הספר הזה לא דומה לשום ספר אחר שקראתי.ועל כך בהמשך...
הגעתי אליו לאחר שסיימתי קריאה חוזרת של "עיין ערך אהבה", יצירתו המפעימה של דוד גרוסמן.
החלק "ברונו" שבספר נכתב בהשראת <mark>ברונו שולץ</mark> הסופר הפולני יהודי של "חנויות קינמון בית המרפא בסימן שעון החול".הוא נרצח ע"י הנאצים בשנת 1942 .
הספר מתאר בעיקר את ילדותו של <mark>ברונו שולץ</mark> בעיירה הגליצאנית דרוהוביץ', את אביו שחלה במחלת נפש ואשר שיגעונו כה ססגוני ו

נתקלתי בשמו של <mark>ברונו שולץ</mark> כבר כמה פעמים בספרים של דוד גרוסמן וגם אצל סופרים אחרים! וזוהי בעצם הסיבה למה שמשך אותי לקרוא את הספר הזה. הספר אמנם איננו "ספר שואה" אבל מחברו הרי נרצח בזמן השואה ואיכשהו יצא בפוקס שאני מפרסם את הסקירה הזו ממש לפני יום השואה שעומד בפתח...
זהו ספר שזה ממש לא פשוט לקרוא אותו! הוא איננו ספר "רגיל", מדובר בספר של "התחזויות". ראשית כל, כשלקחתי את הספר ליד חשבתי לתומי שמדוב

תרגום חדש זה כולל שני ספרים המורכבים מעשרים וחמישה סיפורים של הסופר היהודי <mark>ברונו שולץ</mark>, שנרצח בשואה ב-1942.

מדובר באחת היצירות המאתגרות ביותר שנתקלתי בהן אי-פעם.
הספר הראשון, "חנויות קינמון", קשה יותר. הסיפורים שבו סובבים ברובם סביב דמויות קבועות ומקומות קבועים, הלקוחים מתוך הביוגרפיה הפרטית של המחבר. שולץ כותב בגוף ראשון, בקולה של דמות ללא פנים, שם וגיל, על תהליך איבוד הדעת של אביו יאקוב, על ה

אני לא משתמש בקלילות במונח כמו יצירת מופת. אבל לפעמים אין ברירה. היצירה הזו של <mark>ברונו שולץ</mark> מורכבת קודם כל ממשחק גאוני בשפה. שפה מפותלת, תזזיתית, מכשפת, שמתארת שיגעון במשפט אחד נהדר (שגעונו של האב מתואר בכישרון נדיר)וגם את משחק השמש על קירות החדר. אי אפשר לספר על מה הספר הזה כמו שאי אפשר להסביר במדויק את הברק של <mark>ברונו שולץ</mark>. צריך לקרוא, לראות את הקרבה המסויימת למרסל פרוסט ואת השוני הגדול בין הנינוחות

קניתי את ספרו של <mark>ברונו שולץ</mark> לאחר שנכחתי בהרצאה של דוד גרוסמן .
דוד גרוסמן הפליא לתאר את אישיותו שוסיפורחייו של בורנו שולץ
נשביתי בקסמו של הסופר והמשורר.
ניחוחות הקינמון התערבלו יחדיו עם פולין הישנה שהכרתי מסיפוריה של אימי.
הספר נפלא אף כי אינני בטוחה בהיותו מתאים לכל.
אף על י כן אני בטוח כי כל אדם ימצא אוצרות קטנים כגדולים .
כמו כן ממליצה לקורא תא הפרק על ברונו ב"עיין ערך אהבה" של דוד ג

קובץ של 25 סיפורים המחולקים לשני קטגוריות, האחת תחת הנושא חנויות הקינמון והשניה בית המרפא בסימן שעון החול.
הסיפורים כולם קשורים זה לזה בצורה זו או אחרת וכולם יוצאים מתוך עברו של המחבר.
חלק גדול מן הסיפורים קשורים לאביו של <mark>שולץ</mark> שבערוב ימיו הפך להיות חולה נפש והדבר מאוד השפיע על <mark>שולץ</mark>.
הסיפורים אינם מסודרים בצורה כרונולוגית, חלק גדול מהם עוסק בתקופה שהאב כבר היה חולה וחלק בתקופה שהיה שפוי.
יש מגו

באמת ספר שחבל על הזמן לא להעביר עליו זמן.
להתחבר לטבע (וטבע האדם) מהחדר, מהתבוננות מתורגמת למילים (וכבר נאמר עליו שהוא פרוסט היהודי).
ויש לו גם סיפורים קצרים שלא מתכופפים לפני אלה של קפקא למשל ושפורסמו בעיתון , אם תוכלו לשים עליהם יד..אני לא מצאתי.