“הספר "סע הביתה, ינקי" הינו הספר השני שאודי מירון מוציא לאור. ספר הביכורים של אודי מירון "על החיים ועל המוות" יצא לאור בשנת 2004, ועסק בחייו של אורי-דור שני לניצולי השואה. לדברי אודי מירון, הספר נכתב בעקבות מותה של אמו, ומבוסס על סיפורה האישי של משפחתו. גם הספר הנוכחי עוסק בשואה ושולח יד במנעד נושאים: עובדות היסטוריות, שואת העם היהודי, זוגיות, יחסי הורים וילדים, סודות, אומץ לב, הישרדות, תעצו”

“אפתח בכך ששם הספר אינו קשור לביטוי הכל כך אמריקאי Yankee go home וגם לא ל'יֶנקי דודל' שרכב העירה על סוס פוני. יָנקי (יעקב) קוזושמן שגדל בקריית חיים שונא ימי הולדת מאז האכזבה שאמו לא הגיעה ליום הולדתו השמיני עם המתנה המובטחת- משאית צעצוע עם ארגז מתהפך, חלומו של ילד. גם בשנים שיבואו אמו אינה מגיעה הביתה. אמא רחוקה, אומר לו אביו יהודה. נסעה לאוסטרליה. גם כעת, מתקרב לגיל ארבעים ואיש עסקים שהיה נשוי”

“כל אחד צריך שיהיו לו חברים. בשביל מה יש חברים? בשביל כל מיני דברים: לעשות את היומיום נחמד, לאכול יחד פיצה, לראות יחד סרט, לצאת להופעה. וגם לדברים יותר רציניים: לתמוך בך בזמנים קשים, לעודד בזמן דיכאון, להתריע מפני שטויות וטעויות עתידיות, ולתת לך פרופורציות. זה סגנון הדברים שחברים טובים עושים. כשאביגיל חברה שלי ביקשה ממני לקרוא את כתב היד שלה, לא הסכמתי. זה להכניס את עצמי לצרה שאין לי דרך לצאת”

“האשמה היא קודם כל בציפיות. לא ממש ברור לי איך הן הגיעו לשם. משהו בכריכה המיוחדת. בשם "ינקי". שם כזה של פעם. שם הולם לספר שיש לו נגיעה בשואה. בשם הספר: "סע הביתה, ינקי". "הביתה". מילה טעונה, מלאת משמעויות. הפרסומות, שלא היו אמורות להשפיע, אבל איכשהו בכל זאת חלחלו. ספר על הדור השני, על חיפוש תשובות, חיבור מחודש לדור ההורים. ובראש עלו לי ספרים כמו "שואה שלנו" (שאני לא אוהבת, אבל אי אפשר להכחי”

“הספר "סע הביתה, ינקי" הינו הספר השני שאודי מירון מוציא לאור. ספר הביכורים של אודי מירון "על החיים ועל המוות" יצא לאור בשנת 2004, ועסק בחייו של אורי-דור שני לניצולי השואה. לדברי אודי מירון, הספר נכתב בעקבות מותה של אמו, ומבוסס על סיפורה האישי של משפחתו. גם הספר הנוכחי עוסק בשואה ושולח יד במנעד נושאים: עובדות היסטוריות, שואת העם היהודי, זוגיות, יחסי הורים וילדים, סודות, אומץ לב, הישרדות, תעצו”

“אפתח בכך ששם הספר אינו קשור לביטוי הכל כך אמריקאי Yankee go home וגם לא ל'יֶנקי דודל' שרכב העירה על סוס פוני. יָנקי (יעקב) קוזושמן שגדל בקריית חיים שונא ימי הולדת מאז האכזבה שאמו לא הגיעה ליום הולדתו השמיני עם המתנה המובטחת- משאית צעצוע עם ארגז מתהפך, חלומו של ילד. גם בשנים שיבואו אמו אינה מגיעה הביתה. אמא רחוקה, אומר לו אביו יהודה. נסעה לאוסטרליה. גם כעת, מתקרב לגיל ארבעים ואיש עסקים שהיה נשוי”

“כל אחד צריך שיהיו לו חברים. בשביל מה יש חברים? בשביל כל מיני דברים: לעשות את היומיום נחמד, לאכול יחד פיצה, לראות יחד סרט, לצאת להופעה. וגם לדברים יותר רציניים: לתמוך בך בזמנים קשים, לעודד בזמן דיכאון, להתריע מפני שטויות וטעויות עתידיות, ולתת לך פרופורציות. זה סגנון הדברים שחברים טובים עושים. כשאביגיל חברה שלי ביקשה ממני לקרוא את כתב היד שלה, לא הסכמתי. זה להכניס את עצמי לצרה שאין לי דרך לצאת”

“האשמה היא קודם כל בציפיות. לא ממש ברור לי איך הן הגיעו לשם. משהו בכריכה המיוחדת. בשם "ינקי". שם כזה של פעם. שם הולם לספר שיש לו נגיעה בשואה. בשם הספר: "סע הביתה, ינקי". "הביתה". מילה טעונה, מלאת משמעויות. הפרסומות, שלא היו אמורות להשפיע, אבל איכשהו בכל זאת חלחלו. ספר על הדור השני, על חיפוש תשובות, חיבור מחודש לדור ההורים. ובראש עלו לי ספרים כמו "שואה שלנו" (שאני לא אוהבת, אבל אי אפשר להכחי”