בשנת 1921 בראשית חודש מאי, התחוללו מאורעות תרפ"א אשר הוצתו במהלך תהלוכת ה 1 במאי שנערכה ביפו. הפרעות נמשכו כשלושה ימים ובמהלכן נרצחו קרוב לחמישים יהודים.

בלב פרדסים דאז, באזור אבו כביר, שכן בית באר צבוע אדום מוקף חומה אשר נשכר על ידי משפחת יצקר - יהודה ובת שבע - להלן בית יצקר. המקום שימש את המשפחה לצרכים חקלאיים, בעיקר לטיפול בפרות הרפת ולמחלבה קטנה. את החדרים בקומה העליונה השכירו לסופר יוסף חי

תמיד היתה לי נקודה חלשה למטרות אבודות, משאבדו לגמרי. אומר רט באטלר לסקרלט אוהרה ב'חלף עם הרוח'. וגם לי יש נקודה חלשה מהסוג הזה, והיא באה לידי ביטוי ביצירות ביכורים של סופרים ישראלים מתחילים. כל אלה שזוכות לכותרות כמו 'בוסרי', 'מלא בקצוות פרומים', 'עודפות רטורית', 'עמוס במניירות של הסופר', 'שגיאות עריכה' וכיוצא בזה – אבל אם זה לא ראוי לקריאה, אז מה כן? ואם זה כתוב טוב, אז בכלל.
'יתבטל העולם' מאת א

סקירה בלי ספוילרים, ולאחריה ספוילרים.

הסיפור פותח בפרח כהונה הבורח מהמקדש הכנעני ערב הפיכתו לכהן משום שהוא גילה את הנורא מכל – אין באמת אלים. עבדו על כולנו. אולם האתאיסטים של אותו עולם נרדפים ולכן כשתופסים אותו הוא ממציא אל. האל המומצא מתחיל לתפוס תאוצה ואט אט הופך לאיום משמעותי על האלים והסדר החברתי הקיים.
סיימתי את "ברונז" עם מחשבות מעורבות מאוד. הוא לא ספר נעים לקריאה, אולם מה שהוא שואף לעש

עולם שלם, שהחליט לעצור את הקידמה.
עולם של אלים ופולחנים עתיקים.
עולם מלא באיסורים.
אבל שבו לכל דבר יש משמעות: למין, לאלימות, לפולחן, לתפקיד, למילים.
עולם ללא שמות פרטיים או פנים ייחודיות.
עולם ללא חופש או בחירה.
אבל עם משמעות סיפורית עמוקה.
ובעולם הזה קורה משהו שמתחיל לשנות אותו. כמעט במקרה. מבחירה אישית שונה.

המחבר מכניס אותנו לעולם עתיק, עם אמונות שמתחרזות עם מיתולוגיה כנענית עתיקה.
ו

כפי שהסופר כותב, קשה קצת לקטלג את הספר הזה, למרות ששם המשנה הוא כנראה המתאים ביותר: פנטזיה כנענית. ספק היסטוריה פנטסטית, ספק דיסטופיה עתידנית, המחבר משתמש במסורות הפרוטו-שמיות העתיקות כדי לכתוב ספר מרתק.
שני דברים מצאו חן בעיני במיוחד. ראשית, העברית מסחררת. מעין ניב עברי-כנעני דמיוני שמתאים את עצמו למקום העלילה בכל רגע. לפעמים המצאות כאלה מייגעות אבל פה זה עובד מצוין. שנית, הצורה שבה למרות שאנו פ

נאמר לי שהנטייה שלי להתרחק מחומרים של סופרים ישראלים היא לעיתים קיצונית וברובה סתם אנטי. אז מידי פעם, אני נוטה לרכוש סופר בעברית. על אף הטראומה שלי מהספר העברי הקודם ("ספארי" הזוועתי של ג'וליה מה-שמה), "יתבטל העולם" נראה על פניו כרומן מרענן ומשעשע, שלא מנסה להתיימר להיות משהו שהוא לא.
ואכן, מתחילת הקריאה, מצאתי עצמי צוחק בקול לדמותו של פיליפ בוזגלו, הבלש הממורמר, והדמויות ההזויות שהוא פוגש במהלך