ביקורות ספרים על הספר חיי נערות ונשים

שמחת חיים או עליצות אי אפשר למצוא אצל אליס מונרו, לא חשוב כמה מחפשים. אבל גם עצב כבד או שברון לב אין שם. היא מכנסת את כל החוויות לאיזה תת ספקטרום שכולל רק רגשות מינוריים וזה עלול היה להיות משעמם להפליא לו היא לא היתה מצליחה לגרום לי לעבור איזה תהליך כיול, ככה שאני אוכל להסתפק בדיוק במנעד הרגשות הזה. זה לא הקומפורט זון שלי. אני בדרמה. שמחה מתפרצת, יגון מר מעוטר בבכי. יותר שמחה מתפרצת. אבל לא רק בגלל זה אצל אליס מונרו אני תיירת. אני אצלה אישה תיירת. וזה מצריך הסבר. לכאורה זה לא היה צריך להיות ככה. ברומן הזה, כמו ברבים מהסיפורים שלה, אליס מונרו מתארת התבגר... המשך לקרוא

סוריקטה

אליס מונרו מצחיקה מיסודה. זה מתבטא בין היתר בכך שאפילו שספר שלה שלא מוגדר כאסופת סיפורים קצרים אלא כרומן הוא עדיין קבוצת סיפורים קצרים. למרות הכתיבה המהודקת והפשוטה, שבוודאי מהווה יתרון לסופרת על פני סופרים אחרים, מצאתי אותה בסופו של דבר כתיאור לחוויות יומיומיות של נשים מתבגרות ובוגרות. הספר מסתכם ברכילות שכונתית ובגילוי לבטי הדת של הגיבורה, לאור עולם הפולחן הפורה יחסית למדינת "פתח-תקווה" כמו קנדה.אמנם זה מהלך קסם על חסידי הפשטות והאותנטיות, אך כגבר הבנתי לקראת סוף הספר שזה לא מעניין אותי (במחילה, לא ממיזוגניה בכלל) ושהספר מתאים לנשים שאוהבות את ... המשך לקרוא

אליאב

התלהבתי מהתקציר והתאכזבתי לגלות שהוא ממש לא תואם לספר שאני קוראת,כאילו התקציר והספר עצמו הם שני ספרים שונים.ספר משעמם והרגשתי שהוא לא מתקדם לשום מקום ושזה מעיק.לא ממליצה... המשך לקרוא

מוקה

בדרך כלל אני שונא את השבחים האלו שכתובים על גבי כריכות ספרים.תמיד כתוב שזה הספר הכי טוב שנכתב,שהחיים אחריו לא נראים אותו דבר,שהכותב הוא אחד הכותבים הטובים ביותר ועוד הרבה שבחים כאלו. בדרך כלל,זה מופרך לחלוטין,ותמיד מרגיש לי מאולץ.במיוחד במקרים בהם חתום על השבח סופר אחר או אדם מפורסם. במקרה הזה,כתוב על הכריכה הראשית "אחת הסופרות החשובות בדורנו",נאמר ע"י מרגרט אטווד. בדרך כלל ביקורות כאלו גורמות לי לסלוד מהספר והסופר ששיבח.כי מה אם זה לא נכון?הסופר מכר את יושרתו רק כדי לקבל קצת כסף? אבל בגלל שמדובר בכלת פרס נובל הטרייה,ובגלל שמרגרט אטווד חביבתי כתבה ... המשך לקרוא

omers

מלכה, מלכה, אליס מונרו, אין עליה! כוכב זוהר של איכות מזהירה בתוך ים של כתיבה בינונית, רדודה ובנאלית. כל ספר שלה שאני קוראת עולה על קודמו. אם היא לא מקבלת פרס נובל לספרות אז צריך לשרוף את המועדון, אני רצינית! לא יאומן שהספר הזה נכתב באונטריו הכפרית שבקנדה ב 1968. הוא כל כך חד, מעודכן וחדשני כאילו נכתב אתמול בניו יורק. זהו, נפטרתי מכול השבחים, ועכשיו כמה מילים על הספר עצמו. מונרו לוקחת אותנו לעיירה קטנה בקנדה של שנות ה-40'. לכאורה, מקום רחוק מאיתנו אלפי שנות אור. זהו מקום נבער, קרתני, צר אופקים ודתי מאוד. הסיפור, האוטוביוגראפי למחצה, מהדהד פרטים רבים מהאוטוב... המשך לקרוא

שין שין

מונרו מפליאה שוב ושוב בעוצמת הרגישות הגבוהה שהיא מפגינה בסיפוריה,את הרטט הראשון שבאהבה,את הפלרטוט הראשוני של החיים שגורמים לנו לראות רק מה שאנחנו רוצים לראות וכל השאר הוא לא רלוונטי...את האכזבה כשלא רוצים אותנו ,את הנסיעה עד.. עד.. לקצה כדי למצוא את אותה אחת או אותו אחד שיגרום לנו לאבד את עצמנו קצת מרוב שיכרון חושים. הספר הוא על עיירה קטנה "דרך המישור" במחוז קטנטן ,הכנסיות פרחו באותם ימים וחיפוש אחר הזרם הנכון להשתייך אליו היה אומר הכל! הסיפור הוא על יחסים בינו לבינה,על אהבות ראשונות,יותר מכל הסיפור הוא על הטבע האנושי ועל החיים הצבעוניים כפי שמונרו י... המשך לקרוא

חני

"אני חושבת שחייהן של נערות ונשים עומדים להשתנות. כן. אבל השינוי הזה תלוי בנו. עד כה, כל מה שהיה לנשים היה הקשר שלהן עם גברים. זה כל מה שהיה לנו. לא היו לנו חיים משלנו באמת, לא יותר מאשר לבהמות משק. ... אבל אני מקווה שאת - תשתמשי בשכל שלך. תשתמשי בשכל שלך. אל תיתני לדבר להסיח את דעתך. ברגע שאת עושה את הטעות הזאת, לתת לגבר - להסיח את דעתך, חייך לעולם לא יהיו עוד שלך. את תישאי בעול. נשים תמיד נושאות בעול". אמא של דל ג'ורדן, אתאיסטית, פמיניסטית ועצמאית, מנהלת חיים יוצאי דופן במחוז כפרי באונטריו שאחרי מלחמת העולם השניה, ומתכננת את עתידה של דל, שבזכות חכמתה אמורה לזכו... המשך לקרוא

כרמיתה

לפעמיים צריך מזל להיוולד בתקופה היסטורית ,תרבותית ,חברתית מסוימת,במיוחד אם את בת-אשה .אני שנולדתי במחצית המאה שעברה וגדלתי בצידי התפתחות המהפכה הפמיניסטית ולתוך שיוון זכויות הנשים מבלי לאכול חצץ מדי בנושא -כאשר אני קוראת את הספר הנהדר הזה -אני חשה במזלי ההיסטורי להיוולד בזמן מסוים ,בתרבות מסוימת {מערבית}כילדה ,כאשה וכאדם שיש לו הכלים לחיות באופן שוויוני {מבלי להיכנס כרגע לוויכוח כמה שוויוני ושיש עדיין להלחם כל הזמן על השוויון הזה בחברה הגברית והנשית }.וכל התובנה הזאת שוב עולה בי בעקבות הקריאה בספר . הספר הזה הנו מעיין רומן חניכה ביוגרפי של המח... המשך לקרוא

חמדת

זוהי החשיפה הראשונה שלי לסופרת אליס מונרו, שהמלצות על ספריה האחרים קראתי כאן באתר. כמו שקרה לי מספר פעמים בזמן האחרון, חיפשתי את ספריה וזהו היחיד שהיה בספריה (ומאחר שאני בדיאטת קניית ספרים, מה שהספריה נותנת זה מה שאני לוקחת). ככל שהתקדמתי בקריאת הספר, כך הרגשתי יותר שהספר הזה נכתב בשבילי, או יותר נכון, עלי. פרט למספר עובדות ביוגרפיות שונות- הבדלים הנובעים ממקום, מזמן ומתרבות שונים - הספר הזה עורר בי רמת הזדהות גבוהה אפילו בדקויות הדקות ביותר שלו, והוא בהחלט נכנס לדקויות, מה שבלט לי במיוחד אחרי קריאת 'אל תיגע בזמיר'- שיופיו בפשטותו- בערכיות המוארת ש... המשך לקרוא

dushka