ביקורת ספרותית על רק חיבוק מאת עמיה ליבליך
ספר בסדר

---

עמיה ליבליך בחרה הפעם נושא האהבה המאוחרת בגיל המבוגר. וכרגיל היא מביאה סיפורים פרטניים .
הפעם הובאו הסיפורים כחומר גלם. מעבר למחצית הספר, נוצרו אצלי תובנות משלי הן על האירועים והדמויות, קצת על הכותבת עמיה, וכמובן מסקנות אישיות.
המכנה המשותף לכל הסיפורים הוא הפחד מהבדידות והכמיהה לאינטימיות מול הציפיות של בני הזוג לשמור על עצמאות מסוימת מחד כמו וויתור על חלק עצמאות מאידך.
אין הדבר קל. היכרות והתקרבות של זוג צעיר מלווה ביצירה וחוויה של גילוי, שבדרך כלל הולך ומתעצם עם הזמן.
במרבית הסיפורים כאן התהליך מורכב יותר. כל התחברות נושאת את צל המוות של בן הזוג הקודם עם השאלה האמתית, מה אם אחד מבני הזוג החדשים יחלה, אין זה כפרטנר של 50 ויותר שנים.
הספר מעייף מעט כי בכל סיפור יש חזרה מסוימת מאפיזודות של סיפורים אחרים.
המבוא הציג שטר שמתבטא בכותרת: ניתן להסתפק ב "רק חיבוק". אבל שטר זה לא נפרע ומגלה כי אין זו בדיוק משאת נפש של מרבית הזוגות, יש לעתים ערפל ציפיות במפגש בין בני הזוג.
כמובן קיימים גם כמה מקרים של זוגות "והם חיים באושר ועושר עד היום הזה".
ייחוד הכתיבה הקודמת של עמיה הסופרת, היה שהיא הביאה תוכן ורגשות מעצמה אל המקרים תוך כדי הצגתם. כך נוצרה תמונה וסיפור שיש בו חוויה לקורא.
כנראה, כי הגיל של הכותבת שהוא זהה לגיל המרואיינים, יצר הפעם מחסום רגשי אצלה במיוחד שהתלווה בהימנעות בהרבה מקרים מאחד מהמרכיבים העיקריים של הסיפור, האינטימיות והפיזיות. היא אומרת זאת במפורש בסיפור של עילית.
במיוחד חסר סיכום של הכותבת כדי לעזור לקורא שיוצא מבולבל , וגילה כי בעצם מדובר בעוד ועוד עץ ולא רואה את היער.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על רק חיבוק