ביקורות ספרים על הספר שושה - ספריה לעם #246
|
על מה הספר הזה: לדעתי הוא עוסק בשואה גם אם אינה נוכחת בו. כ 80 אחוז מהספר מתרחשים בפולין לפני פלישת היטלר, וה-20 הנותרים מתרחשים בתל אביב למעלה מעשור לאחר מכן. מסופר על יהודים שחיו בוורשה בשנים שלפני הגטו וגירושם למחנות ריכוז, אך כל אלו הם דמויות משנה בספר, ושני האירועים ההיסטוריים הללו מתוארים במקרה. מדובר באישה חולנית, נחשלת ולא מפותחת בשם שושה, ילדה שהמספר אהב כשהיה ילד והתחתנה כנגד כל היגיון כשהתבגר, אבל היא נראית פחות אדם מאשר הייתה בנעוריו ותמימותו של המספר. נראה לי שמלבד השואה הספר עוסק בזה: התפכחות, אובדן הנעורים והתמימות.
שלא כמו ב"עבד", לרומן י... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
זה הספר השני של בשביס זינגר שאני קורא לאחר "העבד" המופלא.
גיבור הסיפור הוא אהרון גריידינגר, שדמותו נראית כמבוססת, לפחות באופן חלקי, על דמותו של בשביס זינגר עצמו. גריידינגר, כמו בשביס זינגר, הוא בן למשפחה חרדית ואביו הוא רב, מתגורר ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה 10 בוורשה, מקיים קשרים אינטימיים עם כמה נשים, לעיתים במקביל, עוסק בכתיבה וגם משמש כמגיה באחת מעבודותיו.
גם בספר הזה עולה ביקורת כנגד התפישות הדתיות, על הכפייתיות וההסתגרות שבהן, הנראית עוד יותר נוקבת מאשר בספר "העבד". הביקורת מתייחסת לנושאים שונים, כגון: לימוד של "דיני ביצה שנולדה ביום טוב והקורבנות ש... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הרבה שמעתי וקראתי על סופרים, מאלה שעוד חיים(ולא רק), ואני מתכוין ל'חדישים'.
מהם מצאתי טובים לי ומהם פחות.
אבל עצם הדיבור עליהם ומהם, קשר אותי איתם בקשר דורי מסוים, למרות גילי הצעיר. נולדתי אליהם, אפילו אם לא קראתי ספר אחד מכתביהם, חש אני בקשר מסוים.
אבל לא הרבה שמעתי על סופרים קדומים יותר, באותה הצורה.
אף אלו שמתוכנם שמעתי הרבה, לא יצא לי להרגיש אליהם קשר מסוים כי אם רחוק, כאילו אצטרך להשיג מהם כדי להתחבר אליהם.
בשביס זינגר הוא אחד מהם.
לא שמעתי עליו מסבא שלי ולא מכל אדם בצורה אישית או שמועתית אלא נתקלתי בו, ככה.
כבר מהראשון לו שקראתי, רציתי להרגיש אליו ... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
בכל ספר של י.ב.זינגר אני נוכחת לדעת שהתפיסה שלי אותו כסופר נעים, פשוט נעים, היא נכונה. רק הוא בעיניו הבוחנות והמדויקות, בשילוב עם כתיבה עשירה ברגשות כמו חמלה, אהבה וכנות, מצליח לתאר סיפור חיים אישי של אהרן שנשבה כל פעם מחדש בקסמיה של ילדה שהסביבה בזה לה בשל היותה מוגבלת. זאת על רקע תרבות האימפריאליזם המערבי השוררת באירופה המהללת עליונותה של תרבות, בין היתר בזכות בניה בעלי גנים משובחים וגזעים יפים. לאורך כל הספר, הגיבור נע בין תחושת השייכות או המחויבות לאהובותיו ה"רגילות", לבין השלווה והנועם שהוא מוצא בחיקה של שושה - חברת ילדות שלו מן הכפר בו גדל אשר מפ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זה כאילו חזרתי הביתה. דוקא נולדתי בארץ וגם הורי אם לא נתיחס לגיל שנה, הם כמעט ילידי הארץ. ובכל זאת זה כמו לחזור הביתה, כי רח' קרוכמלנה בוארשה זהה לעיירה היהודית שהיהדות היום היא ההמשך שלה ולא רק היהדות אלא למרבה האירוניה גם המציאות בארץ (הממשלה בארץ מחכה לטראמפ כמו למשיח הגואל).
אהרון גריידינגר גדל בקרוכמלנה מס' 10 ובאותו בניין גרה גם שושה ושניהם היו חברים טובים. לימים משפחתו עוברת דירה לכפר אך כשהוא מתבגר הוא חוזר לוארשה וכסופר מתערה בחברה היהודית אינטלקטואלית ואריסטוקרטית. אלא שהוא נמשך חזרה לרחוב בו הוא גדל שזה מרכז הגטו היהודי, וכזה הוא היה עוד ... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טעם של פעם.
ועוד איזה טעם ועוד איזה פעם... כמו מסע במנהרת הזמן לחוויה מופלאה של יידישקייט.
שנות השלושים - פולין. ורשה. שכונה יהודית. ברקע תקופה מתוחה ומעורפלת של טרום מלחמת העולם השנייה.
מצד אחד שכונה שצביונה יהודי. עם תיאור האווירה ברחובות השכונה, אפשר ממש לחוש את הסימטאות עם הכביסה המתייבשת שם במרפסות. את הריחות. הטעמים. הקולות. ואיך לא.. - את האימא הפולנייה.
מצד שני, להרגיש את ורשה של רחובות ובתי דירות, תיאטרון, ותיאטרון יידי, ובתי הקפה שם אפשר להקשיב לשיחות מעצבות דעה. הרחק מאוזני האימא הפולנייה.
כל אלה מהווים את התפאורה לסיפורו של "צוציק" בשלוש מ... המשך לקרוא
31 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
קראתי את הספר הזה בסופ"ש האחרון ונהנתי מאוד. בשביס זינגר מפליא לכתוב ולתאר את אירופה, פולין בעיקר, של שנות ה-30 הגורליות. גיבור הספר הוא אהרון גריידינגר , "צוציק" בפי מכריו וחבריו שמתפרנס למחייתו מכתיבת מאמרים, ספורים ומחזות. העלילה מלווה את אהרון מימי ילדותו שבהם למד בחדר וקרא ספרים מכל הבא ליד ועד לחייו כמבוגר צעיר שמסלול חייו מתרכז ברובע היהודי בוורשה.
הספר מחולק לשלוש תקופות עקריות: ילדותו של אהרון ואהבתו לשכנתו הבלונדית היפה אם כי המפגרת בהתפתחותה - שושה. החלק השני מתאר את חייו של אהרון שנים מספר לאחר שמשפחתו עקרה מאותו בניין. בפרק הזמן הזה אהר... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר חביב
מי אני שאעביר ביקורת על גאון בספרות וחתן פרס נובל, בשביס זינגר. הספר באמת חביב ונקרא בקלות, פרט למספר מועט של מונולוגים פילוסופיים מתישים של אחד מגיבורי הסיפור.
יש משהו בתמימות הילדותית של שושה שמשכה גם אותי ואם אני אוהב את אחת הדמויות בספר, אני יכול לומר שנהניתי. הכתיבה קולחת והעלילה מתקדמת בצורה מעניינת, אבל לא הייתי אומר – מרתקת.
לא רשמתי את הספר ברשימת הספרים הטובים ביותר שקראתי ואין הוא – לדעתי – נכנס לפנתאון ספרות המופת.
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איזה ספר מקסים!! ללקק את האצבעות...חלום!!
ניכר כי זינגר מספר על חלום שנגוז, נעורים שחלפו, עולם שנמוג בעשן. ואת געגועיו הרבים הוא מביא דרך גרונו של הסופר אהרון גריידינגר. עיתונאי צעיר ועני שמנסה להעביר את חייו בורשה של שנות השלושים של המאה העשרים, כלומר - מעט לפני פרוץ המלחמה.
סביב הסופר נמצאות אהובותיו: ריאקציוניסטית בעלת משיכה עזה לסוציאליזם ואף לקומוניזם, אשה נשואה מסודרת בחיים, שחקנית אמריקנית מגונדרת ועיקשת ואהבת ילדות בדמותה של נערה לא מפותחת ומעט מפגרת בשכלה בשם שושה.אהבת הסופר הצעיר והמחוזר אל הנערה הנוגעת ללב והמשונה, מעלה גיחוך ותהיה בעינ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
פשוט יצירת מופת. יצחק בשביס-זינגר הוא הסופר האהוב עליי בכל הזמנים. נקודה. ואינסופפפפ סימני קריאה!!!!!... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
מה הייתם עושים עם אדם יקר לכם היה מביא לכם תכשיט שהוא לא שוס גדול, נחמד, חביב אבל לא משהו?
שושה היא תכשיט כזה , אפשר להסתדר יופי בלעדיו, בשליש הראשון של הספר בשביס הסתדר מעולה כשהיא בקושי ברקע, וכשהיא מגיעה כולם אבל כולם , כולל חתולי הרחוב של ווארשה מבינים שמציאה גדול היא לא. לא יפה לא חכמה לא בריאה .
אז מה בשביס מצא בה?? הוא שם את כל המרכיבים הנכונים: שלוש נשים וגבר אחד , ערבוביה של תאווה, הפרעות אכילה אלכוהוליזם ובעיות בערמונית מפה ועד האופק.
אבל שושה ברמת הפשט כדמות מיותרת לי . וכנראה לא רק לי כי לפי התקדמות העלילה נראה כאילו גם לבשביס נמאס ממנה ו... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
בשביס זינגר בעיני הוא סופר מופלא. ספר זה הוא לדעתי הטוב שבספריו. ספר עצוב על תקופה עצובה.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
בעט מושחז ורגיש מצליח בשביס-זינגר ליצור סיפור רגיש, חול"ב הו"ד, ועומד בקריטריון החשוב מאוד ליצירה מופלאה: סיפור אנושי קטן הכתוב בכישרון גדול.
ובמה דברים אמורים? אהרון גריידינגר, לבטח בן דמותו של בשביס-זינגר עצמו, נולד במחוז ראדזימין בוארשה, בן לרב. ברחוב בו גר שלטה בעיקר הזוהמה והעוני, רוב יושבי הרחוב היו דתיים חרדים והקרבה בין נערים ונערות שואפת לאפס ולא רצויה.
ארלה, המכונה גם צוציק, גדל בשכנות לשושה, נערה בת גילו, מאוהב בה, אך אינה יכול להתקרב אליה בגלוי בהיותו תלמיד עילוי ובן רב. אם לא די בכך, שושה ומשפחתה עוקרים לבית סמוך ובכך מתנתק הקשר הסמוי בין ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
|
|
|
כחרדי אני לא מתחבר לכתיבה אפיקורסית ארוטית כשל יב"ז(לא יעל בר זוהר....חחחח).אבל וזה האבל הגדול אפשר ללמוד הרבה מאוד מכתיבתו על היהדות המתפוררת והמתבוללת של מזרח אירופה והתמודדותה לפני עליית הנאצים לשלטון ובזמן שלטונם.
מומלץ.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
