<mark>קמילה לקברג</mark> יפהפיה, סופרת מצליחה ובינונית. נשמע כמו אוקסימורון? לא ממש. רוב הסופרים שמוכרים 22 מיליארד עותקים ומתורגמים לחמש מיליון שפות הם בינוניים.

אבל אני אוהבת ספרי מתח עד כדי כך, שאני מסוגלת לוותר על איכות בשביל כמה מיליגרם של אדרנלין. מכורה, כידוע.

הגיבורות של הסופרים הבינוניים הן תרכובת מוזרה של אשה יפהפייה, שכל חד (עד כמה ששכלו של הסופר או הסופרת חד), בכל מקרה הן תמיד מתוארות כחכמו

ממתי נבטה בי אותה תשוקה חסרת מעצורים לספרי מתח? כנראה שבשחר ילדותי. ומי שאחראית לה הינה אניד בלייטון, תנוח בשלום על משכבה, שבזכות השביעיות והחמישיות, חבורות הבלשים הצעירות וכלביהם, המערות והמנהרות הסודיות שהתגלו מאחורי הארונות, המפגשים הסודיים בצריף עם לימונדה וביסקוויטים וההפלגות אל האי של ג'ורג', בזכותם נמתחו עצבי באותו עונג שלא יבינו אותו מי שטעמם הספרותי המבוגר אינו כולל את לי צ'יילד, יו נסבו

במציאות המכוערת בה האלימות הופכת לחלק משגרת החיים, פרסומות בטלוויזיה, ברשתות החברתיות, כשכולן זועקות את אותה הזעקה "לא עוד" דיי.

אין ספק שאסור לשפוט את אותן נשים, אבל תמיד יש את הצביטה שבלב כשעוד מקרה נחשף, הצביטה שלוחצת ומתסכלת "למה היא לא ברחה" אז כן אל לנו לנסות ולהעז להיכנס לתוך הנעליים הללו, אנחנו רק צריכים לקוות שאותן נשים יקבלו את העזרה והסיוע כדי לצאת מתוך התופת הזו.

<mark>קמילה לקברג</mark> כת

נכון שכל הסינים דומים, בהגדרה הזאת כולל הקוקייז'ן הממוצע את כל יושבי דרום מזרח אסיה... בדיוק ככה כל הסופרים הסקנדינביים דומים. שבדי, דני, נורווגי, פיני, איסלנדי, מה זה חשוב, העיקר שהם גבוהים ובלונדיניים, צאצאי הוויקינגים, יש להם שמות מוזרים (ושפות עוד יותר מוזרות, אבל את זה אי אפשר לשמוע בקריאה) הם כותבים הרבה על קור וקרח, עובדה שמעודדת את תושבי הלבנט המזיעים, והוצאות הספרים עושות להם החייאה או בש

למה בכלל טרחתי לקרוא את הספר הזה.
אחרי שני ספרים של <mark>קמילה לקברג</mark> כבר ידעתי שתעלומות הרצח שלה לא מרתקות במיוחד והפתרונות שלהן לא מפתיעים במיוחד. שבספרים שלה מופיעות יותר מדי דמוית, חלקן קשורות לעלילה בקשר רופף בלבד, מה שנועד אולי לתת לנו תמונה צבעונית וכוללת של העולם בו מתרחש הספר, אבל מאחר ורוב הדמויות הן לא יותר מפלקטים שטוחים ובלתי מעניינים - זה לא ממש עובד, ואת האנרגיה הזו היה רצוי להשקיע בבניי

אחד מספרי המתח הטובים שקראתי השנה אם לא הטוב ביותר!

"הילד הנעלם" ואני התחברנו בתחילת הסופ"ש, והתנתקנו כשהמוצ"ש נשק ליום הראשון של השבוע.

וכך זה מתחיל עמוד 7: "רק זמזום הזבובים ומשק כנפיהם הפרו את הדממה בחדר. האיש על הכיסא היה מוטל שם זמן רב. הוא כבר לא היה בין החיים. לא אם מתייחסים לאדם כאל יצור שחי, נושם ומרגיש. הוא הפך למזון. מקור הזנה למעופפים ולזוחלים."... כבר התחלה מעוררת שאלות לא?

בראיון עם <mark>קמילה לקברג</mark> ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה ד

<mark>קמילה לקברג</mark> מסתמנת כהימור בטוח מבחינת ספרי מתח. אהבתי מאוד את הספר הקודם שיצא בעברית, "נסיכת הקרח", למרות שהוא היה ספר מתח רגוע ועדין יחסית. והנה, סוף סוף נזכרו לתרגם ספר נוסף שלה, ואני מקווה שיש ספרים נוספים בקנה, כי ההספק שלה מרשים, ולצערי אני לא קוראת שבדית.

הספר הנוכחי, "סתת האבן", באמת משאיר אבק לספרי מתח רבים אחרים. גם אם אנסה בכוח, לא אצליח למצוא מילה אחת רעה להגיד עליו. הבעיה השחוקה היח

הגעתי לספר הזה ול<mark>קמילה לקברג</mark> באיחור של עשור.

לא אחזור על תיאור העלילה והדמויות שכבר כתבו עליהם קודמי.

נהניתי מאוד מהקריאה בספר ואני ממליץ עליו.

מצד אחד זה סיפור מתח עם חקירת רצח, אבל הספר אינו ספר מתח במובן המקובל.

הדמויות מתוארות בכשרון רב. התיאורים של המקומות וההתרחשויות הם ברמה שאפשר יותר למצוא ברומנים ונדירים בספרי מתח.

יחד עם זאת קל לקרא את הספר ואין בו הרגשת כבדות.

נפתח לי