“השקת הספר של המשוררת היתה בקפה במרכז העיר ירושלים, ואני והבת הסתבכנו קצת עם החניה. נכנסנו באיחור כשכולם כבר היו ישובים במקומותיהם ליד השולחנות והמשוררת עמדה בחזית החדר, עטורה בסוודר סגול סרוג ובתלתלי השיבה הגדולים שלה, והקריאה אחד משיריה. אחר כך חזרה על הדימוי המרכזי בשיר, ואף פירשה אותו - "זו אורגזמה". הנוכחים בחדר נעו באי נוחות, ואולי רק נדמה לי. בעלה של המשוררת, חגיגי ומאושר ותומך, הראה לנו איפ”

“התחלתי לראות סדרה בנטפליקס ושמה: מי מתגורר בבית היל? משפחה בעלת שש נפשות עוברת לגור באופן זמני באחוזה. ההורים, זוג ארכיטקטים מעוניינים לשפץ את המקום, למכור את הנכס, לעשות קופה ולעבור עם ילדיהם לבית חלומות אמיתי שאותו מתכננת האם. מעט הם יודעים על ההיסטוריה של המקום; מובן שהמתווכים לא אמרו להם מילה על ההתרחשויות בבית וכל אחד מהילדים חווה בתורו סיוטים קשים שישפיעו על חייהם ויעצבו את עולם הבגרות שלה”

“פעם הלכתי ברחוב וראיתי על ספסל סדרת ספרים שהם כל כתבי לאה גולדברג. זה היה בטרם התפתחו ספריות הרחוב למיניהן, ועדיין היה ברור לי שמישהו הניח את הספרים על הספסל במטרה שמישהו אחר ימצא ויעניק להם בית מאמץ וטוב, ולכן לקחתי אותם אל הבית שלי. אני לא קוראת המון שירה, ובאמת לא קראתי הרבה ממנו, אבל הספרים ישבו להם במדף, עברו איתי מבית לבית ועצם קיומם שימח אותי. כמה שנים מאוחר יותר, כשרציתי להתנסות בג'ינרוט ת”

“בשעת טיול של שבת אחר הצהרים ראינו את הלין מטיילת עם משפחתה וחברים. מיד היא פנתה אלי "הנה קרובת משפחה שלי, שבת שלום". "גם כן קרבת משפחה," עניתי די בזלזול כמובן אחרי שהחזרתי לה "שבת שלום", שכן אברהם, בעלה של הלין, הוא בן דוד של דודתי מנישואים ציפורה. "תלוי מה קנה המידה," אמרה לי הלין, "מי שאין לו משפחה גדולה, כל קירבה, אפילו קלושה ביותר, היא קירבה עבורו". הספר הזה עוסק בקרבת משפחה, ביחסי משפחות,”

“השקת הספר של המשוררת היתה בקפה במרכז העיר ירושלים, ואני והבת הסתבכנו קצת עם החניה. נכנסנו באיחור כשכולם כבר היו ישובים במקומותיהם ליד השולחנות והמשוררת עמדה בחזית החדר, עטורה בסוודר סגול סרוג ובתלתלי השיבה הגדולים שלה, והקריאה אחד משיריה. אחר כך חזרה על הדימוי המרכזי בשיר, ואף פירשה אותו - "זו אורגזמה". הנוכחים בחדר נעו באי נוחות, ואולי רק נדמה לי. בעלה של המשוררת, חגיגי ומאושר ותומך, הראה לנו איפ”

“התחלתי לראות סדרה בנטפליקס ושמה: מי מתגורר בבית היל? משפחה בעלת שש נפשות עוברת לגור באופן זמני באחוזה. ההורים, זוג ארכיטקטים מעוניינים לשפץ את המקום, למכור את הנכס, לעשות קופה ולעבור עם ילדיהם לבית חלומות אמיתי שאותו מתכננת האם. מעט הם יודעים על ההיסטוריה של המקום; מובן שהמתווכים לא אמרו להם מילה על ההתרחשויות בבית וכל אחד מהילדים חווה בתורו סיוטים קשים שישפיעו על חייהם ויעצבו את עולם הבגרות שלה”

“פעם הלכתי ברחוב וראיתי על ספסל סדרת ספרים שהם כל כתבי לאה גולדברג. זה היה בטרם התפתחו ספריות הרחוב למיניהן, ועדיין היה ברור לי שמישהו הניח את הספרים על הספסל במטרה שמישהו אחר ימצא ויעניק להם בית מאמץ וטוב, ולכן לקחתי אותם אל הבית שלי. אני לא קוראת המון שירה, ובאמת לא קראתי הרבה ממנו, אבל הספרים ישבו להם במדף, עברו איתי מבית לבית ועצם קיומם שימח אותי. כמה שנים מאוחר יותר, כשרציתי להתנסות בג'ינרוט ת”

“בשעת טיול של שבת אחר הצהרים ראינו את הלין מטיילת עם משפחתה וחברים. מיד היא פנתה אלי "הנה קרובת משפחה שלי, שבת שלום". "גם כן קרבת משפחה," עניתי די בזלזול כמובן אחרי שהחזרתי לה "שבת שלום", שכן אברהם, בעלה של הלין, הוא בן דוד של דודתי מנישואים ציפורה. "תלוי מה קנה המידה," אמרה לי הלין, "מי שאין לו משפחה גדולה, כל קירבה, אפילו קלושה ביותר, היא קירבה עבורו". הספר הזה עוסק בקרבת משפחה, ביחסי משפחות,”