ביקורות ספרים על הספר חרשתא

היה כיף. לקחתי הספר בהמלצת הבן זוג של הספרנית וזה עבד. נשביתי ונשאבתי לעולם, שהסופרת היטיבה לתאר. עולם מלא בצללים ורוחות, שדים ומזיקין, שאנו בני אנשא הפשוטים אינם רואים ואינם מודעים לכלל קיומם. היה מענין להיכנס לעורה של בת אולפנא ולמידות, שהציגה. הסופרת הקימה לרגע את עולמי השדיא לדורותיהם והסבירה בכך רבות מהמצוקות, שקורות בעולם. הרפתקאה תמה ונעימה, שמשחררת מעט את הנשימה ודי לחכימא ברמיזה. כמה חבל שאי אפשר לשחרר ככה את החטופים.... המשך לקרוא

7ספרים

בתור נערה דתיה, עם חצאית ארוכה ומשניות כיס בתיק, היה לי כיף נורא לקרוא ספר שבו הגיבורה היא בת שירות דוסית שיוצאת למסע מכושף משלה. יהודית קגן מחייה את עולם השדים התלמודי על אדמת ארץ ישראל של ימינו והתוצאה מופלאה. הקוראים מגלים על עולם נסתר, עתיק וגם חדש שנמצא ממש מולינו. עולם שבו יש שדים בירידות לים המלח וארמית היא שפת קסמים. השדים קוראים יונה וולך ומי שנלחמים בהם הם גולנצ'יקים ובנות שירות. אהבתי את בניית העולם יוצאת הדופן. הבקיאות העמוקה של הכותבת בנושאי הכתיבה ניכרת לטובה. הספר מלא ברפרנסים תרבותיים שקורצים לישראל המודרנית, בבל התלמודית ואפילו לי... המשך לקרוא

לבי רובינשטיין

# הנה כמה דברים שלא ידעתם על שדים: יש המון מהם. מהמון סוגים, גדלים ויכולת גרימת נזק. הם מחולקים לפי מעמד, בדיוק כמו בני האדם. הם אמנם מאריכי חיים, אך גם נולדים ומתים כמו בני האדם. ובמותם יושבים עליהם שבעה, כמו על יהודים מתים, רק שהשבעה של שדים אורכת 6 ימים. הנזקים שהם יכולים לגרום לבני אדם עולים ומתעצמים. מפצעים ומכאובים, שנרפאים בסוף ועד תאונות והרס. (אז תפסיקו להאשים את השר לביטחון לאומי במעשה ידיהם של השדים). הם מדברים בארמית (או במין עברית שמתחזה לארמית) הם אוהבים לנהל משא ומתן ואי אפשר להפריד אותם מבני האדם, אם כי אפשר לקבוע כללים, לכתוב אותם במגילות מ... המשך לקרוא

yaelhar

לספר הפנטזיה הישראלי "חרשתא" שכתבה יהודית קגן (הוצאת שתים, 2024), הגעתי במקרה ואיזה מזל שהגעתי. עלילת הספר היא משהו בין הסדרה "באפי ציידת הערפדים", "סֵפֶר הָאַגָּדָה" שערכו חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי ומהדורת חדשות ישראלית, והכל כתוב בכישרון רב, באופן מותח ומרתק. בעולם שבראה קגן הכל הוא כמו שהוא כעת בנוסף לעניין אחד, ישנם שדים וכישופים, כפי שהם מופיעים במסורת היהודית. מי ידע למשל שבירת השדים וארמון מלכם, אשמדאי, הם בכפר ליפתא הסמוך לירושלים. הנה עובדה. עלית הספר נפתחת כאשר אופיר פרל (אין קרבה משפחתית), בת שירות המשרתת בספריה הלאומית, "השאילה" את ... המשך לקרוא

פרל

הנה ספר אמיתי. התחלתי לקרוא בגלל כל הסקירות וההמלצות, ואז נלכדתי בקסמי הכתיבה והסיפור. מרגע לרגע העלילה הסתבכה, יצאה מהמציאות ונהייתה דמיונית יותר ויותר. גם המקומות המוכרים לי שבספר, קיבלו מימד אחר. ואז היה כמובן השיא, וההתרה, והנחיתה חזרה למציאות עם טעם של סוף טוב והמשך יבוא. אני חושבת שזה ההגדרה של ספר טוב- שאי אפשר להניח מהידיים גם כשזה לא הסוג האהוב עליי כרגע. הספר הוא על בת שירות לאומי, שזה שם קוד להרבה אידיאולוגיה ציונית-דתית ורצון להציל את הועלם, שמסתבכת עם עולם השדים, ומי שעוזר לה בדבר הזה זה אנשים שנמצאים על הגבול בין העולמות ושומרים עליו.... המשך לקרוא

מוריה

לכל השדים, מה קראתי הרגע? ובנימה קצת פחות דרמטית, ובתשובה לשאלה: ספר שהיה יכול לכתוב ריק ריירדן, אם הוא היה נולד בתור אישה יהודייה דתיה בישראל. הקונספט של הספר מזכיר את הקונספט של הספרים שלו: דמות ראשית עם כוחות של עולם אחר אבל חיה בעולם הרגיל ולא מודעת לגמרי לרמת הכוחות שיש לה, היא נחשפת לעולם אחר שמתקיים לו במקביל לעולם האנושי, היא מצליחה להסתבך ואז מנסה להציל את העולם. רק שבספר הזה, מדובר בבחורה בשם אופיר, ההסתבכות היא גניבת חותם שלמה מהספרייה הלאומית שלטענתה נעשה במטרה לבטל את היכולת שלה לראות שדים אבל בעקבות אירוע הגניבה היא דווקא רואה ע... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

אני מאד מזדהה עם הביקורת של דן פרת על הספר. מדובר ביצירה כיפית, קלילה, מלאת הומור ועם זאת קורים כאן דברים בכלל לא פשוטים ומאד מעניינים. דן פרת כתב היטב על חילופים בנקודות ההזדהות, עמדות כוח, פמיניזם, מיניות ודתיות. אהבתי מאד גם את ההצצה אל עולמה של בת שרות, וכמו שהוא כתב, זה רחוק ממני כמו שבט הזולו. אוסיף שאהבתי גם את היכולת של קגן לברוא עולם באמצעים חסכוניים. למשל, דוס עם שקית פלסטיק גדולה של קופת חולים כללית. אני כבר יכולה לראות את הציור על השקית ואת הדמות של הדוס כולה. גם התיאורים של ליפתא וצפת וגשר המיתרים וים המלח היו משובבי נפש. עם זאת יש גם משהו קצת ... המשך לקרוא

מתישהו

איזה ספר מקסים, מעולה ומצחיק! אני כל כך אוהבת פנטזיה יהודית ולשמחתי הז'אנר הזה תופס תאוצה לאחרונה אם כי לא קראתי מספיק ממנו ואני מחכה לקרוא יותר. מאז טרילוגיית "הלוויתן מבבל" המצוינת של הגר ינאי ו"יצר לב האדמה" מאת שהרה בלאו לא נתקלתי בפנטזיה יהודית כל כך מוצלחת. אז מה רקמה לנו כאן הסופרת יהודית קגן? מצד אחד, עולם שדי מגוון, אמין להפליא ומבוסס היטב על תחקיר ועל המקורות. עם מגוון כזה גדול של שדים מוצלחים, ליליות ושאר מריעין בישין הערפדים האירופאיים נראים פתאום משעממים וחיוורים. מצד שני, גיבורה אובססיבית ומצחיקה להפליא, אופיר בת השירות שנחושה להציל את... המשך לקרוא

שין שין

פנטזיה יהודית היא ז'אנר שמאביק אי שם בירכתי מוחנו יחד עם חנוכיית הכסף של סבא ותפילת נעילה. והנה יהודית (כמה סימבולי) מוציאה את השדים מארון הקודש, מחברת לשמות שכולנו שמענו פעם אישיות שמתכתבת כל כך יפה עם הנרטיבים היהודים עליהם. עולם השדים עשוי נהדר- איזורי השליטה, כוחותיהם, אפילו הפוליטיקה, כולם נסמכו על מחקר מעמיק במדרש ומתובלים בהומור ודמיון. הדמויות הראשיות וסיפורי הרקע שלהן מרתקים והופכים את הנבלים לדמות עגולה והגיונית. הייתי רוצה לשמוע את המיתולוגיות האנשיות מעיניהם של השדים- שדמויותיהן מובילות את העלילה ממש כמו דמותה של אופיר. ואם כבר אופ... המשך לקרוא

המגירה

קראתי את חרשתא של יהודית כגן. קראתי ונהניתי, מהשטף העלילתי, מהאינטליגנציה ומן המבט האירוני המשועשע. קלילות מחוייכת היא מצרך נדיר בז'אנר הספרות הספקולטיבית. הסוגה הזו בדרך כלל מייגעת. יש בה בה לעיתים מן האיננטיליות של בחור בן 30 שעדיין משחק מבוכים ודרקונים בשיא הרצינות. גם המקום הפנטסטי הקורא לכאורה לשחרור הדמיון מסתיים פעמים רבות בקונבנציות משמימות מראש. עוד מכשף, עוד פייה, עוד מעשה קסם... הרובד הפנטסטי מוביל כמובן את הרומן אך יש בו שני רבדים נוספים, בעיני לא פחות חשובים. ההכרות עם דמותה של גיבורת הספר - אופיר, וההכרות עם עולם הציונות הדתית ובאופן ... המשך לקרוא

דן פרת

קונספט מקורי בטירוף, ביצוע חלש... כל כך רציתי לאהוב את הספר הזה ולהיבלע בתוכו, אך הכתיבה והסיפור עצמו פשוט לוקים בחסר. העולם יכול להיות מגניב והרעיון של פנטזיה יהודית הוא חדשני ומקורי, ובאמת יש הרבה שניתן לכתוב סביבו - אך לא הייתה שם ההעמקה שאני הייתי רוצה לראות בסיפור כזה. הדמויות הראשיות היו שטחיות לי מאוד, עם מערכת יחסית צפויה מצד אחד ולא אמינה מצד שני. לא הרגשתי שה"למה" של אופיר (הדמות הראשית) חזק או ברור מספיק. הרעיון שהיא הולכת "להציל את העולם" היה מצוין, אך פשוט נגדע והתמסמס ככל שהסיפור המשיך כשבסופו נשארו לי חורים בעלילה. בקיצור זה היה ניסיון ... המשך לקרוא

Noga

״חרשתא״ הוא ספר נחמד לחובבי פנטזיה אך לא ״לפנטיוזרים כבדים״, מה שגרם לי לקרוא את הספר הוא שהוא מבוסס על מושגים יהודיים ואכן הוא מלא בהם, ולדעתי {ואני יודע שרבים חושבים כוותי} המיתולוגיה היהודית בספרות הפנטזיה עדיין לא הגיעה לכלל הפוטנציאל שלה, שלא לדבר על מילואו, וזה שיש ספר הפותח את הנושא כך {בלי בושה כלל יש לציין} הוא דבר מבורך, ואכן יש לספור פוטנציאל גדול, אך לא ברורה לי מידת הדיוק לה התכוונה המחברת לנאמנות למקורות, יש נושאים בהם הנאמנות למקור מדויקת ויש מקומות המעגלים פינותיהם, ואף שנכתב בעמוד שאחרי השער {אינקונבול יש מכנים} ש״כל קשר בין עלילת הס... המשך לקרוא

יוסף אורי

יהודית כגן כותבת פנטזיה יהודית מקורית. זה חידוש וזה נפלא. במגילה עתיקה שנמצאת במרתפים השמורים של הספרייה הלאומית נמצא חותם מימי שלמה המלך שמשביע שדים, ליליות ושאר מזיקים שלא לגעת במתכת, וככה הם מורחקים, פחות או יותר, מסביבת בני האדם. עם זאת הם ממשיכים לחיות ולפעול מסביבנו. עובדה שאנחנו ממשיכים לענוד קמיעות ולגרש עין הרע... גיבורת הספר, אופיר, היא בת שירות לאומי חסודה שרק רוצה לעשות טוב, ובמסגרת הרצון הזה היא גונבת את החותם כדי להציל איזו אישה מבוגרת בה טיפלה בבית אבות במסגרת ההתנדבות שלה. אופיר יכולה לראות שדים, והם מאוד רוצים לגנוב את החותם. מי שבא ... המשך לקרוא

תמר-מילים

היי, המון זמן לא כתבתי כאן. מצאתי את כתיבת הסקירות פוגעות במקצת בהנאת הקריאה, יצא שהתעסקתי במהלך הקריאה בשאלות כמו "מה אני חושבת על הספר, האם הוא ראוי לסקירה, מה אגיד עליו.." אז הפסקתי לכתוב ביקורות, וחזרתי סתם להנות מקריאה, אל דאגה לא הפסקתי לקרוא ובטח לא חדלתי מלקרוא ביקורות – ועל כך תודות רבות לכם ולכן על ההשקעה, בזכותכם הוספתי ספרים נהדרים לרשימה, ספרים שלא הייתי מגיעה אליהם בשיטוט בחנויות ספרים. אז למה ה"חרשתא" (מארמית- מכשפה) גרמה לי לכתוב עליה? בקצרה – אופיר היא בת שירות צדקנית וטהורה ששואפת להיות אולטרה צדקת, העניין הזה שהיא רואה שדים פוגע ... המשך לקרוא

וונדי פן