ועליה שעון כיס מזכירה לי כל כך את דמותו של מלאך המוות בשעון האסטרונומי שבפראג העתיקה. הסיפור נפתח בהלווייתו של גיבור הסיפור – ואנו מקבלים רשימת מצאי של מארג הקשרים האנושים הקרובים שצבר במהלך חייו – מעין גרסה מודרנית של חד-גדיא: שלוש נשים (מהן התגרש), שני בנים (מתנכרים), בת אחת (אהובה ואוהבת) ומאהבת אחת....מכאן הסופר לוקח אותנו למסע, לעיתים מייגע מעט, בעקבות מהלך חייו הנפתל של הגיבור: זה רווי מעללים, אך אלו מתחלפים, ככל שהגיבור מתבגר, בהגיגים על החיים. אלה מתקדרים ככל שבריאותו של... המשך לקרוא

דן סתיו

זיקנה ומוות מעולם לא נראו כה מעודנים, למרות הכיעור שבהזדקנות והפחד מהמוות, איכשהו פיליפ רות מציג הכל בפרופורציה משונה ומבעיתה במעט שגורמת לך לחשוש להזדקן ולאחר מכן לחשוש מהמוות כי כולנו נמות, אבל בסופו של דבר איכשהו זה לא נראה כל כך נורא, כי כולנו הרי נמות בסוף. אם יש בזה איזשהו הגיון פואטי, אז הוא טמון בנובלה הזו.... המשך לקרוא

scoe

קצת מדכא אבל כתוב ברובו מענין.... המשך לקרוא

רוני pery

המוות מחכה לכולנו .המוות והחיים בספר הזה הנם של גבר מערבי ,לבן, אוניברסלי.גבר שהתחתן שלוש פעמיים ,בגד בנשותיו אין ספור,שני בניו מנישואיו הראשוניים בזים לו ואינם סולחים על בגידתו באמם ,נותרה לו בתו האהובה והנאהבת מנישואיו השניים. עשה קריירה נאותה בתחום הפרסום . בעשור השישי והשביעי של חייו -הגוף ובעיקר הלב מתחילים לבגוד בו והוא עובר סדרת ניתוחים -צנתורים. ומה יש לו בסוף ימיו ?-תחושת אי שייכות ,בדידות,חוסר יכולת ליהנות מהדברים הקטנים של היומיום וגם מהדברים שמביאים מזור לנפש .הוא בודד כגבר,כאיש בלי משפחה ,כאב -בלי אהבת ילדיו,כיתום מהוריו ,וכחבר -שעמ... המשך לקרוא

חמדת

ספר לא קל לקריאה. גם לא אחיד ברמתו, חלקים מסוימים הם יפים מאד, בעוד שחלקים אחרים הם מייגעים, שלא לומר משעממים. גבר מזדקן, בן 71, במצב בריאותי רעוע למדי, מוצא עצמו מעביר את סוף חייו בבדידות, שקוע בצער על הטעויות שעשה בחייו, על העוולות שגרם לאנשים שאהבו אותו. אבל בסך הכל הוא היה איש טוב. בן טוב, אח טוב, בעל טוב (רוב הזמן) וכן הלאה. אז מה בעצם השתבש? איך החיים שלו התגלגלו למין סוף עגום שכזה? צריך לקרוא כדי להבין, כאשר השגיאות הגדולות, ההחלטות הכי חשובות והכי הרסניות נחשפות, כמעשים שנעשו שלאחר יד, ללא מחשבה, ללא כוונה לפגוע. מקור האור העיקרי בחייו היא בתו ננסי. אה... המשך לקרוא

עמיר

אין לי הרבה מה להוסיף על הביקורות המצוינות שנכתבו לספר הזה כאן באתר. השם של הספר הזה "כלאדם" עומד כנגד כל נסיונות ההדחקה והוא מיועד גם ואפילו ובמיוחד לצעירים. זהו ספר החיים ספר המודעות פשוט ללא אשליות.וכמו שנכתב בספר " המתים והחיים הטיבטי" שהחיים הם המסע אל המוות שמתחיל מרגע הלידה. ידיעת המות חיונית לאיכות החיים ההדחקה וההתכחשות תפגום באיכותם. פיליפ רות מציב מראה ללא כחל ושרק וזו כניראה גם צוואתו. אגב, למי שמעוניין, עוד סופרים כתבו בענין זה ספרים מצוינים שאני ממליצה לקרא: "אין מה לפחד" של ג'וליאן בארנס, "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" לשל אסקי... המשך לקרוא

pen

ספר מעולה. כתוב היטב, בתמציתיות ממצה עד כאב.לא לחינם מתפללים יהודים"אל תשליכני לעת זקנה". בספרו הראשון "תלונתו של פורטנוי" (קראתי באנגלית ואני מתרגמת את הכותר)תאר פיליפ רות את האם היהודיה המנדנדת וכמה קשה אתה. בספר זה שנכתב עשרות שנים אחר כך, פיליפ רות הוא איש זקן מאוד והוא עוסק בשאלת סיום החיים. לאנשים צעירים זה באמת יכול להקרא כמו ספר אימה אבל לי זה נראה כמו ספר של חיים מלאי חרטה. הזקן בספר פספס את חייו. הוא נכשל בשלושת נישואיו, לא הצליח למצוא שפה משותפת עם שני בניו עד יום מותו. את האשה שאהב הוא רימה בשביל הרפתקאה שלא הייתה כדאית ובאחיו הבריא והעשיר... המשך לקרוא

דולדול

**** "כל אדם" הוא ספר אימה. הוא לא נזקק לערפדים, קניבלים, עורבים, או צוענים, זה לא סטפן קינג, אפילו לא אדגר אלן פו. מדובר באימה מהסוג הבסיסי ביותר, שאינה נצרכת לשום אלגוריה, אלא כזו שמכוונת לשורש פחדיו של כל אחד מאיתנו, פחד המוות, ואפילו יותר מכך - פחד הזקנה. באופן אירוני משהו, בספרו הקצרצר (128 עמודים) של פיליפ רות מתוארת במהירות תמצית תקופת חייו המלאים-למדי של אדם באמצע העשור השמיני שלו, ויש בו ניסיון להקיף מנקודת מבטו את תפיסותיו לגבי הבחירות שעשה בחייו, תסכוליו, השגיאות שעשה במהלכם, ההתמודדות עם גילו וההשלמה עם כך שהוא עומד להיות מושלך מהמירוץ הזה, של ... המשך לקרוא

אלון דה אלפרט

קשה לכתוב ביקורת על הספר הזה. זה לא ספר שגורם כאב בלב של עצב. זה ספר מזעזע, ספר קודר, אפל, חשוך, אפילו משתק. ספר שמשאיר אותך בוהה בנקודה בלתי מוגדרת בחלל ברפיון ידיים, בכהות ובלאות. ספר על הגורל הבלתי נמנע של כולנו – המוות. על התייצבות החיים מול המוות, ולא, זה לא סיפור בנאלי. זה סיפור על ההכרה בעובדת המוות המכריעה את הכל. הכרה אך לא השלמה, כי איך אפשר להשלים עם החידלון, עם האין. "העוצמה הכי מטרידה של החיים היא המוות. כי המוות כל כך לא צודק, ברגע שטועמים את החיים, המוות אפילו לא נראה טבעי". זהו הציר שעליו נסוב הספר כולו. זה סיפור על אדם, בן שבעים ואחת, העומד ער... המשך לקרוא

יוֹסֵף

אני חייב לפתוח בהתוודות קצרה: תמיד רציתי לקרוא מספריו של פיליפ רות, והנה למרות שהספר הזה נראה מבין הספרים הכי קודרים שלו, מצאתי סופסוף את נקודת ההתחלה שלי בקריאה מבין מחשבותיו. לא פעם עוברת בראשי המחשבה שצריך להמציא המצאה כזאת שיהיה אפשר לבלוע תוכן של ספר כמו איזו קפסולה, כך שהעלילה שלו תשב במוחו של כל אחד, וזה מבין הספרים האלה, כי הוא עוסק ב(דרך שעושה האדם הנקרא להתייצב בפני המוות) נושא שבשלב מסויים בחיים מעניין ויעניין את כולם. הספר מבוסס על מחזה מוסר אנגלי ידוע מסוף המאה החמש-עשרה, והוא יחסית דיי דק (128 עמ'). כל מילה בו מדודה היטב. זה אולי ישמע כחלק מק... המשך לקרוא

אהוד בן פורת