זהו אחד מספרי המותחנים הטובים ביותר שקראתי. <mark>דונאטו קאריזי</mark> יכול ללמד את סופרי המותחנים כיצד לבנות ספרי מתח טובים כמו ''הלוחש''.
מה שמושך בספר הזה, זה העלילה הנבנית באיטיות כזו שיכולה לגרום לפיל לצאת מעורו כמו כן, גם העלילה שפשוט לא יודעים מה הולך לקרות בסוף!!!
הספר הזה פשוט שיגע אותי! לא עזבתי אותו במהלך היממה שקראתי אותו. בקושי ניתנו רמזים מקדימים לגבי מה שיתרחש וכל גילוי הייתה הפתעה מזעזעת.
הס

תזכרו את המשפט הבא לאורך כל קריאת הספר:
"לעיתים הרשע מערים עלינו ולובש את דמותם של הדברים הפשוטים ביותר"

(מתוך כריכת קדמית של הספר)

Wow Wow Wow .... ועוד Wow בשביל הספר הבא של <mark>דונאטו קאריזי</mark>!!!

לספר הזה נשאבים....
אוהבי ז'אנר המתח לא יסירו אותו מידיהם! הספר שנון, חכם, קצבי וחד כתער.
על הכריכה האחורית נרשם:
"חמש ילדות נחטפו במהלך שבוע אחד, ולאחריו שבעה- עשר ימים ארוכים של דממה. ו

הזוועתון הזה נכתב על מדינה אלמונית המכונה "המדינה" ועל ערים פלמוניות ששמן אינן ננקב. את שמות גיבוריו ליקט הסופר מרוב מדינות אירופה ברוח "אירופה אחת" או "גוש האירו ינצח", רוצים דוגמאות? דבי גורדון, שרה רוזה, מייק, אליסיה, קלאוס בוריס, מילה וסקז, גורן גאווילה, טימותי, ג'וזף רוקפורד, סטיב, פאבלו, רולף, אלברט, אלכסנדר ברמן, ורוניקה, סבין, קרוליין, גלוריה, רונלד דרמיס וכו' וכו'
הסופר בעצמו, בעל השם ה

ספר מתח מצמרר, עם תיאורים גרפיים לא קלים לעיכול,

החברים תחתיי היו חלוקים בדעתם בין מותחן מעולה, ל..אה... לא משהו.

אני אוהבת מתח מאד, אני אוהבת תיאורים, זוועות ותעלומה - כל זה היה שם, אבל...

משהו הרגיש פחות, קצת נמרח, קצת הלך לאיבוד, קצת איבד איזון.

אבל, בכל זאת מומלץ לאוהבי הז'אנר.

קריאה מהנה

מותחן בינוני. אכן הרבה מתח ואי ודאות, כמו גם נושא חדשני בז'אנר הזה - "לוחש" - מי שגורם לאחרים בכוח רצונו ואישיותו לרצוח אך אי אפשר להטיל עליו אשמה או אחריות פלילית. יותר מדי הפתעות לא תמיד מוסברות והגיוניות. מה שלי הפריע - אם כי זה שולי - לא ברור היכן העלילה - שמות הגיבורים השונים לוקטו משלל מדינות העולם כך שקשה לשייך לתרבות כלשהי או למדינה כלשהי. הסופר איטלקי וזה ברור ולא ברור למה הוא נקט בטכניק

ושוב אני נתקל ב"ספר ביכורים" של סופר שנראה שרצה בכל כוחו להכניס לספר הראשון שלו "את הכל". ושוב התוצאה היא אסון.
הסיפור עצמו פחות-או-יותר ברור לי. אבל הכתיבה...
מה מבדיל סופר מעולה מסופר טוב? היכולת לספר סיפור בצורה טובה ומרתקת. אז גם אם הבנתי מה רצה הסופר לספר לנו, עדיין יש כאן בעיה קשה באופן הצגת הסיפור. יש כאן עומס מיותר של דמויות, "טוויסטים" מוזרים מאד בעלילה, כתיבה של פרקים לא קשורים שאיך-ש

ספר פשוט מעולה!
בתור חובב ספרי מתח, זה ללא ספק אחד הספרים המשובחים שקראתי. אז נכון, כמו בכל ספר, יש קטע או שניים שדי ניתן היה לוותר עליהם, אבל בסופו של יום, מדובר בעלילה מורטת עצבים שלא נותנת לך מנוחה. בנוסף, בבשונה מדמויות של סופרים אמריקניים, הדמויות כאן קצת פחות מושלמות וקצת-הרבה יותר פגומות ואנושיות. בקיצור, אמינות יותר.
אני ללא ספק אמליץ על הספר הזה לכל חברי חובבי הספרים. וגם לאלה שלא... :-

בגדול- אכזבה. המחבר עשה מחקר מקיף בנושא רוצחים סדרתיים, ובעיקר אודות "הלוחשים"- אנשים שמשכנעים אחרים לרצוח. הוא ניסה לדחוף את כל הידע שלו בנושא לתוך מותחן, אבל מה שיצא לו בסוף זו עלילה הזויה. מציאת רוצח על ידי מתקשרת? נו באמת. יש עוד הרבה דברים הזויים בספר (ולא אספר כדי לא להרוס את העלילה)
הוא מנסה לרקוח תבשיל שיש בו הכל:
* רוצח סדרתי סדיסטי שהוא גם גאון שצופה את כל המהלכים האפשריים שקיימים בעול