כשמתה דודה רבקה, היו פיטר וסנטה אמורים להישלח לבית-יתומים. השניים החליטו לברוח אל הדוד גאס, קרוב המשפחה היחיד שנותר להם.
כשהגיעו ליעדם, מצאו פיטר וסנטה את עצמם בקרקס. בהדרגה התיידדו עם הסוסים, אריות-הים והכלבים – וכמובן, עם האנשים שטיפלו בהם. הם הכירו את הליצנים, הלוליינים ואמני הטרפז, בני אומות וארצות שונות, ושהו במחיצתם כשהם באיפור ובלעדיו. יותר מכול סייעו להם ילדי האמנים להשתחרר מטעותם המרה, שיצרה בהם יחס של בוז כלפי המילה "ליצן", ובכלל חלה תמורה בדעות המוטעות שנטעו בהם בילדותם על ה"טוב" ומה ש"אינו טוב". הקרקס נע בלי הרף: כל שבוע נתקיימו הופעותיו במקום אחר, ולעתים בשתי ערים סמוכות. אך היחס לעבודה ולמקצוע היה יציב ורציני, ומחייב תרגול ואימון בלתי פוסקים; וכך, למעשה, צריך להיות היחס לכל מקצוע.
גדולתו של הספר בתיאורים המרתקים של עולם הקרקס, המוצגים בסגנון קולח ואוהד. בשנת הופעתו (1938) זכה הספר במדליה על שם קרנגי כשנבחר לספר הילדים הטוב ביותר של אותה שנה.

שם הספר
נעלי בלט - פרוזה עשרה קלאסיקה #
נעלי החלקה
נעלי קולנוע
נעלי תיאטרון