ביקורות ספרים על הספר פלטפורמה
|
מישל, רווק בן 40, הוא פקיד אפור במשרד התרבות שלא מגלה כמעט עניין בשום דבר, הוא לא ציני כמו שהוא חסר רגש, אדם שמותו של אביו לא מערער אותו ולא מוציא אותו מאדישותו האפאתית. הירושה שנופלת לרשותו מאפשרת לו לצאת לטיול מאורגן בתאילנד שם הוא פוגש בואלרי, סוכנת נסיעות, ובדרך נס, הוא מוצא סוג של אהבה. אמנם הנכות הרגשית שלו כמעט לא מאפשרת לו להבין מה הוא מרגיש, אבל זה הדבר הקרוב ביותר לאהבה שיכול לקרות לו. זה הספר השלישי של וולבק שיצא לאור די מזמן, בתחילת המאה ה-21, והעלילה שלו זניחה ולא מאוד מעניינת. אבל וולבק נעזר בה כדי לחבוט בחברת השפע, בעיקר זו המערב אירופאית, ובע... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
החיים במערב יקרים, מזג האוויר קר; והזונות באיכות גרועה. קשה לעשן במקומות ציבוריים, כמעט בלתי אפשרי לקנות תרופות וסמים; עובדים הרבה, יש רעש ומכוניות, והביטחון במקומות הציבוריים אינו מובטח. לפתע הבנתי במבוכה שהתייחסתי אל החברה שחייתי בה כאל סביבת חיים די טבעית - כמו אל סוואנה או ג'ונגל - שהיה עליי להסתגל לחוקיה. הרעיון שאני מזדהה עם הסביבה הזאת מעולם לא עלה על דעתי; זה היה אצלי כמו ניוון, כמו היעדר; לא היה לי ברור אם החברה יכולה לשרוד זמן ממושך מאוד עם אנשים מסוגי; אבל יכולתי לשרוד עם אישה, להיקשר אליה, לנסות להסב לה אושר."
מישל הוא פקיד במשרד התרבות הצרפ... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
..."קשה מאוד למצוא את האושר בתוכנו, אך לא ניתן למצוא אותו בחוץ". אני חושב שהאמירה הזאת מאת ניקולא שמפור שמופיעה בספר, מייצגת בצורה טובה את החיי השפע המערביים והחיפוש אחר האושר שהם לכאורה מבטיחים.
מישל הוא פקיד במשרד התרבות הצרפתי. הוא לא מפיק אושר מעבודתו, בעיניו היא אינה מועילה לאיש ומשעממת. עבורו היא אמצעי הישרדות בלבד. בעצם, הוא לא מפיק אושר מדבר בחייו הפריזאיים, פשוט ממשיך בהם, הוא Comfortably numb קלאסי.
אביו נפרד מהעולם הזה בנסיבות, נקרא להן 'מזרח תיכוניות' , לאחר שניהל רומן "אסור" עם העוזרת שלו, מהגרת מארצות המגרב.
מישל שלנו, לא מוצא טעם לשקוע באבל ע... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפורה של תעשיית המין העולמית כפי שהוא מתואר מפי דמויות העובדות בחברות ענק בשוק התיירות.
הסיפור מסופר מפיו של מישל, רווק בן ארבעים העוסק באמנות ובהקמת תערוכות אמנות. מישל יורש סכום כסף נכבד לאחר שאביו נפטר ויוצא לבלות בתאילנד בטיול מאורגן.
הוא מתאר כיצד עובד ענף תיירות זה ובעיקר מדווח על ביקוריו התכופים במועדוני סקס, עיסוי ודומיהם.
הוא זוכה להכיר את ואלרי המקסימה ובין השניים נרקם סיפור אהבה גדול. חיי המין של השניים מתוארים בפרוט רב והם לא בוחרים בקשת רחבה ויצירתית לממש את תשוקותיהם.
ואלרי עובדת במשרה בכירה בחברת תיירות צרפתית גדולה שלה מרכזי... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיפור על אהבה וסיומה הטרגי הידוע מראש, אולי לא ממש ידוע אך מורגש למין ההתחלה. הספר עמוס במין ובסקס אולי מעט יותר משאר ספריו של וולבק אך אלה נראים טבעיים לתימה הכללית של הספר, תעשיית המין. בספר משקל שווה לסיפור האהבה ולניתוח תעשיית המין העולמית, כקוראית מהשורה ולא כאיש מקצוע בעולם הפרוזה, קשה לי לומר מה משמש מסגרת למה האם וולבק רצה לכתוב על תעשיית המין ושיבץ בה סיפור אהבה או להיפך. הספר מתאר את האדם המערבי הצפון אירופאי את מקומו ברצף ההומניות, קבלת האחר אל מול האנוכיות ויצר ההרס כמו גם ברצף של ההתפתחות היצרנית היצירתיות מול הקיפאון וההתמקדות בעונג. ג... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בחור בעבודה, תפס אותי אתמול בסוף היום לשיחה אישית, כזאת שלא הייתי מוכן לה. יש לו, לבחור, עניים כחולות וגדולות, שתמיד נראה שהן רטובות משהו מדמעות, אבל בימים האחרונים הוא נראה לי באמת שפוף, חשבתי לעצמי אולי באמת אלה דמעות ? ששאלתי לשלומו. השעה הייתה קרוב לשש בערב לכן המסדרונות היו ריקים, מה שנתן לנו פרטיות מאפשרת. השיחה התחילה באופן מהוסס, כמו ששיחה בין 2 גברים שלא ממש קרובים האחד לשני, בלי שני חצאי בירה בניהם נוטים לנהל. הוא שאל איך יודעים אם באמת אוהבים? אם אוהבים מספיק? על כמה מעצמו עליו לוותר כדי "לעבוד על מערכת היחסים"? את האמת אני לא ממש כשיר לשיחות כאל... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מישל בן ה-40 הוא פקיד במשרד התרבות הצרפתי. תפקידו הוא לעודד את האמנות בצרפת ע"י ארגון תערוכות. זה אולי תפקיד נחשק, אולי מעניין ואולי מתגמל. אבל מישל הוא רק פקיד, הוא בודד, הוא לא יוצר קשרים עם איש, חייו ניזונים ממין ועוד מיו ועוד מין וכל זאת עם עצמו, עם זונות ועם ידידות זמניות. חייו ריקניים ורק רציחתו הסתמית של אביו מותירות אותו לפתע עם הון לא קטן מפוליסת הביטוח ועם הבית המיותם. מישל יכול להמשיך ולחיות את חייו בנינוחות, בלי לעבוד עד לסוף חייו. בדצמבר 1999 בוחר מישל לעשות משהו למען חיי המין שלו ובוחר בטיול "הרפתקני" בתאילנד.
טיול זה עובר בין כל מיני אתרי טב... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אתחיל בכך שיש לי עמדת פתיחה חיובית כלפי מישל וולבק. אם לא ככשרון ספרותי אז לפחות כידוען שלא משלם מס שפתיים ואינו מתרפס נוכח "קו מפלגה" של תקינות פוליטית. הוא, בלשון המעטה, אינו "יפה נפש". הוא אולי אחד הבודדים מחוגי האינטלגנציה האירופאית שהוא פרו-ישראלי, ומזהה נכונה את הבעיות שאנו עומדים בפניהם. הוא מתריע בפני הסכנות הממשיות שעומדות בפני ישראל - והחברה המערבית בכלל - נוכח איומים של איסלאם קיצוני, מדיניות הגירה בלתי מבוקרת וגלובליזציה. מעטים הם בימינו אנשי הציבור או הסופרים שיש להם את האומץ לומר "המלך הוא עירום". מישל וולבק הוא יוצא דופן.
תופעת ה"וול... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בשלושה משפטים*:
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים
ועד שהוא משכיל לגדל שיניים
אלוהים מתחרט
* משעשע להשתמש באלוהים ככה כדי להסביר ספר של וולבק, אפשר לקרוא לזה אירוניה, אבל זו תהיה לשון המעטה.
מהספרים היותר קומוניקטיביים של וולבק.
קולח, זורם, זז בקצב יחסית אחיד (לשם שינוי) ועדיין, עמוס שנאת אדם (כל אדם, לאוו דווקא נשים), לא חוסך בביקורת, יורה לכל הכיוונים אבל עדיין מצליח לשמור על האמפתיה מהקורא שלו.
אם להתחיל עם וולבק - זה כנראה הספר להתחיל בו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שמעלה נקודות למחשבה שעולות גם בשיח האינטלקטואלי במדינות המערב.
הפעם בצורה יותר בוטה וללא פוליטיקלי קורקט.
הדבר הבעייתי בעיני אנשים עשוי להיות הג'אנר של הספר, רומן + פורנוגרפיה.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
רגעים אחדים עברו מאז סיימתי לקרוא בפעם השנייה את מישל וולבק. בפעם הראשונה אני כותבת ביקורת מיד לאחר סיום הקריאה, שהשאירה אותי דוממת שניות ארוכות וחושבת. לאחר ספרו הראשון שקראתי, החלקיקים האלמנטריים, הביקורת הייתה קלה לי: בוטה מדי, מתיימר מדי, פרובוקטיבי הרבה יותר מדי. אבל משהו בספר הזה, בפלטפורמה, היה מעבר לזה. משהו בספר הזה ללא ספק הצליח לייצר אצלי תחושה של , הזדהות. קשה לי לומר האם זה בגלל שבפעם השנייה מתרגלים לוולבק ואפשר מעבר למעטה הבוטות שהוא מניח לפניך, להתרכז במסרים - או שפשוט הפעם הוא באמת היה יותר טוב. ההגות על הבדידות בחברה המערבית ומחשבות ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סיימתי לקרוא אותו ברגשות מעורבים: מצד אחד זו אינה ספרות יפה, הוא מאוד בוטה וכל עמוד שני יש סצינת מין מפורטת לפרטי פרטים. מצד שני הוא כל כך מיטיב לתאר את התרבות המערבית ששמה את ההון במרכזה ושוכחת לרוב איך לחיות, מספר על אהבה לא רגילה, נע בין המערב למזרח בסגנון כתיבה שנוי במחלוקת, אך בעיניי מאוד מאוד מיוחד. ממליץ בחום, במיוחד לכל אותם אנשים שקבורים בעבודתם. הספר אולי ישנה משהו בתפיסת עולמכם :)... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר היפה ביותר של וולבק, כתוב בסגנון הקולח ביותר מבין ספריו. יש כאן סיפור אהבה אמיתי, מלא חמלה, שמיטלטל בין כוחות פוליטיים ציניים וגם כאלה שאיננו נוהגים לתפוס כפוליטיים בדרך כלל.
וולבק כותב בלי לעפעף ולהצטדק על תעשיית המין ועל הצרכים הגבריים, על הנשים שמשרתות אותם, על הנשים שמתנגדות להם וגם על אופציה נשית אחרת - בה הוא מתאהב.
גם כאן יש גיבורים עייפים חסרי מטרה ומוצא, אך בניגוד לגיבורים אחרים של וולבק אלה דווקא מצליחים לעשות משהו עם חייהם המייאשים - עד שהחיים עצמם תוקפים אותם.
ספר מעורר מחשבה על הפוליטיקה של מין ושל מגדר, על הייאוש, מקורותיו ואי-פתר... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
