ביקורות ספרים על הספר רוזנפלד

קראתי בשקיקה! לא הצלחתי להוריד מהיד. לא הבנתי את המשיכה של הגיבורה לרוזנפלד, אבל הבנתי את הסנטימנט. הערצתי ובזתי לגיבורה במהלך הקריאה. אני חושבת שמי שלא נמשך לקרוא אותו ונהנה ממנו לאורך הפרקים הראשונים, כבר לא יהנה ממנו כי הקסם מוטל על הקוראת בתחילת הסיפור. בקיצור - אחד הספרים שהיה לי הכי מהנה לקרוא! סיימתי את כל הספר בפחות משבוע. נפלא!... המשך לקרוא

פילולי

מה שנקרא: על טעם ועל ריח. אחרי באז די גדול שנוצר סביבו ניסיתי לתת צ'אנס. אקדים ואומר שזה לא הז'אנר שלי בדר"כ אך לעיתים אני מנסה לצאת מאזור הנוחות. היה לא נוח. ספר מעייף, קראתי דיגיטאלית 25 %. עד למילוט. נועה, יוצרת סרטים בשאיפה, ( וזה לא התחום היחידי בו היא שואפת ) בת 35, מתוסבכת עד מעל הראש, כל העולם סובב סביבה וסביב מפשעתה, מתנהגת משל הייתה גבר וולגרי ודוחה. היא משכנעת את עצמה שהיא מאוהבת באיש עסקים שמן, כל עיסוקה באובססיביות ומניפולציות סביבו. לא כוס התה שלי. ננטש כלאחר כבוד. ... המשך לקרוא

וויליאם מאני

התלבטתי לא מעט ביני לבין עצמי אם לכתוב את דבריי אלה כתגובה באחת מחוות הדעת לספר או כחוות דעת בפני עצמה ולבסוף הכרעתי באפשרות השניה, והרי היא לפניכם: אני מוכרח להודות שהספר מתחיל נחמד, כאילו הדמות הראשית היא בת דמותה של הסופרת, הרי שתיהן עוסקות בעשיית סרטים. למרות הגסויות שלו המשכתי לקרוא אותו עד שאיבדתי את כל הסבלנות שלי (ובחיי שגיליתי סבלנות), בעיניי זה לא ספר להעביר איתו את הזמן, כי הוא פשוט לא מספק הנאה (בגרוש). אני מוכרח להודות שאני לא מכיר את מי שכתבה אותו אבל נראה לי שאם באמת יש איזו השלכה בין המציאות לכתיבת הספר כנראה שהוא נכתב בקטעים של חרמנו... המשך לקרוא

אהוד בן פורת

# מאיה קסלר הפכה בחלקו הראשון של הספר את התפקידים המסורתיים. לאישה היא נתנה את תפקיד "הגבר" – מחזרת באופן אקטיבי אחרי מי שהכירה לפני 5 דקות, מצהירה על שאיפתה לסקס באופן דחוף. מתעלמת באופן (לא) אלגנטי מטבואים חברתיים. לגבר היא נתנה את תפקיד "האישה" – הוא פאסיבי, יחסית, לא יקיים יחסי מין עם מישהי במפגש הראשון, אבל כן ישתין לידה... כשקראתי על הספר שמתי לב שהמון נשים התלהבו מהתיאור הראשוני של הדמות הנשית, ולא שמו לב שמיד לאחר הפתיחה הבוטה שתי הדמויות חזרו לתיפקודים המיניים המקובלים: היא מחשבת חישובים. עוסקת באובססיביות באקסיות. וממתינה. הוא אקטיבי, מדבר מעט... המשך לקרוא

yaelhar

אני עוצר בעמוד 120, ל"ספירת מלאי" - מה היה לנו עד כה: שלושה תיאורים מפורטים (אולי יותר - הפסקתי לספור) של יחסי מין בין נעמה לטדי (משגלים בלשון עבר, זיונים בעברית דהיום), וביניהם גרויים שאינם באים על סיפוקם. ובין המעשים גם מחשבות: מחשבותיה "המעמיקות" של נעמה על זיוני העבר, וחלומות על אלה שיהיו בעתיד. השורש: "ז.ו/י.נ" מופיע על כל נטיותיו הן כשם עצם והן כפועל. בין התיאורים הללו שיחות דלות ב-ס.מ.ס או ווטסאפ, שעיקרן "בא לי" "ולך?", "אצלי או אצלך", וכדומה. כדי להעלות את רמת הספר (שגם כך יישאר אל מתחת לאפס) מטבלת הסופרת ביחסי המשפחה הנרחבת של גיבורי הסיפור. קצתי בכך, ונט... המשך לקרוא

יוסי נינוה

כבר הרבה זמן לא סיימתי ספר מהר כל כך (לקח לי בערך יומיים, אבל היה אפשר גם בפחות). לעצלנים שבנינו, מי שאין לו סבלנות לביקורות ארוכות, אגיד שבגדול אני ממש ממליצה עליו, אותי סחף מאוד, אבל הוא לא מתאים לכולם ואני ארחיב לדעתי נשים יותר יתחברו אליו, אז גברים ראו, הוזהרתם. הסיבה לכך היא בעיקר כי הספר הוא רומן שמתואר מהחוויה של האישה בסיפור ואני פשוט חושבת שנשים יצליחו להבין אותה יותר. מצד שני, אולי גם גברים שמעניין אותם להיכנס קצת למוח הנשי ייהנו ממנו. נאמר לפניי על הספר שאין בו הרבה עלילה. אני לא אגיד שזה לא נכון אלא רק שהוא מאוד מציאותי. גם בחיים ביום יום לא ... המשך לקרוא

תשרי

וואו איזו פתיחה של ספר. אדמה אותה לחור שחור ששואב אותך פנימה מבלי יכולת להתנגד. רק שהחור הוא לא שחור. הוא צבעוני, בוהק, מלא נצנצים ומרקמים. ואני, מנסה לכל אורך הדרך להושיט את ידיי קדימה כדי לגעת. לא זוכרת את הפעם האחרונה שחשבתי על ספר כל כך הרבה במהלך היום, פתאום סתם ככה, בלי קשר לכלום. מוצאת את עצמי ממש מחכה לרגע הזה לפני שאלך לישון ואקרא עוד עמוד ועוד עמוד ועוד אחד. נועה, בחורה בשנות ה30 לחייה, בוגרת החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. החלום הגדול הוא לעשות סרט משל עצמה אבל בנתיים היא מסתפקת בעבודה בחברה נחשבת הזקוקה למחלקת מדיה ויצירת סרטוני תדמית. ב... המשך לקרוא

בר

ספר ארוטי לייט שאותי סחף בפשטות שלו. מאד לא בסגנון הספרים שקראתי עד כה ואני שוקלת לקרוא קצת יותר ספרים מהסוג הזה. הספר מאד קליל, אין בו עומק משום סוג שהוא, פשוט סיפור מיני אובססיבי משהו בין בחורה צעירה לאדם מבוגר יותר, בעל אמצעים. ספר להעביר בו חופשה טובה או מלחמה :)... המשך לקרוא

ליאת

זה אחד הקייצים המטורפים שהיו לי. שלוש חופשות ברחבי הארץ (שתיים עם א' ואחת עם חברה) בזו אחר זו, גיחה לכמה ימים בלונדון (עם האהוב כמובן), רביצות רבות בים (השיזוף התקלף, השתזף מחדש ושוב התקלף), ובתוך כל זה מעבר דירה. כן עוד אחת. בעל הבית של א' מכר את הדירה ולא הסתפקנו לעכל את הבשורה (אנחנו מאוד אוהבים את הבית הזה ): ) וכבר מצאנו משהו בקרבת מקום. ושוב הטקס המוכר של אריזת הספרים וכל הבלגן הנלווה. החיים וזה... לטיסה ללונדון התכוונתי במפורש לקחת איתי את אנה קארנינה שאני כבר אחרי רבע ממנו וכמה אופייני לי לשכוח אותו בבית... אבל אמרתי שזו הזדמנות להתנסות בספר טיסה אז ק... המשך לקרוא

ערגה

אני הולכת לקטוע את רצף הביקורות המהללות. בעיניי הספר הזה הוא בינוני ומטה. הוא כתוב בסדר, אבל אין בו עלילה של ממש, וזה מה שבדרך כלל אני מחפשת בספר. יש בו ארבע-מאות פלוס עמודים שחלק גדול מהם היה אפשר להוריד בעריכה כי הם לא מחדשים, לא מקדמים את העלילה אלא פשוט נמצאים שם, סתם. נועה, גיבורת הספר והמספרת, אישה במחצית השנייה של שנות השלושים לחייה, די מעצבנת. היא ילדותית, אנוכית ובעיקר אובססיבית לטדי רוזנפלד: גבר שמבוגר ממנה בעשרים שנה לפחות, שהיא פוגשת בחתונה של חברה שלה. מסתבר שהוא מנהל חברה מצליחה והיא מחליטה להתחיל לעבוד אצלו. ולמרות המתח המיני הברור- הוא מ... המשך לקרוא

michal_84

אתחיל בזה שהרבה זמן לא קראתי רומן רומנטי אירוטי טוב ויותר מזה , לא קראתי סיפור אהבה אירוטי אובססיבי מעניין ,מורכב , שנון , בעל עלילה מוטרפת מלאת תשוקה של אהבה וכזה הוא בדיוק רוזנפלד ספרה הראשון של מאיה קסלר אשר בעיניי הוא פורנוגרפיה מרתקת משובחת במיטבה משהו שהוא שונה ממה שקראתי עד היום . נועה רווקה תל אביבית בת 36 במאית טלויזיה המתאהבת באהבה חסרת תקנה ובאובססיביות מפחידה בטדי רוזנפלד פרוד ואב לשני בנים שגדול ממנה בשני עשורים . הכל מתחיל כשנועה מביימת סרט חתונה לזוג חברים , אותו רואים חבריה של אם החתן :טדי ועמוס בעלי חברה לציוד ימי .הם מתלהבים מהס... המשך לקרוא

אסתו'ש

כשקראתי את "רוזנפלד" של מאיה קסלר , קרה לי דבר מוזר. למשך יומיים הייתי נועה סימון גיבורת הספר, וזה למרות שאין הרבה משותף בייני לבינה – לא בגיל, לא במצב משפחתי, לא באופי , לא בהרגלי צריכת הסמים, ולא בטעם בגברים. קסלר מצליחה למחוק כמעט לגמרי את המרחק בין הקורא לגיבורת סיפרה, להכניס את הקורא לתוך הראש של נועה - בחורה ישראלית לא טיפוסית בעליל. בגיל 36, נועה הרווקה, סטודנטית לשעבר לקולנוע שסרט ביכורים שלה זכה בפרס יוקרתי בפסטיבל סרטים בינלאומי, עדיין פוטנציאל לא ממומש. הספר נפתח בחתונה של חברים של נועה שם היא פוגשת את טדי רוזנפלד -גבר עשיר ומצליח שנמצא בהליכי... המשך לקרוא

נטע אורן

איך יודעים שספר הוא ספר נפלא? כשהדמויות ממשיכות להתקיים,גם אחרי שסיימת את העמוד האחרון. “רוזנפלד” הוא בדיוק ספר כזה - הוא רומן ישראלי עכשוי, חצוף ובועט. הוא מן סוג של רומן רומנטי - ארוטי, אבל עם טוויסט ותחכום והומור, וכזה שלא מתחשב בכללים — לא בכללי הספרות ולא בכללי "MeToo" וניכר שנכתב בכשרון רב, ובלי החשש, שמעוררים בימים אלה יחסי כוחות או יחסי מרות, ושאר סיבוכים המצריכים הסברים על מה מותר לנו לרצות, או איך מותר לנו לכתוב, ובודאי לא מה כדאי לנו לקרוא. זהו סיפור אהבה סוער, אובססיבי, מלא תשוקה וסקס בין נועה, רווקה תל־אביבית בת 36 קולנוענית כושלת, עם נטייה... המשך לקרוא

נילי

הגעתי למפגש עם ׳רוזנפלד׳ חמושה בדעות של אחרים על ספר עמוס זימה ותאורים סקסיים. היו גם שאמרו שהוא גובל בתיאורים מוגזמים. בראש צלול ובתחושת ׳לי זה לא יקרה׳, ׳אותי לא יצליחו להדהים ולבלבל עם מידע גופני מרחיק לכת׳, צללתי אל בין זרועותיו המטאפוריות. נו ו...? מיותר ואולי עצוב לתאר שלמרות שניסיתי, לא זועזעתי מתאור ושפה. אולי אפילו פיהקתי פה ושם מתוך תחושה עבשה של ניסיון להמם אותי כקוראת, בביטויים סקסיים/סקסיסטיים כאלה ואחרים, שיכולתי גם בלעדיהם. לא נדהמתי, לא התערערתי, רקובה שכמוני אולי רק מצאתי בזה חומר למחשבה. בסופו של דבר, אם התחלתי בציפייה רטובה משה... המשך לקרוא

Misskipod

זה ההיילייט של היום שלי. אני כל כך שמחה לכתוב את הביקורת הזאת עכשיו. א-ה-ב-ת-י את זה. אני כל כך שמחה שאהבתי את זה, כי משהו בלקרוא את הספר הזה הרגיש קצת כמו הימור. לפני שאני אתחיל את הביקורת, אני כנראה אצטרך להזהיר שהביקורת הזאת כנראה תיכתב בשפה גסה. אז אם מי שקורא את זה הינו אדם שנרתע מגסות, אני מציעה לו לדלג על הביקורת הזאת. אה, וכמובן שגם על הספר, שכן הגסות שלי רק משקפת את הגסות שבספר. לא מאה אחוז אבל חלק. - הו גאד, מאיפה להתחיל. קודם, זה לא רומן רומנטי בעיניי, ומסתבר אני משום מה לא אוהבת את המילה זיונים. בכללי, כל הנטיות של- רגע, מה השורש של זיון? לבדו... המשך לקרוא

סייג'

זיונים זה לא הכל שם ספרו האייקוני של דן בן אמוץ, שנכתב כשנואש מכתיבת ספרות נעלה, מה שגרם לו לכתוב את עצמו בשפתו, ולספר סיפורים בדויים עם גרעין של אמת, שחלקם הגדול עוסק בזיונים. בניגוד לספרו של בן אמוץ, ספר הביכורים של מאיה קסלר, רוזנפלד, לא בוטה בשמו. בהפוך על הפוך, הוא מזכיר שם של רופא שיניים יוקרתי, או שם רשת למוצרי בית המונית ונטולת אופי. תוסיפו לזה את כריכת הספר המרהיבה והמסקרנת, העשויה להתאים לספר ביולוגיה ימית, אך לא לספר שתכניו הם סקס בוטה. זאת ההברקה של קסלר, באופן בו מאחורי השם, בעל הארשת המכובדת והמיושנת, קיים ספר בועט שאת שמו אני הייתי מנסח... המשך לקרוא

רץ