ביקורות ספרים על הספר בריחה
|
אני רוצה לספר לכן על ספר מדהים ששינה לחלוטין את דרכי לחשוב על העולם ועל עצמי. יצאתי מ"בריחה" של אליס מונרו עם מעט יותר מראה על החיים ועל מי שאני. "בריחה" מספר סיפורים מרתקים שעוסקים בחיי נשים במרחב הקנדי. מונרו כותבת על נושאים רגישים כמו אהבה, משפחה, וחיפוש אחרי זהות, והיא עושה זאת באופן כה מרתק שנכון למציאותיות ולאומץ. אחד הסיפורים המרגשים ביותר הוא "בריחה", שמספר על אישה צעירה שמנסה להימלט מהמגבלות של חייה. היא מתגייסת למצוא דרך לברוח מהמסגרת הקשות שהוטלה עליה ולחפש את אור החיים האמיתיים שלה מחדש. הסיפור משרה אופטימיות ונותן כניסה לתהליכי הגיבורה ה... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
|
|
החלטתי לקרוא את הספר בעקבות הביקורות הטובות עליו.
אישית,הוא לא היה לטעמי ונאבקתי כדי לסיים אותו.
הכתיבה הרגישה לי מונוטונית מידי,יש דגשים על פרטים קטנים שלא רלוונטים להתקדמות העלילה ולא לגמרי ברורה הפואנטה בסיפורים.
כמו כן, הדמויות בספר הן יותר מידי מלנכוליות בעיני...... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התחלתי לקרוא את הסיפורים של אליס מונרו מאז שזכתה בפרס נובל ומאז קראתי הרבה סיפורים שלה. "בריחה" היה הספר הראשון שקראתי לה במיוחד אהבתי את הסיפור הראשון שהוא גם שם הספר "בריחה". זהו סיפור על אישה מכורה לגבר שהוא בעלה, ולמרות שהיא סובלת מאד אתו היא לא מסוגלת להשתחרר ממנו.
... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דאגלאס אדאמס סיפר שפעם בעת המתנה לרכבת הוא קנה בתחנה עיתון ועוגיות, התיישב על ספסל, קרא את העיתון והתחיל לאכול מקופסת העוגיות. להפתעתו שכנו לספסל, בחוצפה רבה ובלי לבקש רשות, לקח גם הוא עוגיה מהקופסה. ועוד אחת, ועוד אחת. לבסוף הגיעה הרכבת, אדאמס עלה עליה ואז גילה חבילת עוגיות שלמה בתיק שלו. כי מסתבר שהשכן החוצפן לספסל בתחנה אכל מהקופסה של עצמו. הסיפור הזה כל כך מוצלח, אז אדאמס השתמש בו פעמיים. פעם אחת בספר "היו שלום ותודה על הדגים", בתור סיפור שארתור מספר לפנצ'רץ' בתחילת ההיכרות שלהם. הפעם השנייה מופיעה בספר "סלמון הספק" ושם אדאמס מספר את הסיפור ומסיים כך:... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בסיפור השלישי נזנח מחוסר עניין. שום דבר בספר הזה לא דיבר אליי ולא עורר עניין להמשיך לקרוא.
לא ברור לי על מה ולמה יש הערכה כה רבה לסופרת זו.
... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני ממשיך במסע הספרים שצרבו את חיי. הספרים שאחריהם אני תר ומחפש. בימים של חורף אני מחפש ביתר שאת אחרי המילים העזות ביותר. כבר סיפרתי כאן על אהבתי לסיפורים קצרים. קראתי רבים ומגוונים, נהניתי ממעולים ורבים אבל הספר שעשק את ליבי, קרע את העור מבין עצמותיי הוא הקובץ המופלא "בריחה". קראתי עוד כמה קבצי סיפורים נהדרים של אליס מונרו אבל הקובץ "בריחה" בעט בכל המוסכמות, חילל את כל ההגנות שבי ונכח מולי עוצמתי וקיים.
בקריאת סיפור מקובץ הסיפורים של הסופרת הקנדית אליס מונרו, הגוף מגיב לפני הראש להתרחשות האירועים הכתובים.
בכתיבה אגבית ומרוחקת. כתיבה מצומצמת זאת גרמ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בד"כ אני לא קוראת סיפורים קצרים וזהו גם הספר הראשון של אליס מונרו שאני קוראת.
שמונה סיפורים קצרים, כל אחד מתאר איזושהי עצבות או אפילו טרגדיה בחיי נשים שונות. הכתיבה היא איטית, שקולה, לא זורמת כלל, אבל גם מאוד עצובה ופוגעת בול.
קשה לי לכתוב את הביקורת הזאת, אני לא יודעת ממש למה. המילים לא יוצאות לי מהאצבעות למקלדת. אולי סגנון הכתיבה של הספר משפיע על סגנון הביקורת.... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מניח שלולא שמעתי שהסופרת זכתה בפרס נובל מעולם לא הייתי בכלל מתחיל לקרוא את הספר הזה. אבל כמובן שפרס נובל הוא לא דבר של מה בכך...
מונרו היא עבורי הסופרת של הנשים הקטנות בעיירות הקטנות...
"בריחה" (לקוח משמו של הסיפור הראשון בספר) הוא ספר של שמונה סיפורים קצרים. ניתן גם לקרוא להם סיפורים "קצרים-ארוכים" (למשל בהשוואה לסיפורים הקצרים של או הנרי או מופאסאן...) הם כולם סיפורים שעוסקים בנשים ובחייהן בעיירות קטנות במערב קנדה. המיוחד בהם הוא שמונרו לוקחת מעין "גושי חיים" ומספרת לנו פרטי-פרטים על חייהן של אותן נשים. בדרך-כלל היא עושה זאת ע"י "הקול הדובר היודע כל"... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני קוראת את הספר לאט, סיפור סיפור. חלקם מהדהדים בי זמן רב אחרי שסיימתי לקרוא אותם. על החיים, על הפיספוסים, על חוסר אונים וחיים בינוניים שאינם דומים בכלום לפנטזיות ולתקוות. אני לא מסכימה עם המבקרים שדוחים את ההקדמה של ג׳ונתן פרנזן שהיא בפני עצמה יפיפייה ושווה קריאה. ואני כן מסכימה עם המשפט שכתב בהקדמה: ״ בעיקרו של דבר, בריחה הוא ספר כל כך טוב, שאיני רוצה לדבר עליו כאן. ציטוט לא יעשה צדק עם הספר, וגם תקציר לא. הדרך לעשות איתו צדק היא לקרוא אותו.״ לדעתי ברגע שמתרגלים לסגנון הכתיבה ולקצב האיטי והמהורהר מעט, נהנים באופן בלתי רגיל שחבל להחמיץ. אני ממליצה, המ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקח לי זמן לכתוב על הספר.סיימתי לקרוא אותו לפני כשבועיים,ובניגוד להרגלי לא התנפלתי על המקלדת עם רשמי הטריים,לטוב או לרע.נהניתי מאד מקריאת הספר,כשאני מנסה לברר לעצמי מה מהנה אותי כל כך. שפת הכתיבה פשוטה וענינית,לא מרגשת ומרשימה כשלעצמה,אבל הפשטות והצניעות של השפה מעבירות את העלילות בצורה חלקה וזורמת,גם כשהארועים הזויים במיקצת ופחות ריאליסטיים,זה עובר טוב. הדמויות מתוארות היטב ואמינות,מורכבות במידה ומאפשרות הזדהות.
קראתי את ביקורתו של אלון ולא הבנתי לגמרי את ענין ה'ספרות נשים',האם מדובר בסיפור על נשים? וסיפור על גבר,כל גבר,הוא 'ספרות גברית'? וסיפור ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
***
הייתי כותב כאן שבדרך כלל אני לא מאלה ששוחטים פרות קדושות, ושהייתי צריך לתת לספר הזה שני כוכבים, יעני "לא משהו" המעליב, לא שאליס מונרו, זוכת פרס נובל טריה ומהוללת, גולשת ב"סימניה" תחת שם בדוי (היי, אולי זאת יערה?), או שאולי אני פשוט לא מתחבר לספרות נשים כזאת, אבל זה לא נכון. אני שוחט פרות קדושות בלי סנטימנטים כי פרות קדושות זה בולשיט וקראתי מלא ספרים שאנשים עפו עליהם והם היו מזעזעים, ולהיפך, ולספר הזה אני נותן שלושה כוכבים כי וואלה, מגיע לו כנראה כי בכל זאת יש בו משהו והוא לא סתם (רק שכנראה הוא לא שווה יותר בתקופה זו בחיי), וקראתי בעבר תועפות של ספרות נשי... המשך לקרוא
38 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"מה שחשוב בחיים,הוא לחיות בעולם מתוך עניין.לפקוח את העיניים ולראות את האפשרויות - לראות את האנושיות-בכל אדם שאתה פוגש.להיות מודע."
אליס מונרו כל כך נוקבת וברורה,הרעיונות שמהם שאבה את הסיפורים הקצרים הללו לקוחים מהחיים של כל אחד מאיתנו
כל קורא יכול למצוא עצמו מתלבט עם אותן שאלות שצצות בסיפורים ולהיתקל באותן בעיות.
"היא צעקה באוזנו של אביה,"מה העצה שלך לנישואין מאושרים?""זה קל נורא.בחיים אל תוריד את הרגל שלך מהגרון שלה."
כל הסיפורים בספר מתארים יחסים,יחסים בין הורים לילדיהם,
אימהות ובנות,אהבות בעיקר בין אנשים ...
אני לא טיפוס של סיפורים קצרים,אני אוהב... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- לא קל אבל טוב (דינה ד.)
- ספר טוב, קראתי בעניין רב (ציפורה ש.)
- טוב. (גלה ג.)
- נהנתה מאוד (גלה ג.)... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
כל הסופרלטיבים האפשריים כבר נכתבו על סיפוריה של אליס מונרו כך שנראה שכל מה שאכתוב כבר נאמר. ובכל זאת. חזרתי וקראתי את הספר אחרי שנתיים שלא נגעתי בו. גאונות לשמה. מבלי להיכנס לניתוח סיפרותי מעמיק, אליס מונרו פשוט נוגעת בנשמה בצורה שמעטים ביותר מצליחים. תחושה של חוויה טהורה ומזככת שאותה אני מחפשת כל כך בספרים. ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קשה שלא לדמיין את כל גיבורות (מול גיבורי) הסיפורים בקובץ כסוכנותיה השונות של נפשה של הכותבת.
בפשטות כמו שיחת נשים פנימית, נפרשת המורכבות של חיי אדם ויחסיו עם שותפיו לעולם, לכאורה ללא דגשים על דרמות גדולות, ובעצם תוך הרגשה שהן כאן, עוד רגע, ליד, בפנים, ואין לנו אלא להכיר בהן או לברוח מפניהן.
קצרים, גדושים וקולעים.... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בדרך כלל, כשאני מחווה את דעתי על ספר אני לא מתייחסת לביקורות אחרות על אותו הספר.
איש איש וטעמו וחוויתו ולא לחינם אילו 'המלצות ספרים אישיות.'
אבל הפעם, אני חייבת.
מאז שקראתי את הספר, ובמקביל את ביקורתו של הלל הזקן, בכל פעם כשאני עוצרת ליד ארון הספרים ומבטי נתקל בכריכה הסגלגלה ירקרקה, זה בוער בדמי.
ואני מסכימה שההקדמה של פרנזן מיותרת (אפילו שלא קראתי אותה), ולא רק מפני שאליס מונרו היא קשישה עשירה ומאוד מוערכת, אלא משום שהיא כותבת כל כך נקי, מדויק, מינורי וחף ממניירות, שכל קשירת הכתרים הזאת נראית לי מתחת לכבודה (כמו גם כתב ההגנה שלי, שהיא ודאי לא זקוקה לו)... המשך לקרוא
26 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מלבד הסופרלטיבים 'הרגילים' שאליס מונרו מקבלת על כל ספר שלה שיוצא (מ"הסופרת הטובה ביותר בצפון אמריקה" ועד "גדולה יותר מג'ויס ומצ'כוב"...), הגדילו הפעם לעשות בסדרת "מחברות לספרות", עם פתיחה הכוללת לא פחות מ-12 עמודי (!) תשבחות, פרי-עטו של הסופר האמריקאי ג'ונתן פרנזן, פובליציסט שידוע בזכות הטפותיו לכתיבה "נקייה", כזו שלא תכלול מסרים חברתיים-פוליטיים, אלא רק תיאורים יומיומיים על האדם ותלאותיו בעולם - בדיוק הנושאים שעליהם כותבת מונרו.
אלא שהשאלה הנשאלת בהקשר זה היא, למה בדיוק צריך את זה, היות ומדובר כאן בסופרת ידועה ומוכרת, בת שמונים כמעט, שמאחוריה עשרות יצירות,... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מה לא אמרו על אליס מונרו, שהכתיבה שלה גאונית , השוו אותה לצ`כוב
כשמתחילים לקרוא את ספרה של מונרו "בריחה" 8 סיפורים קצרים על נשים לא מבינים את ההשוואה ואת הסופרלטיבים, לכאורה סיפורים על גבול הטלנובלה, אבל אט אט מתגנבת ההכרה כמו נחש שמזדחל ומתיישב איישם בין הלב הבטן והראש , אליס מונרו מרושעת וערמומית , היא מכריחה את הקורא להביט בפניהם המכוערים של החיים ולהפנים כמה תובנות עליהם:
החיים הם פאתטיים ודי עלובים
אין סוף טוב או רע ולפעמים אין סוף בכלל
אין סגירת מעגל
תעלומות לא תמיד נפתרות וסוד לפעמים נשאר סוד
החיים רצופי החלטות שגוייות, ומקריות יכולה לש... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מוזר. מעולם לא קראתי סיפורים קצרים כאלה. יותר מאשר סיפור במובן הנרטיבי המוכר שלו, התחלה-אמצע-סוף, הסיפורים כאן הם יותר כמו מישהו שמספר לך על חייו של מישהו. וכך רגעים שהם מהותיים בחיים מקבלים שורה או שתיים, ואירועים אחרים מקבלים עמודים שלמים.
קצת קשה להיכנס לזה בהתחלה, אבל לקראת הסוף זה משתלם ומתגמל ונהדר וכו' וכו'...
עוד הערה אחת לגבי ההקדמה שכתב ג'ונתן פרנזן. כשקראתי אותו בתחילת הספר, חשבתי כמה הוא מעצבן ומטופש, וכשסיימתי את הספר הבנתי עד כמה. פשוט מיותר ומפגר.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
