ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 באפריל, 2020
ע"י סדן
ע"י סדן
נתקלתי בשמו של ברונו שולץ כבר כמה פעמים בספרים של דוד גרוסמן וגם אצל סופרים אחרים! וזוהי בעצם הסיבה למה שמשך אותי לקרוא את הספר הזה. הספר אמנם איננו "ספר שואה" אבל מחברו הרי נרצח בזמן השואה ואיכשהו יצא בפוקס שאני מפרסם את הסקירה הזו ממש לפני יום השואה שעומד בפתח...
זהו ספר שזה ממש לא פשוט לקרוא אותו! הוא איננו ספר "רגיל", מדובר בספר של "התחזויות". ראשית כל, כשלקחתי את הספר ליד חשבתי לתומי שמדובר ב"רומן", כלומר בעלילה ליניארית שנמשכת לאורך כל הספר... אז זהו שלא! אפשר לקרוא את הספר הזה מהסוף מהאמצע ובכל סדר שחפצים בו!... מדובר פה בעצם בסיפורים! לעתים חלק מהדמויות שמופיעות בהם, משותפות ומופיעות בכמה מהסיפורים. והסיפורים חלקם מרתקים וחלקם איך נאמר... מסיבות שמיד אעמוד עליהן "פחות מרתקים" והרבה יותר קשה לקרוא אותם. אבל המשותף כמעט לכל הסיפורים הוא העיירה הפולנית! אבל בעצם רציתי לכתוב על ה"התחזות" האחרת שעליה כבר רמזתי; הספר מתחזה להיות ספר פרוזה או אולי ליתר דיוק של מה שנקרא "ריאליזם פנטסטי", אבל הוא אפילו לא זה!
וכאן הגענו לאמת שבו; לדעתי זהו ספר של שירה צרופה! וזוהי! הסיבה לדעתי מדוע לא קל לקרוא אותו! בכמות המטפורות האדירה שנמצאת כאן בסיפור אחד אפשר ליצור אין-ספור שירים! כי מה שנדמה לנו כפרוזה זו לדעתי שירה מופלאה וכל מה שצריך זה לקחת כמה שורות "פרוזה", לנקד ולשבור אותן...
"הַיָּמִים מִתְכַּנְּסִים עָמֹק
יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְצֵל וּלְמֵלַנְכּוֹלְיָה
הַשָּׁמַיִם נִנְעֲלוּ
נֶחְסְמוּ
הֵם מִתְגַּבְּשִׁים לְסוּפָה מַתַּכְתִּית
הַמִּתְכַּהָהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר
הָאֲדָמָה הַשְּׂרוּפָה וְהַסַּסְגּוֹנִית חָדְלָה לִנְשֹׁם
רַק הַגַּנִּים גְּדֵלִים חַסְרֵי נְשִׁימָה
נִשְׁפָּכִים בְּעַלְוָתָם חַסְרֵי הַכָּרָה וְשִׁכּוֹרִים" (עמ' 184)
וכך הלאה...
את הטקסט הפיוטי המדהים הזה לדעתי לקחתי באקראי! מאחד העמודים בספר ויש המונים כמוהו. כשקוראים טקסטים כאלה, מבינים היטב מדוע נחשב ברונו שולץ לאחד מחשובי סופריה של פולין ומדוע הוא כל כך השפיע על סופרים אחרים בעולם...
בטקסטים שלו, גם כשיש בהם מציאות מוחשית, תמיד יש בה משהו מעוות, בלתי אפשרי והולך עמוק למחוזות הפנטזיה... לדעתי הוא עצמו הושפע במידה מסוימת מפרנץ קפקא והוא גם זה שתירגם אותו מגרמנית לפולנית... באחד הסיפורים למשל, אב המשפחה שבסיפורים אחרים ברור שהשתגע, מופיע לפתע כסרטן וכך מתנהגים כלפיו יתר בני המשפחה... (מזכיר כמובן ספור מסוים של קפקא...)
בקיצור זה איננו ספר ש"סתם" קוראים אותו, זהו ספר שלדעתי הוא ספר מופת והוא מיועד ל"מיטיבי קריאה"... הוא איננו קל לקריאה אך כשמצליחים לקרוא אותו אפשר ליהנות מאוד מהעומק והפיוטיות שבו! (דרך אגב לספר הנ"ל עם התרגום המחודש והמעולה הזה של מירי פז יש נספח עם מאמר ממש מרתק על ברונו שולץ מאת דוד גרוסמן).
ברונו שולץ נרצח ב- 1942 על ידי הנאצים בעיירתו דרוהוביץ, שאותה סירב לעזוב למרות ששלחו לו מוורשה תעודות מזויפות שעשויות היו להציל אותו! אודות הירצחו יש כמה גרסאות, שאחת מהן מספרת, שהוא היה תחת חסותו של קצין אס אס נאצי שעבורו היה עושה עבודות אומנות. "האגדה מספרת כי אויבו של פליקס לנדאו, קצין האס אס, קארל גינתר רצח את ברונו רק משום שהפסיד לפליקס במשחק קלפים ורצה להקניטו ולפגוע בו. כשנפגשו שני הקצינים אחר כך, אמר גינתר: הרגתי את היהודי שלך. ועל כך הוא נענה: יפה, עכשיו אני אהרוג את היהודי שלך" (ציטוט מהוויקפדיה). יש גם גירסאות אחרות, אבל רק לחשוב ולהתחלחל איזה ערך אפסי היה אז לחיי אדם ובאיזו קלות מפחידה הגיעו לקיצם חייו של יוצר מופלא כזה!
15 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של סדן
» ביקורות נוספות על חנויות קינמון / בית המרפא בסימן שעון החול - הספריה החדשה #
» ביקורות נוספות על חנויות קינמון / בית המרפא בסימן שעון החול - הספריה החדשה #
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה רבה. אשריך.
ניסיתי לפני שנים, נתקעתי והפסקתי. קשה לקריאה. |
|
|
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה. ספר לא פשוט, אבל מיוחד במינו.
גם אני קראתי אותו בהוצאה המחודשת (ולא של שוקן), אולי היא באמת קצת נגישה יותר.
|
|
|
cujo
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה טובה מאוד . תודה .
הוא היה צייר וזה ניכר בכתיבה שלו שהיא כמו משיכות של מברשת צבע. אני מאוד אהבתי את הסיפור הראשי ונתקעתי בסיפורים הקצרים שלהבנתי היו יותר טיוטות של סיפורים. נתת לי חשק לנסות ולהמשיך.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה לעילא ולעילא.
סדן, הקריאה בסקירה שלך דמתה בעיניי לנסיעה פרועה ברכבת הרים. בתור מי שנאבק עתה בקריאת "מאה שנים של בדידות" של מרקס, הספר שנחשב מחלוצי הריאליזם הפנטסטי, כמעט שויתרתי מראש על הקריאה גם בספר הזה, משהזכרת את השתייכותו האפשרית לאותה סוגה ספרותית מפוקפקת. משנְסוּגוֹתָ מהגדרה זו והדגמת את הכתיבה הפיוטית (והמפעימה, יש לומר) של שולץ, כבר חזרתי בי ותכף ביקשתי לקראו בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכי. כשקינחתי בסיפא של סקירתך, לבי נשבר למקרא נסיבות הירצחו של שולץ, שהיו מצערות להדאיב גם אילולא נודע לי על שהחמיץ את סיכויו האחרון להיוושע ממוות. נותרתי המום וכואב. תודה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מצויינת!
עדיין לא הספקתי לקרוא בו ומקווה לעשות זאת בהקדם. התחבטתי בין הגירסה הזאת לזו שבתרגומו של יורם ברונובסקי, ובסופו של דבר השגתי את הגרסה הזאת. ייתכן שבסופו של דבר אקרא את שתיהן, אבל עוד חזון למועד. |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת
