ביקורות ספרים על הספר ויום אחד עוד ניפגש

"בעצם מהמלחמה ההיא רק אבא שלכם יצא שלם. זו הייתה מלחמה מטורפת". הפר קולו את הדממה שבמטבח. "לא היו במלחמה המסויטת הזאת הגיון ולא סדר, פשוט נקטפנו, נפלנו, נשבינו. אז לא ידעתי בכלל מה זה הלם קרב. בשבילי אלון היה גיבור, ואני לא מתייפייף- אותי הוא הציל. הוא נכנס לטנק הבוער ופשוט שלף אותי משם. בלעדיו לא הייתי כאן. אבא שלכם היה גיבור, נקודה. לא פסיק, לא סימן שאלה. ג-י-ב-ו-ר. וחבר." קולו נשבר. המלחמה שהייתה וזו שהינה, נשזרות אחת בשנייה. כן, לא קראתי המון זמן ודווקא בתקופות הקשות הספרים כאילו מושכים אותי חזרה. מצילים אותי מהמחשבות הטורדניות של עצמי ונותנים לי להיכנס ל... המשך לקרוא

בר

מי מאיתנו אינו סוחב איתו כל מיני שאלות וחידות לא פתורות (שלא לומר טראומות) מגיל ילדות? כאשר מדובר בילדים שהם דור שני לשואה, החידות והשאלות הן לעיתים כבדות משקל. הספר מעורר את השאלה גם אצל מי שלא גדל בבית של ניצולי שואה: האם באמת אנו יודעים הכל על הורינו ומה עבר עליהם בחייהם? זה הנושא העיקרי בספרה של ליזי דורון. זהו סיפורה של הילדה עליזה אשר אמה ניצולת שואה ומגדלת אותה לבדה. כל ניסיונותיה של עליזה לברר מיהו אביה ומה עלה בגורלו נתקלות בחומת שתיקה מצד האם ומצד החברה הסובבת אותה, מה שמאלץ אותה לבנות כל מיני תאוריות בענין אביה: נסע לאמריקה, נפל בקרב ועוד. ... המשך לקרוא

בנצי גורן

ספר בסדר. ... המשך לקרוא

vivi24

"היא כל כך אוהבת את השואה." כתוב בעמוד 175 בספר, ואני אוהבת את המשפט הזה, שאולי מתמצת את כתיבתה/חייה של ליזי דורון? רק לה הפיתרונים. בכל אופן, ספר ממש טוב, מרגש, ובעיקר - מציאותי, מה שמוסיף לו רובד של חשיבות בעיניי. אני מודה שלקח לי כ-50 עמודים להתחבר אליו, ההתחלה היתה כמו בסרט טוב, מעט איטית מדי עבורי, אבל כשנכנסתי - אז נכנסתי. זהו סיפרה השני של ליזי דורון שאני קראתי ואני מרגישה שאני אוהבת אותה, גם כסופרת, אבל בעיקר כאדם, כאישה. ורק הערונת קטנה לסיום: לא אהבתי שבעמוד 54 בשורה העשירית מלמעלה ישנה טעות כתיב/הגהה וכתוב "הפרולבמטי" במקום "הפרובלמטי". זה לא סוף העולם (... המשך לקרוא

פסיכולוגית

מרגש - כתוב באופן מושלם, סוחט דמעות.... המשך לקרוא

אלק

הכתיבה פשוטה, הסיפור עצוב אך קריא מאוד וכתוב מעניין, ממליצה לקרוא.... המשך לקרוא

מימי

בקורת על הספר "ויום אחד עוד ניפגש" מאת - ליזי דורון גיבורת הספר שהינה כיום סופרת כבת 55 לוקחת אותנו למחוזות ילדותה כאשר לאורך כל הספר מתחילתו ועד סופו היא מחפשת את האבא הנעלם שלה ואנו מבינים שכל האנשים מסביבה כולל האמא שלה מסתירים ממנה את האמת. ברור שהסופרת משתמשת באביה הנעלם כדי להכניס אותנו לנושא עמוק והוא ההתמודדות הקשה שעברה על הדור השני של ניצולי השואה. אכן מדובר בבעייה רצינית וכואבת ולכן הספר בעיני הוא פיספוס מצַעֶר של הנושא א. הדמויות המופיעות ופועלות בספר כולל חברותיה הצעירות של הגיבורה כולן אפורות מימיות ללא רגשות , שרק מדברות ... המשך לקרוא

חיה

את סגנון הכתיבה של ליזי דורון בספריה הקודמים אהבתי יותר. לוקח מעט זמן להכנס לספר, אך משלב מסויים הוא ממריא וסוחף, נוגע בנקודות רגישות של רבים מאתנו בני הדור השני לאו דווקא פולנים או בכלל ילדים להורים / הורים לילדים... ליזי דורון מביאה כאן אוטוביוגרפיה בדרך מיוחדת בנגיעה לעתים מרומזת, לעתים מרחפת עם מעט הומור ולעתים חודרת וכואבת. מתובל בלא מעט משפטים מעניינים, חכמים ומעוררי מחשבה. מומלץ!... המשך לקרוא

Tamar

ספר טוב על נושא השואה על הסבל של הדור השני אחרי השואה... המשך לקרוא

של

הספר די שיעמם אותי- בלגן של זכרונות ילדות עם חיים מתוסכלים במקצת בהווה. בשלב כלשהו המצוקה של הילדה הקטנה בלי האבא כבר שיעמם אותי, וכשהספר נגמר (תוך שעה..) הנחמה היחידה שהיתה לי היא התמונה בסוף הספר, שנתנה לכל העסק קצת משמעות.... המשך לקרוא

מירב

ספר מעולה. סיפור על דור שני לשואה, על ילדה שאמה אוסרת על השכנים וחברים לספר על אביה. היא תמיד חושבת שהחיים של האחרים יפים יותר למרות שכל אחד בא עם "המזוודה שלו" והזכרונות מהשואה. בפועל כשהיא מתבגרת היא מגלה שכולם ידעו על אביה... וכן חייה היו הקלים מכולם, ואילו החברות היו עם הרבה יותר מסובכים. מומלץ בחום.... המשך לקרוא

Mira

סיפור קשה. השואה דרך עיניהן של קבוצת חברות דור שני לניצולי שואה פולנים. עליזה מחפשת את אביה מאז שהיא קטנה ועד..........היא זו שמספרת את העלילה (סיפור אמיתי). בראשה חגים עבר והווה ומתערבבים בסמיכות בת שמונה ובת חמישים וחמש. השכונה התל אביבית שאז היתה "בוהמה" האליטה של כל המחנות שניצלו והתקבצו שם, והיום נהפכה לסוהו של תל אביב וגרים בה הרבה אמנים. הכל נישמר בסודי סודות.אף אחד לא מוכן לדבר על אביה, כי הלנה אימה אוסרת על כולם לגלות לעליזה את האמת. החברות תמיד ניפגשות בלוויות או באזכרות ואז מעלות זיכרונות מן העבר, שמתוכן מנסה עליזה לצרף את חלקי הפאזל ולגלו... המשך לקרוא

מלכה לובל

ספר עוצר נשימה איני בא ממשפחה של ניצולי שואה ועם זאת לא הנחתי את הספר מידי ודחיתיט עיסוקים אחרים. נתחיל מצורת הכתיבה , ליזי דורון היא סופרת מתח וכזו כתיבתה כאן על נושא שאינו בלשי. הדמויות על מורכבותןנפרשות לאט לאט וכל אחת מציגה את המטען שלה והרציונאל להתנהגותה. אין בספר צודק ואשם אלא דמויות פגועות, כואבות ומנסות לחיות ולבנות. ולמרות זאת אין כאן קינה של תשעה באב אלא מין יצר חיים חיובי. הספר אינו מעיק אולם הוא מותיר רושם עצום הרבה זמן לאחר סיום הקריאה. ספר חובה... המשך לקרוא

אורי רעננה

ספר זה הינו מעין סוג אוטוביגרפיה של המחברת,אחר חיפוש זהות האב שנעדר פיזית מחייה כילדה . המחברת מתארת הווי חיים שכונתית של משפחות ניצולי השואה על ילדיהם,סודות שקיימים ורוחשים ואינם מתגלים, רכילות מרושעת אחת על השניה ויחד עם זאת עזרה לזולת ללא סייג .אולם ליבו של הספר הינו בחיפוש זהותו של אב הסופרת שרק בבגרותה אחר מסע עקבי ולא עקבי ,מסחרר בהתפתליותיו, היא מגיעה לפתרון .והוא מפתיע וכואב ומחמיר את הלב .כמו כן אישיותה של האם אשר אף היא מסחררת בשכבותיה הרבות ובכל פעם נגלה פן חדש באישיותה לטוב ולרע .השלכות התנהגותיות ומחשבתיות של הדור השני והשלישי. לספר ... המשך לקרוא

חמדת

את ספרה הראשון של ליזי דורון, "למה לא באת לפני המלחמה", קראתי לפני כשבועיים והתלהבתי מאוד. ראיון עם הסופרת בעיתון רק גרם לי לרצות לקרוא את הספר הזה יותר. כשהשגתי אותו לבסוף, חיסלתי את הספרון מלא הרווחים ובעל הפרונט הגדול בכשעתיים. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של דורון, וכמו בספרה הראשון, גם כאן היא מספרת על חייה המוקדמים – אלא שהפעם הספר מזגזג בין ימינו לבין ישראל של שנות החמישים, שתושביה המבוגרים עדיין מלקקים את פצעי השואה. סגנון הכתיבה הסוחף של דורון מאפשר לקורא לא להתבלבל, אבל צריך להיות בפוקוס מלא כדי לא ללכת לאיבוד. דורון חיה ללא אבא. מת? עזב מרצו... המשך לקרוא

shortcuts

סקירה מאת פרופ. עמיה ליבליך לפני ימים אחדים פורסמה רשימה שלי ב"הארץ -ספרים" על ספרה של ליזי דורון "ויום אחד עוד ניפגש". הספר האוטוביוגרפי הזה עוסק בחוויותיה של הגיבורה, 'דור שני' לשואה, המנסה לגלות את עברה ובעיקר את נסיבות היעלמותו של אביה. בעוד שזוהי העלילה המרכזית בסיפור, חידה הנותרת עלומה, טענתי בהערותי לספר כי לא רק בני דור שני לשואה חסרים פרטים מדוייקים על מוצאם ועל דמויות הוריהם, אלא שכולנו נידונים לבורות ולעיוורון כשאנו מנסים להסתכל נכוחה על הורינו. מה שלא יהיו הסבריהם של פסיכולוגים קליניים, כל אחד לפי התיאוריה שהוא מחזיק בה, לדעתי זוהי עובדה... המשך לקרוא

פסיכולוגיה עברית