ביקורות ספרים על הספר ותכתבו: אהובתנו
|
היא אחת משבעת ילדי משפחה חרדית, בנים ובנות למיכל מנהלת אולפנה מצליחה ודורי עורך הדין.
ענבר כבדת המשקל חשה עצמה שונה מבנות כיתתה. בקושי בת מצווה וכל כך רצינית בהשוואה לפוחזות הללו.
'מרגישה את אלף הקילוגרמים שלה נמשכים אל האדמה'.
לכולם פרט לה שמות תנכ"יים מובהקים. את אבן יקרה, ענבר משרף עץ, אומרת אמא.
ולפני שבעים שנה סבתא וסבא רבא שיינא-חווה (שיינד'לה), חיה וגדליה. ועכשיו סבתא דבורה היא זקנת השבט.
והמשברים פוקדים את המשפחות אז וכיום. הפרת אמון, אהבה אסורה. אז כהיום אירועים אלימים – פרעות תרפ"ט ותקופת פיגועי שנות האלפיים. אחד מקרבנות הטרור הוא שמולי... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
לפעמים אני חושבת שאין כיף גדול יותר מהיכולת שלנו הקוראים להיכנס ולצאת מעולמות של אחרים. עולמות שבוראת עבורנו המילה הכתובה. זה מרגש, כי זה מעורר בנו חוויה משותפת במחיצת אנשים לגמרי זרים. אנחנו הולכים לאיבוד איתם, מגלים סודות וחושפים מהוויים, מדמיינים ומתיידדים, נסוגים ומתקרבים, בוכים, ונעלבים, צוחקים ונבוכים ולא אחת חווים שותפות גורל או מצטרפים יחד איתם למסע שלהם... והכול ארוז למעננו בתוך כריכה. אגודת דפים שמאכלסת חיים של חילוניים, דתיים ,ישראלים או נוכרים, במאה כזו או אחרת, והרגע הזה שאני מעבירה יד מלטפת על גבי המדפים עמוסי הספרים כמו על גבי אטלס גי... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ותכתבו: אהובתנו מתחיל להניע רק אחרי מאה עמוד.בתחילה השילוב של הסיפור על הילדה המתפתחת, האח עם הOCD, הזוגיות במשבר, הבעל האלים, נשמעו מאוד מאולצים.
בכל פרק של הסיפור העכשוי שזורים קטעים קטנים על סיפורה של הסבתא, בשפה של פעם.
הספר מספר סיפור, מעלה נקודות חשובות (אהבתי את הנקודה של שבע-הבעלים), עד שמגיע לקצה ומסתיים שם.
הכתיבה נחמדה והסיפור עצמו גם הוא בינוני למדי (חייבת לציין שמטריד לחשוב שילדה בת 12 מטיילת לבדה בבית עלמין ועוד יותר מטריד שהסופרת משלבת מדי פעם כתובות על מצבות שהיא המציאה).
ספר חביב, אני חושבת שפחות התלהבתי על הסיפור והסופרת.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שמתי את הספר בשתי רשימות קריאה, ברשימת ספרים שאהבתי לקרוא ושאני חושבת שהם גדולים וברשימה שקראתי לה "השמות המופרכים". זה שם כל כך מופרך שכתבו אותט בקטן מתוך כוונה כנראה שהקונים יראו את שם המחברת ויסמכו עליו, או יבקשו את "ההוא של אמונה אלון". אף אחד לא יטרח לזכור שם חידתי שמכיל שתי מלים שכל אחת מהן עם כינוי גוף שונה, זה מבלבל מדי. דירגתי וסיווגתי, אבל איכשהו לא טרחתי לכתוב סקירה, ואולי ניסיתי ולא הצלחתי לסיים ולנסח. זה דבר שקורה לפעמים, אפילו בספרים שהחלטתי שהם טובים. לפעמים המילים לא מסתדרות, ולא עובד לי לספר מה בעצם מצאתי בספר ולמה אחרים צריכים או לא לקר... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אהבתי מאוד. המתח נבנה בין שני הקולות שבספר, והקול שמחלחל מהעבר בנפשה של הגיבורה חושף כאב רחוק ומעשה נורא.
הדמויות מגוונות ,נטועות בסביבתו של הציבור הדתי-לאומי . העלילה מתפתחת באופן מרתק תוך שימוש בשני הקולות ,שלקראת הסוף נישזרים זה בזה..... מומלץ בחום!... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאד אהבתי את הספר, נקרא בקלות ומכניס אותנו החילונים לעולם של שומרי המסורת, בלי להיות קיצוניים מדי.
אני ממליצה... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר בתחושה של פספוס. שני סיפורים שזורים בספר הזה, ונכתבים במקביל עד שהם מצטלבים. לדעתי אף סיפור לא מגיע לידי מיצוי, וחבל. כל סיפור יכל לכלכל ספר בפני עצמו, וכשהם נכתבו כך יש תחושה של פספוס. העלילה הראשית לא מספיק ברורה, ומניעי הדמות שמגלמת את האבא לא מספיק מובנים.
יחד עם זאת, הספר כתוב בשפה יפה, רק בשביל זה שווה לקרוא אותו... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה
נהניתי מהשפה העשירה והעלילה המרתקת. מאד מיוחד!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי את הספר....אני מרגשיה שנשאבתי בתוך מספר סיפורים ויש 2 בולטים... הסיפור של מיכל שעולמה מתפרקת, וסיפור של ענבר/שיינע שדורש תיקון, סיפור מאד ירושלמי לדורותיה., או לפחות ב100 שנה האחרונות. כדי להנות באמת מהסיפור צריך להתנתק קצת מהמציאות, אבל בגלל זה קוראים ספרים.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
סיימתי לקרוא את הספר הזה ממש לפני זמן קצר, ואני עדיין לא מעכלת את כל מה שהלך שם. ספר מצוין לדעתי, מעניין, מסקרן, כתוב בצורה קולחת ונוגעת ללב. היו לא מעט נקודות שבהן הייתי צריכה להפסיק לכמה רגעים את הקריאה, לעבד ולעכל את מה שקראתי ולבכות ביחד עם הסיפור שבחלק מהנקודות נגע וקרע במקביל את הלב. גם כשסיימתי את הספר הייתי זקוקה לנשימה עמוקה ולדמעות של פורקן. הספר הזה לגמרי נגע בי, בכמיהה ובערגה של אשה ואם, באבדן ובכאב, בחיפוש ובניסיון למצוא- כל אחד את מה שחסר לו, גם אם פתאום באמצע החיים מבינים/ רוצים להבין את זה. במקום הקטן- גדול הזה, הרחם- הרחמים, של לדעת ולחיות ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא יודעת מה לכתוב.
לא יודעת מה לכתוב.
זה כזה מוזר לי, אבל-
אני לא יודעת מה לכתוב.
אני ממש רוצה לכתוב,
ואין לי מושג מה...לכתוב.
7 בסולם ליבי
היה פונטנציאל להרבה יותר, באיזה שלב הוא הולך לאיבוד
והופך ממציאות לאגדה וחבל.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"לא סטיתי לא סטיתי, לא התיחדנו...לא מסרתי גופי לאיש אלא לגדליה שלי...
גופי היה של גדליה, נפשי היתה של גדליה,
אך חלק אחד בנשמתי היה של אהרון מבית גפן.
רק חלק אחד
רק חלק
אחד..."
הו, איזו שפה יש לנפש שלא נזקקת למגע בשר,
הנפש המסתורית הזו, שדי לה בהנף אישונים עד כְּלות,
שמבטם צולל ומלהיט כמיהה מאופקת,
'כמו ים המתקרב ונסוג ולוחש לחישות קצף סודיות אל חוף שכבר התרוקן מאנשים'
ומבקש למלא את המהמורות שהותירו אחריהם.
אך כלום לא עוזר ושוב זה חוזר כמו הים העקשן, אל החוף.
ותכתבו: אהובתנו - כותרת מופלאה שמשמעה מתברר מתוך המצבות.
[מעודי לא חשבתי שמצבות זה דבר חי כ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
שמעתי כ"כ הרבה על הספר. רציתי לקרוא אותו ותמיד תהיתי מה פירוש שם הספר המוזר במעט.
בכל אופן, התחלתי לקרוא את הספר אתמול. בהתחלה לא התלהבתי מהסיפור של שיינא חוה ששזור פה ושם, אני בד"כ לא אוהבת קפיצות כאלו בספרים במיוחד כשאני לא מבינה איך זה קשור אבל הייתי סבלנית וחיכיתי שיהיה מעניין. וזה אכן קורה, לאט לאט העלילה שואבת את הקורא גם הקטעים של שיינא חוה הופכים להיות ברורים יותר, ושוב לא ניתן להניח את הספר מהיד עד לסופו שאז ליבי התקווצץ' בקרבי על שיינא חוה ועל סופה. ומייד כשסיימתי חזרתי להתחלה לקרוא שוב, אך הפעם בעיון, את הקטעים על שיינא חוה (ואח"כ הלכתי לישון... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני חייבת לצטט ביקרת שקראתי באיזה מקום על בספר המקסים הזה: "אף שיש בספר "ותכתבו: אהובתנו" סדר יום פוליטי מסוג מסוים, אמונה אלון לא חוששת להחדיר לתוך המציאות הזאת עוד ועוד מקלות דינמיט ולפוצץ סלע אחר סלע". זהו לדעתי מהות הספר, לגלות מוקשים ולפוצץ אותם לאלתר, כמעט. ספר מדהים שמספר לך, הקורא את מערכת היחסים העדינה והמורכבת שמאפיינת את הציבור הדתי לאומי.
מומלץ.... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר מצויין. כתוב בצורה קולחת ומרתקת. אני לא כ"כ מסכימה שהספר הוא מגזרי. אני חושבת שהוא מתאים לכולם וכולם יכולים להנות ממנו. קצת התאכזבתי מהסוף...... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לא יודעת, קיבלתי הרבה המלצות לספר הזה, ולהגיד את האמת הוא בין הספרים היחידים שעזבתי ממש באמצע,לא ממש עיניין אותי להמשיך לקרוא, וזה לא קורה לי הרבה, אולי בעתיד אתן לספר עוד היזדמנות כרגע לא... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מעולה מעניין,אמונה אלון מנתחת את הדמויות בספר בצורה מרתקת.ממליצה בחום.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים.
כתוב בצורה כל כך מיוחדת ונוגעת, אי אפשר שלא להתחבר אל הדמויות,
כבר בהתחלה ידעתי שאני אדרג את הספר הזה בחמישה כוכבים.
כשסיימתי אותו מחשבה אחת עברה לי בראש; אמונה אלון פשוט גאונה.
סיפור כל כך כואב ואמיתי.
אין הרבה אנשים שיודעים לכתוב ככה.
ספר שפשוט עושה לי טוב לראות אותו על המדף שלי.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בהתחלה לא התחברתי.. אבל היה מין משהו סוחף בשפה של אמונה אלון, התיאורים שלה גרמו לי ממש להשתתף בכאב/שמחה של הדמויות וממש להרגיש את מה שהם מרגישים.. אני נותנת לזה 5 כוכבים... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
למרות המלצת הספרנית.
לא התחברתי לספר.
לא לאוירה, לא לשמות ולא לרבדים.
כבד, עמוס ומעמיס.
לא מספיק מעניין.
ל אהבתי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור יפה,כל אחד מבני הבית מייצג מישהו שכל אחד יכול להזדהות איתו,אבל יחד עם זאת אני חושבת שהייתי אוהבת אותו הרבה יותר ללא הרובד של הסבתא בקבר כי זה קצת הופך את הספר למדע בדיוני לטעמי... אך יחד עם זאת הספר מאד רגיש ותחושות הגיבורים מתוארות בצורה כל כך טובה שקל להזדהות איתם, מאד נהנתי.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר מדהים, רגיש וכובש. אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה.
דמותה של ענבר בעלת רגישות מופלאה ועומק מיוחד במינו, ואלון מצליחה להעביר את הסיפור הישן כ"כ מימי תרפ"ט בצורה שכמעט גורמת לנו לשמוע את ההד שלו ממרחק השנים, כמו ענבר עצמה.
קראתי בעיתון שהסיפור הוא סיפור אנושי, שנדמה שמיקומו בתוך ישוב ובמשפחה דתית הוא כמעט מקרי.
ואכן "ותכתבו אהובתנו" הוא קודם כל סיפור על משפחה, רגשות ונפשות שמנסות למצוא את מקומן, כל אחת בדרכה.
מומלץ לכל מי שאוהב לקרוא על אנשים, ולצאת, כמו שכתוב על כריכת הספר "עם אמונה עמוקה בתחיה".... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבתי.
זה הספר הראשון של אמונה שאני קוראת.
ספר סוחף ומסופר בצורה נעימה . בד"כ אני לא אוהבת קפיצות בין העלילות בצורה של "כאילו שיר" בתחילת כל פרק
אבל הפעם לא הפריע לי קראתי בצמא את הכל .
הסופרת מצליחה בצורה מופלאה במקביל לסיפור גם להעביר לקורא את אורח החיים והמושגים של הדתי לאומי.
מומלץ בחום.!!! ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כתבנו: אהבנו!
ספר טוב! הכתוב במספר רב של רבדים ומלא בהפתעות. נהדר!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
וכתבתי, אמונה אלון, כתבתי. ; לספרה של אמונה אלון -'ותכתבו: אהובתנו'.
שלומות לך, אמונה אלון,
את השיעור הראשון שלך למדתי עוד לפני שהתחלתי לקרוא את ספרך. וזהו שיעור מלפית, כי הלא אף אחד לא אוהב לראות את עצמו כקטנוני, (במקרה המרכך) וכבעל דעות קדומות. (אם כבר כותבים).
את הספר שלך לא הייתי קונה. וכשהייתי קוראת את הביקורות הטובות עליו, הייתי תמהה בהן. אני חלוקה על דרכך, אני מאמינה בדברים הפוכים ממך, אני לא אוהבת להקשיב לך, את מייצגת בעיניי את החלק הפחות יפה שלי כיהודית.
אלא שאת ספרך קיבלתי דרך מועדון הקוראים המשפיעים. הוא הגיע בכריכה לבנה, ועמד כאן יומיים. זה נ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספרות ישראלית יפה ומרגשת. שני סיפורים משתלבים זה בזה של משפחה אחת החל מירושלים בראשית המאה העשרים ועד לימנו אנו.
התמודדות של נשים בסיטואציות שונות וקשות: מוות, שכחה, התבגרות, זקנה, ילדות.
הסופרת הצליחה לגעת בנימי נפשה של כל דמות ודמות ולהעניק לה מאפיין ייחודי, לדבר בקולם של אלו שלא תמיד אנו שומעים.
הסיפור מלא בשערים שצריך לפתוח, מחסומים נפשיים ופיזיים שצריך לעבור.
השפה העברית קולחת בין מעברים מעברית של קודש לעברית של חול.
מדובר בספר הראשון שקראתי של אמונה אלון ובהחלט אנסה לקרוא עוד מיצירותיה.
בסופו של דבר, ההישג הכי גדול שלה בספר זה הוא היכולת... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
תוך שלושה ימים "בלעתי" את 343 עמודי הספר, הוא ממש שאב אותי. אני רחוקה מן העולם המתואר בו, בקטעים מסוימים מה שמתואר שם זר לי לגמרי. אולי בגלל זה כל כך נמשכתי לקריאה בו. הרצון לדעת מה קורה בהמשך העלילה, כיצד תקשור המחברת את כל הקצוות, גרם לי לא להניח את הספר מידי.
יש בספר שני סיפורים השזורים זה בזה. הסיפור הראשון הוא על משפחת ברטוב. אבא דורי, עורך-דין עסוק, אמא מיכל, מנהלת מצטיינת של אולפנה ושבעת ילדיהם. הבת הגדולה נשואה וכבר אמא לשלושה. בת נוספת בשירות לאומי, הבנים בצבא ובישיבות ובבית שבהתנחלות סמוכה לרמאללה נשארו הבת ענבר והבן הצעיר כרמי. ענבר מתקרבת לבת-מ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
