“נתקלתי בשמו של ברונו שולץ כבר כמה פעמים בספרים של דוד גרוסמן וגם אצל סופרים אחרים! וזוהי בעצם הסיבה למה שמשך אותי לקרוא את הספר הזה. הספר אמנם איננו "ספר שואה" אבל מחברו הרי נרצח בזמן השואה ואיכשהו יצא בפוקס שאני מפרסם את הסקירה הזו ממש לפני יום השואה שעומד בפתח...
זהו ספר שזה ממש לא פשוט לקרוא אותו! הוא איננו ספר "רגיל", מדובר בספר של "התחזויות". ראשית כל, כשלקחתי את הספר ליד חשבתי לתומי שמדובר ב"רומן", כלומר בעלילה ליניארית שנמשכת לאורך כל הספר... אז זהו שלא! אפשר לקרוא את הספר הזה מהסוף מהאמצע ובכל סדר שחפצים בו!... מדובר פה בעצם בסיפורים! לעתים חלק מהדמויות שמופיעות בהם, משותפות ומופיעות בכמה מהסיפורים. והסיפורים חלקם מרתקים וחלקם איך נאמר... מסיבות שמיד אעמוד עליהן "פחות מרתקים" והרבה יותר קשה לקרוא אותם. אבל המשותף כמעט לכל הסיפורים הוא העיירה הפולנית! אבל בעצם רציתי לכתוב על ה"התחזות" האחרת שעליה כבר רמזתי; הספר מתחזה להיות ספר פרוזה או אולי ליתר דיוק של מה שנקרא "ריאליזם פנטסטי", אבל הוא אפילו לא זה!
וכאן הגענו לאמת שבו; לדעתי זהו ספר של שירה צרופה! וזוהי! הסיבה לדעתי מדוע לא קל לקרוא אותו! בכמות המטפורות האדירה שנמצאת כאן בסיפור אחד אפשר ליצור אין-ספור שירים! כי מה שנדמה לנו כפרוזה זו לדעתי שירה מופלאה וכל מה שצריך זה לקחת כמה שורות "פרוזה", לנקד ולשבור אותן...
"הַיָּמִים מִתְכַּנְּסִים עָמֹק
יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְצֵל וּלְמֵלַנְכּוֹלְיָה
הַשָּׁמַיִם נִנְעֲלוּ
נֶחְסְמוּ
הֵם מִתְגַּבְּשִׁים לְסוּפָה מַתַּכְתִּית
הַמִּתְכַּהָהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
הָאֲדָמָה הַשְּׂרוּפָה וְהַסַּסְגּוֹנִית חָדְלָה לִנְשֹׁם
רַק הַגַּנִּים גְּדֵלִים חַסְרֵי נְשִׁימָה
נִשְׁפָּכִים בְּעַלְוָתָם חַסְרֵי הַכָּרָה וְשִׁכּוֹרִים" (עמ' 184)
וכך הלאה...
את הטקסט הפיוטי המדהים הזה לדעתי לקחתי באקראי! מאחד העמודים בספר ויש המונים כמוהו. כשקוראים טקסטים כאלה, מבינים היטב מדוע נחשב ברונו שולץ לאחד מחשובי סופריה של פולין ומדוע הוא כל כך השפיע על סופרים אחרים בעולם...
בטקסטים שלו, גם כשיש בהם מציאות מוחשית, תמיד יש בה משהו מעוות, בלתי אפשרי והולך עמוק למחוזות הפנטזיה... לדעתי הוא עצמו הושפע במידה מסוימת מפרנץ קפקא והוא גם זה שתירגם אותו מגרמנית לפולנית... באחד הסיפורים למשל, אב המשפחה שבסיפורים אחרים ברור שהשתגע, מופיע לפתע כסרטן וכך מתנהגים כלפיו יתר בני המשפחה... (מזכיר כמובן ספור מסוים של קפקא...)
בקיצור זה איננו ספר ש"סתם" קוראים אותו, זהו ספר שלדעתי הוא ספר מופת והוא מיועד ל"מיטיבי קריאה"... הוא איננו קל לקריאה אך כשמצליחים לקרוא אותו אפשר ליהנות מאוד מהעומק והפיוטיות שבו! (דרך אגב לספר הנ"ל עם התרגום המחודש והמעולה הזה של מירי פז יש נספח עם מאמר ממש מרתק על ברונו שולץ מאת דוד גרוסמן).
ברונו שולץ נרצח ב- 1942 על ידי הנאצים בעיירתו דרוהוביץ, שאותה סירב לעזוב למרות ששלחו לו מוורשה תעודות מזויפות שעשויות היו להציל אותו! אודות הירצחו יש כמה גרסאות, שאחת מהן מספרת, שהוא היה תחת חסותו של קצין אס אס נאצי שעבורו היה עושה עבודות אומנות. "האגדה מספרת כי אויבו של פליקס לנדאו, קצין האס אס, קארל גינתר רצח את ברונו רק משום שהפסיד לפליקס במשחק קלפים ורצה להקניטו ולפגוע בו. כשנפגשו שני הקצינים אחר כך, אמר גינתר: הרגתי את היהודי שלך. ועל כך הוא נענה: יפה, עכשיו אני אהרוג את היהודי שלך" (ציטוט מהוויקפדיה). יש גם גירסאות אחרות, אבל רק לחשוב ולהתחלחל איזה ערך אפסי היה אז לחיי אדם ובאיזו קלות מפחידה הגיעו לקיצם חייו של יוצר מופלא כזה!”

“קובץ של 25 סיפורים המחולקים לשני קטגוריות, האחת תחת הנושא חנויות הקינמון והשניה בית המרפא בסימן שעון החול.
הסיפורים כולם קשורים זה לזה בצורה זו או אחרת וכולם יוצאים מתוך עברו של המחבר.
חלק גדול מן הסיפורים קשורים לאביו של שולץ שבערוב ימיו הפך להיות חולה נפש והדבר מאוד השפיע על שולץ.
הסיפורים אינם מסודרים בצורה כרונולוגית, חלק גדול מהם עוסק בתקופה שהאב כבר היה חולה וחלק בתקופה שהיה שפוי.
יש מגוון רב של אייכויות כתיבה ורעיונות בסיפורים. הסיפורים שעוסקים באב בתקופה שכבר היה חולה נפש הינם תערובת של מדע בדיוני, פנטזיה, סוריאליזם וריאליזם מעורבבים יחדיו. יש משפטים רבים ואף מספר סיפורים סתומים לחלוטין, שההגיון מהם והלאה (לפחות שלי). קטעים מסויימים כלל לא הצלחתי לרדת לדעתו של המחבר.

הפרוזה הריאליסטית היא מהטובות ביותר שתפגשו, תאורי הנוף ומזג האוויר הארוכים מענגים ביותר , וכתובים בצורה פיוטית מופלאה.
בסיפורים שהמחבר נכנס לנפשו של אביו והסיפור הופך סוריאליסטי- בדיוני הכתיבה אף היא נהדרת, אך לא כל הרעיונות תמיד מובנים. אולי המחבר לא רצה שנבין הכל, אולי רצה להשאיר לנו מקום למחשבה ואולי הוא נכנס כל כך חזק לדמות אביו החולה במחלת הנפש שהדברים נכתבו ברוח זו ממש ללא חיפוש אחר משמעות כלשהיא, אלא בצורת ביקור בזרם התודעה של האב.

לא הרבה באמת מתרחש בסיפורים, אין עלילה מרתקת או סיפור בעל תוכן עמוק. הדגש הוא על הכתיבה עצמה ועל המצב התודעתי של האב או של המחבר.

בעוד משפטים רבים סתומים ולא מובנים ולעיתים הרעיונות וההבנה בסיפורים שלמים אינם ברורים, עדיין יש כאן הבזקים חזקים של פרוזה מהמעולות שיש.

קריאה מאתגרת, אבל שווה.”

“תרגום חדש זה כולל שני ספרים המורכבים מעשרים וחמישה סיפורים של הסופר היהודי ברונו שולץ, שנרצח בשואה ב-1942.

מדובר באחת היצירות המאתגרות ביותר שנתקלתי בהן אי-פעם.
הספר הראשון, "חנויות קינמון", קשה יותר. הסיפורים שבו סובבים ברובם סביב דמויות קבועות ומקומות קבועים, הלקוחים מתוך הביוגרפיה הפרטית של המחבר. שולץ כותב בגוף ראשון, בקולה של דמות ללא פנים, שם וגיל, על תהליך איבוד הדעת של אביו יאקוב, על הדירה בה הוא חי עם משפחתו הקטנה ועם אדלה, עוזרת הבית. זהו הציר המרכזי.

הספר "בית המרפא.." הוא קל יותר לקריאה, הסיפורים שבו מגוונים יותר מבחינת הדמויות והנושאים, אך כמו שם - גם כאן האווירה הכללית היא עגומה והתכנים מאופיינים בבדידות, מצוקה, ניכור, חריגות.

השפה של שולץ היא אחד האתגרים הגדולים בספר. נראה כי היכולות היצירתיות שלו ועולמו המנטאלי הם מזן נדיר עד כדי כך, שעושר המטאפורות והדימויים שהוא מכיל, מציף את הסיפורים עד כדי הטבעה. זוהי פרוזה מופשטת עד כדי התשה, וכתוצאה, קצב הקריאה יורד לדרגה מגוחכת. אולצתי לאמץ מאוד את יכולות הדימיון המופשט על כל צעד ושעל בספר, במיוחד ב"חנויות קינמון", והרגשתי איך הנאתי מהקריאה נופלת קורבן, במידה רבה, לכשרונו הלשוני והפיגורטיבי המטריף של מחברו.

מרבית הסיפורים לא מתמקדים בעלילה, אלא מעלים תיאורים רבים של הסביבה הפיזית, עונות ומזג-אויר, של התרחשויות ריאליסטיות בחלקן וסוריאליסטיות או הזויות בחלקן האחר. זהו ספר שצריך לקרוא עם אורך-רוח, ולהיות נכון להשקיע אנרגיה מנטאלית רבה לפענוח מדוייק עד-כמה-שניתן לפרוזה המיוחדת של שולץ.

חלק מהסיפורים מסתיים באופן שהיה מתסכל עבורי, כי הרגיש לי מוקדם מדי, לא מספק עלילתית, מותיר הרבה מקום לניחוש ולסקרנות.

הסיפור שאציין מתוך הספר הראשון הוא האחרון שבו, "ליל מכירת העונה", סיפור המאופיין במוטיבים מתוך עולם הפנטזיה. גם כאן הדמות הראשית היא אביו של אותו קול נעלם, יאקוב. בלילה של ה"הסייל" הגדול, מנסה האב לתפקד כרגיל בחנות האריגים שלו אך נקלע לסערת רגשות מפאת ההמולה וההוללות של המוני הלקוחות הגודשים את הרחובות ואת חנותו. לשולץ יש יכולת וירטואוזית להעביר תחושה של שיגעון וסטרס מתגבר.
סיפור נוסף, מתוך הקובץ "בית המרפא..", הוא הסיפור הקצרצר והמעולה "בדידות", הממחיש את עליבותו של פנסיונר ערירי וחסר-כל המדמה את עצמו לעכבר בודד ותועה.

הספר הזה הוא פרויקט, הוא ריצה למרחקים ארוכים. על-מנת באמת לצלול לתוכו נדרשים אומץ, סבלנות גדולה, ורצון אדיר לצלוח אותו. הוא עלול להחוות כמייגע מאוד, אך עצמתו של שולץ אינה מוטלת בספק. סגנונו ייחודי במורכבותו ובמעוף היצירתי שלו, ולכן ראוי להיחשף אליו לפחות פעם אחת.

למי שיעמוד בכך מובטחת הנאה מהולה ביאוש.”