"רגעים שקפאו לעד. מאחורי כל תמונה סיפור שלם."

פתחתי את "רסיסי טיולים" ומיד יצאתי למסע. ביחד עם נדב או <mark>ניר</mark> או שניהם. הרגשתי כמו נוסעת בטרמפ מהיר ונוסטלגי לימים אחרים: עשר עד עשרים שנים אחורה. פגשתי מסע כייפי ומלא הזדהות היישר אל רסיסי הטיולים ההם, שלי. כל כך הרבה רגעים דומים מצאתי (אמנם, כל הזמן ממשיכים ומצטברים אצלי המוני רסיסי טיולים – אבל עכשיו מטבע הדברים ומרומי הגיל הם אחרים ונעים היה להיזכ

http://i.imgur.com/v4OVSxJ.jpg
http://i.imgur.com/1OqqQdl.jpg
http://i.imgur.com/wYqGeTw.jpg


בדרך כלל, כשאנחנו כותבים ביקורת, אנחנו לא באמת מצפים שהסופר או הסופרת שכתבו את הספר, יישבו מול המחשב ואשכרה יקראו את מה שכתבנו. ולכן אנחנו גם מרשים לעצמנו לפנות לסופר או לסופרת שכתבו את הספר בגוף שלישי. הוא, היא, הם, וכן הלאה.

אבל הספר שעליו אני כרגע כותב את הביקורת, הוא קצת שונה מרוב הספרים. כי

<mark>ניר אזולאי</mark> מגולל כאן עלילה על פני שנה, בחברה הייטיקסטית הממוקמת בלב ליבה של המדינה: "מדינת תל-אביב".

העלילה מתחילה ב-25 בספטמבר ומסתימת כעבור שנה ב-13 בספטמבר. ב-25 בספטמבר גידי הגיע לעבוד בחברת הייטק, המאכלסת את קומה 22 בבניין רב-קומות המשקיף לים התיכון.

גידי ביומו הראשון לעבודתו מצטרף לחדרם של יובל ויורו. יובל לא אוהב שאנשים חדשים שנכנסים לאזור הנוחות שלו. לעומתו, יורו שעלה לארץ עם הוריו,

הייתי ברחוב קוואסן פעם אחת בחיי, במסגרת יום אחד בבנקוק, מתוך הרבה ימים בתאילנד. המתנו שם בסוכנות נסיעות כלשהי, שהבעלים יסיים את המשא ומתן הממושך שניהל. הצד השני לויכוח היה ישראלי צעיר, יחף, עם קוקו מדובלל, גופייה שראתה זמנים יפים יותר, ומכנסיים קצרים. ליווה אותו צעיר אחר, שבין המכנסיים הקצרים והגופייה המלוכלכים שלבש בצבצה כרס מטופחת. הצעיר הזה שתק (באנגלית) והוסיף הערות ועידוד בעברית לחברו המתמקח

****




אוי, כמה שאני אוהב לטייל בחו"ל. החווייה החוץ-גופית הזאת, המסע, תעייה ברחובות זרים, נופים חדשים, זוויות אחרות, מרחקים משתנים, לדבר בשפה שונה, לראות אנשים אחרים, תרבות אחרת, כסף אחר, צבעים אחרים, שמש אחרת. הכול נראה אחרת. הכול. והנפש, נדמה שהנפש סוף סוף זוכה גם היא לאכול לשובע, כי בעצם כל מה שאנחנו צריכים בעצם זה שינוי, ופה בדיוק טמון העניין העיקרי - השינוי. קראתי פעם שאם אנחנו רוצים ל

כשהייתי בת טיפשעשרה וקראתי בממוצע חמישה ספרים בשבוע תמיד חיפשתי לקרוא לפחות ספר אחד ישראלי יומיומי, אתם יודעים, מהספרים האלה שיש להם קו עלילה ראשי וקווי עלילה משניים וכל התפאורה מסביב מאוד בנאלית, פשוטה ויומיומית. הספרים היומיומיים האלה גרמו לי להרגיש שאני מטיילת בישראל מבלי לצאת מהעיר הקטנה בה נולדתי, גדלתי והתבגרתי, והכי טובים היו הספרים היומיומיים שכללו בתוכם גם את הטיול הגדול למזרח/דרום אמריקה

מכירים את ההרגשה כשנמצאים בירידה עם האופניים ויודעים שעוד שניה מתרסקים. או דקה שהמחשבות מוסתות ברכב בזמן נהיגה, והרכב שלפניך עצר בפתאומיות ומאלץ אותך לבלום בחוזקה כי אם לא תבלום תהייה דקה לפני תאונת שרשרת? אז לפני חודש ראיתי מודעה תמימה באינטרנט לעשות עוד אקסטרה כסף מהבית כתוספת להכנסה הביתית. וחשבתי לעצמי למה לא? כל מה שהייתי צריכה לעשות הוא ללכת ל 3 פגישות ולהתחיל לעבוד. הגעתי לשתי פגישות ואם ה

הרגעים בחיים שנותנים לנו "דרייב" לקום ולעשות מעשה, התשוקה הזו להגות רעיון וללכת אתו עד הסוף זה מה שקרה ל<mark>ניר</mark> כשקם והחליט לכתוב ספר טיולים "מחבק" שכזה..הוא קרא ספר והיה דף אחד בספר שהרעיון שם הטריף את דעתו וגרם לו לכתוב ספר. רעיון אחד הוליד ספר וכתיבה משובחת.

את הטיול "אחרי צבא" שרבים מאיתנו עשו פה ועוד יעשו אפשר לעשות כל החיים בכל גיל, אבל בחוויה מוצ'לר או תרמילאי בגיל צעיר כשכל ביתו ורכושו נמצ

ספר הביכורים "רסיסי טיולים" חיבר אותי לבן אחותי, וכי למה?

בימים אלה בן אחותי נמצא במסע משלו בדרום אמריקה. כמו כל החבר'ה הוא טס לבלות חצי שנה בחצי הכדור השני לפני הכניסה ללימודים אקדמאים.

הכתיבה של <mark>ניר</mark> נהדרת!
יש לו כתיבה קולחת, מעניינת, מרתקת וגם משעשעת.

את הפילוסופיה של חמי הג'ינגי' אני קונה בשתי ידיי. חמוד החמי הזה!

אופן הכתיבה נותן לקורא תחושה שהוא חלק מהמסע, עד כדי כך שלעיתים היית