ביקורות ספרים על הספר חשכה נראית - זיכרון של שיגעון

חשיכה נראית הוא ספר אנושי מאד. הסופר מתאר באופן מדוייק תהליך דיכאוני. כולל מחשבות על התאבדות-מחבות אובדן. טיפולים פסיכיאטריים ותרופות כל מה שכרוך במצב הנפשי הזה. כולנו עוברים בימי חיינו תקופות קשות מנסים אולי להסתיר כדי לא לפגוע ביקרים לנו ובמעמדנו. ערכו של הספר הוא ביכולתו של הכותב להביע את תחושותיו, חששותיו, הוא סופר -אינו פסיכולוג-לא מנסה להסביר רק מתאר היכולת שלו לחדור היטב לנפשו ללא בושה בכך כוחו. הוא אינו מפגין "תעצומות נפש". גם ה-"HAPPY END" כביכול משאיר מקום לספק האם באמת? מי מאתנו לא עובר בחייו פרקים לא פשוטים. כולנו חיים על הסף. בצל יקרים שה... המשך לקרוא

מיכאל

מתאר במדוייק תחושת חשיכה קשה שנופלת בדרך כלל מבלי הכנה מוקדמת. הדיכאון תופס אותו דווקא בעת שאמור היה לקבל פרס ספרותי. החשיכה עוצרת את מהלך החיים ובנוסף מלווה בחרדה ובחרדה מהחרדה. הנשמה ננעלת, העולם מסביבך הופך בגווניו לאפור. התיאור של סטיירון ומי שלא מתנסה בזה באופן אישי אינו מסוגל להבין את העוצמות שיש בדבר הזה. הסובבים אותך לא מבינים מה קורה אינם מבינים את אי היכולת בתיפקוד. דברים בסיסים כמו ירידה למכולת הופכים למטלה בילתי אפשרית. תרופות מסייעות חלקית אך גורמות לתלות ובמשך הזמן יכולתם לסייע יורדת. נוטים לראות בכך שילוב הורמונלי ונפשי במקרים... המשך לקרוא

שרה

הספר הקטן הזה, הכתוב ברווח וחצי וניתן לדחיסה של מספר עמודים מועט יותר, מכיל בתוכו חיבור אינטליגנטי ומאיר עיניים על חשכה גדולה: הדיכאון. סטיירון לקה בדיכאון בגיל 60 בערך. את המקרה הפרטי שלו הוא פרסם במגזין, בהרצאות ולבסוף בספר, כשהוא לוקח על עצמו לפרסם את אחת הלקויות הנפשיות הנוראיות ביותר שאדם יכול לחוות. לא היה לו מה להפסיד וכולנו הרווחנו ספר מרתק וחכם. ולמה לפסיד? כי לדיכאון יש עדיין תפיסות מכאיבות כאילו אדם רק צריך להרים ראש, לזקוף סנטר ולרוץ קדימה. הכל יהיה בסדר. אז זהו, שממש לא. אמנם, הוא חוזר ומדגיש, המקרה שלו הוא פרטי, ושוב, הוא חוזר ומדגיש, הדי... המשך לקרוא

מורי

הפעם אני מרשה לעצמי לדרג את הספר. הסופר הלך לעולמו אבל השאיר לנו ספר אוטוביוגרפי על דכאון-דכאון פרטי שלו.(דיכאון קליני). ברגע שהיה אמור לקבל פרס יוקרתי חטף אותו הדיכאון ולקח לו זמן רב להיפטר ממנו-הפסיכולוגים והכדורים התקשו לפתור את הבעיה. (אם בכלל באמת ניתן).(זכה בפוליצר על ספרו:בחירתה של סופי). הוא נכנס כמו סופר טוב לתחושות , למפגשים עם פסיכולוגים. לכל מה שעובר לו בראש ואינו מתבייש בכך. דורש ללא ספק אומץ רב. בכלל אנשים בדרך כלל נמנעים מלתאר בכנות תחושות אישיות אפילו בחוג הקרובים להם ביותר. ישנם אנשי רוח אמיצים שיוצאים ומתארים ובכך מסייעים לאחרים. ... המשך לקרוא

את הספר הזה, כמו רבים מהספרים המעניינים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות, התבקשתי לקרוא לצורך הלימודים. הקורס הנוכחי עוסק בהפרעות נפשיות, והתבקשנו לקרוא את הספר (חלקים ממנו, ליתר דיוק) סביב הלימוד על דיכאון. היות שהתקשיתי לתמצת את הספר בדרך הרגילה החלטתי לוותר על ביקורת רגילה ולהביא לכם את התרגיל שהגשתי על הספר, ערוך במקצת. יש כאן הדגמות של הדרך בה סטיירון ממחיש שלושה מתוך תשעת הסימפוטומים של דיכאון. מיותר לציין שהספר מתאר את כולם באופן מרשים, על אף שמדובר בחוויה אישית ולא בתיאור פסיכולוגי רשמי. אני לא יודעת אם תלמדו מזה הרבה על הספר, אבל אני מקווה שלפח... המשך לקרוא

מירב

ספר מאוד בינוני, לא ממצה את נושא הדיכאון ולא מתעמק מספיק בחוויה אישית של הסופר...מאכזב מאוד... המשך לקרוא

Addicted To Books

נתקלתי בספר במקרה במדף ה"קח אותי ב - 10 ש"ח בלבד!" בספריה. משום מה - קניתי, ומשום מה - גם קראתי. לא הצטערתי. ויליאם סטיירון מספר באופן הישיר והגלוי ביותר על הדיכאון ממנו סבל: על החוויה האישית - ההידרדרות, חוסר האונים, אובדן האחיזה ההדרגתי בכל מה שיקר, מענג, משמח ואהוב, על התהום חסרת המוצא; על ההתבוננות שלו בעצמו תוך כדי התהליך - היכולת להמשיג את מה שקרה לו, מבלי שזה יעזור לו להתמודד עם המחלה כהוא זה; על ההתייחסות האישית שלו לדיכאון ולמחלות נפש, לפני מחלתו; על אישים בהיסטוריה, סופרים ודמויות ספרותיות שסבלו מדיכאון; על התייחסות הסביבה וההתמודדות שלה עם מח... המשך לקרוא

כרמיתה

אני חוששת ששוב אני עומדת לצאת שטחית ונטולת יכולת להעריך ספרי מופת, אבל הספר הזה אכזב אותי מאוד. הוא נמצא ברשימת ה"רוצה לקרוא" שלי מיום היווסדה. כותר מפורסם וידוע שעל פי כל ההבטחות והסופרלטיבים שנקשרו בשמו אמור היה להעביר אותי חוויה מטלטלת במורדות הדיכאון, אך תחת זאת מצאתי ספר דקיק שמכיל מאמר ארוך, מהוקצע, מנוסח היטב, אך כזה שרחוק מלרגש או להסעיר, ואינו מחדש דבר. ייתכן שזו פשוט תוצאה של התיישנות. בכל זאת חלפו יותר מעשרים שנה מאז נכתב, ולמדנו דבר או שניים על דיכאון מאז, אבל ממקום הימצאותנו עכשיו הספר הזה איבד חלק גדול מהרלוונטיות שלו ובעיני אין סיבה... המשך לקרוא

קוראת הכל

במסמך מרשים ומאלף זה מתאר ויליאם סטיירון את התפתחות הדיכאון האמיתני שפקד אותו בשנות השמונים- דיכאון קשה מנשוא ומשתק -ואת ההתמודדות איתו. קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה, קשה למצוא את המילים הנכונות... החוויה המכאיבה של סטיירון נעשית לאורך הספר כה מוחשית, שבפסקאות לא מעטות עלו דמעות בעיני. סטיירון עוזר לנו לגעת, למשש, בעיני רוחנו- מה זה דיכאון. הוא הופך את החשכה לנראית. התאמה כזו בין תוכן לכותרת כבר מזמן איני זוכר. סטיירון הוא אמן בתחום הפרוזה, תיאוריו ודימוייו השאירו אותי לעיתים עם פה פעור.חוץ מתיאור זיכרון כאבו הוא מציג דיון היסטורי (מביא דוגמאות של מפ... המשך לקרוא

ראשית, נתבונן בכריכת הספר: רקע אפור, חלק, אין לעין במה להיאחז מלבד בכיתוב שעליה. תופסת את העין הכותרת באותיות אדומות כדם: "חשכה נראית". ביטוי מוזר, לא כן? אוקסימורון- ביטוי הסותר את עצמו. כיצד יכולה החשכה להיות נראית? האם בדיכאון כל מה שרואים הוא חשכה? האם מתכוון ויליאם סטיירון לומר שהחולים בדיכאון חיים בחשכה, ובספרו זה הוא רוצה לגרום לחשכה זו להיות נראית גם למי שאינו חי בה? אנו ממשיכים לכותרת המשנה הכתובה ממש במרכז הכריכה: "זיכרון של שיגעון". זיכרון ושיגעון- שתי מילים באותו המשקל, מייצגות שתיהן את התהליכים המורכבים והנסתרים של התודעה. מי ידע מה מתרחש ... המשך לקרוא

שירה