ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 בפברואר, 2023
ע"י כרמלה
ע"י כרמלה
ספר טוב, מרחיב דעת ומרתק ברוב חלקיו, לעתים אפילו מפעים.
שילוב מוצלח של אמת ובדיה ומעט על תהליך המחקר לספר. התחקיר יסודי ומוקפד. אחימאיר מסבירה גם מדוע היה חשוב לה מאד לדייק ככל האפשר. ניכר כי גם החלקים הבדויים מבטאים היטב את רוח הדברים ורוח התקופה.
שם משפחתה מבית של אורה אחימאיר היה צוקרקנדל. שורשיה בענף עני למדי של המשפחה בגליציה. אך היה גם ענף משכיל ואמיד בוינה, אותו יצאה לחקור.
העלילה מגוללת את קורות חייה של ברטה צוקרקנדל היהודיה (1864-1945). ברטה היתה נשואה לאוטו צוקרקנדל, פרופסור ידוע לרפואה באוניברסיטת וינה. היא היתה בעלת הסלון התרבותי והאינטלקטואלי החשוב ביותר בוינה משלהי המאה ה-19 ועד האנשלוס. ברטה הייתה אישה דעתנית, משוחררת, פמיניסטית וליברלית, בימים שמקומן של הנשים היה בבית וקולן לא נשמע. בעלת זיקה לאמנות ועיתונאית. האמינה ברוח האדם. בסלון הסתופפו בעיקר דמויות יהודיות מכל תחומי האמנויות, ביניהם קלימט הצייר ומובילים אחרים של תנועת הזסיון הוינאי. מאהלר הקומפוזיטור, שניצלר וצוויג הסופרים , מקס ריידנהרט - איש התיאטרון, הרצל ועוד אינטלקטואלים ואמנים.
סוזי, אחותה של ברטה הייתה נשואה לפול קלמנסו, אחיו של זורז' קלמנסו, שהיה בעל עיתון חשוב ואח"כ ראש ממשלת צרפת. ברטה הייתה מאד מיודדת עם ז'ורז' (ואולי אף יותר מזה). היא הצליחה להשפיע עליו כמה פעמים במהלכים חשובים. בכלל, הייתה בעלת השפעה פוליטית גם בארצה וגם מחוצה לה.
תולדות חייה וסיפורו של הסלון שלה על מגוון משתתפיו, לצד קורותיה של בת דודתה אמליה, שהיתה נשואה לאחיו של אוטו צוקרקנדל, הוא סיפורם של יהודי וינה, שזהותם ונאמנותם היו נתונות למולדת אוסטריה וזהותם היהודית הייתה שולית בעיניהם. משום כך התעלמו מסימנים מבשרי רע וסופם שנפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כן, זהו גם סיפורה של עיר וסיפורה של תקופה.
הספר עשיר בפרטים הנוגעים לחייהם של משתתפי הסלון וגם אחרים בעלי השפעה. הספר שלח אותי פעמים רבות לרשת לקרוא השלמות מידע על דמויות ידועות יותר וידועות פחות. מאד נהניתי מכך. אשתף בשני סיפורים מרתקים שלא הכרתי ודווקא כאלה שמופיעים לקראת סופו ושוליו של הספר. המידע שאביא חלקו מהספר והרחבתו מהרשת.
כמוני, רבים מכם אוהבים את הצילומים המקפיאים את רגעי הקפיצה באוויר. את הטכניקה הזו המציא פיליפ הלסמן.(1906-1979). הלסמן נודע כצלם פורטרטים של אמנים, פוליטיקאים וידוענים. צילומיו הופיעו על יותר מ-100 שערים של גליונות המגזין LIFE. במשך 37 שנים עבד עם דאלי, בעיקר על סדרת צילומי השפם שלו.
אבל לא כך נראו חייו של הלסמן, הצעיר היהודי. ב-1928 טייל עם אביו בטירול. כשלא היה לידו, נרצח אביו ע"י כפריים, ואלו טפלו על הבן הצעיר את האשמה ממניעים אנטישמיים. הוא נשפט ל-10 שנות מאסר. ברטה צוקרקנדל הפעילה את השפעתה על קלמנסו למען יפעל לשחרורו של הלסמן. קלמנסו יצר קשר עם הגורמים האוסטריים. כעבור שנתיים שוחרר הלסמן, בתנאי שלא ישוב לעולם לאוסטריה. בזכותה של ברטה זכה להזדמנות לקריירה מפוארת בתחום הצילום.
הסיפור השני הוא על הספר והסרט "עיר ללא יהודים". סאטירה על האנטישמיות שכתב ב-1922 הסופר הוגו בטאואר, יהודי שהתנצר בנעוריו. בספר, פוליטיקאי דמיוני הורה על גירושם של כל יהודי וינה. בתמונות שהתבררו ככמעט נבואיות, החליטה אוסטריה לשאול מהארצות השכנות שלושים רכבות להובלת בקר על מנת לבצע את הגירוש למזרח של היהודים ומטלטליהם. בספר מוצגים אזרחי וינה כחוגגים את הגירוש, אולם הרגשות השתנו אחרי שהתיאטראות, חנויות הכל בו, בתי המלון ועירות הקיט התמוטטו. הכלכלה נפגעה במידה כזאת שקמה תנועה עממית שדרשה את החזרת היהודים. בינתיים בהיעדרם של היהודים המפלגה האנטישמית פשטה את הרגל. הגירוש בסופו של דבר בוטל והיהודים התקבלו חגיגית בחזרה לווינה. כמובן, הסוף האופטימי והנאיבי של הספר לא תאם כלל למציאות העתידית. עם זאת באותה תקופה נמכר הספר "העיר ללא יהודים" ב-250,000 עותקים בשנה הראשונה. לספר ולסופר היו מעריצים ואויבים. אוהדי התנועות הנאציות תקפו את בטאואר ואת יצירותיו.
ב-1924 הספר הפך לסרט, בבימוי של הנס קארל ברסלאואר. מטבע הדברים סרט אינו זהה תמיד לספר. כאן התבטא ההבדל בעיקר בסיום הסרט. כאשר מתברר שכל הסיוט האנטישמי לא היה אלא חלום של ציר אנטישמי באסיפה הלאומית שאומר "תודה לאל שהחלום המטופש הזה חלף – אנחנו כולנו בני אדם, איננו רוצים בשנאה – אנו חפצי חיים ורוצים לחיות ביחד בשלום". כך מתכחש הסרט לאנטישמיות שחגגה אז באוסטריה.
ב-1925 נרצח הסופר בטאואר, ע"י מתנקש שהיה בעברו חבר במפלגה הנאצית.
הסרט אבד, כנראה הוסתר ע"י הנאצים. בשלב מאוחר יותר נמצא והוצג, בין היתר, ב-2018 בפסטיבל הסרטים היהודי בירושלים.
"הסלון של ברטה" הוא ספר ראוי שכדאי לקרוא.
25 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אהוד,
רק אחרי שכתבת את התגובה, ראיתי באתר של עם עובד ששלושת הספרים שלה הוגדרו כטרילוגיה. אני עדיין לא משוכנעת שכך הדבר כי טרם קראתי את אררטים. מבחינת עלילה אין קשר בין הספרים. אפשר לקרוא כל ספר עצמאית. הקו המקשר בין הספר הראשון והשלישי הוא חקר שורשים משפחתיים, ושניהם מביאים סיפורים מאד מעניינים.
התמונה על כריכת הספר היא דיוקן של אמליה, בת דודתה של ברטה, שצייר קלימט. |
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
זאבי ועמיחי, תודה.
|
|
אהוד בן פורת
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לא ראיתי שמישהו מכם הזכיר את העובדה הזאת
או שפשוט השורה הזאת בה העניין הוזכר
נשמט מעיניי, על כל פנים אני מעדיף להזכיר את זה. גם אני כמו רבים מכם הוקסמתי מיופיו של הספר "בסלון של ברטה" (התמונה שעל עטיפת הספר הספציפי הזה לדעתי פשוט מכשפת). העניין הוא שהספר הזה הוא חלק שלישי מטריולוגיה. בתחילה חשבתי לרכוש רק אותו אבל אז הבנתי שבכדי לראות את התמונה בשלמותה מן הראוי לרכוש גם את החלקים הקודמים "אררטים" ו-"כלה" ובאמת כך עשיתי. |
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה בתיה.
את אכן צודקת. רוב עניי וינה היהודיים, הגיעו אליה ממזרח-אירופה. גם להם דאגה ברטה בשנים שאחרי מלחה"ע ה-1. צרפת הטילה חרם כלכלי על אוסטריה. ברטה פנתה לקלמנסו במילים מרגשות מאד וביקשה ממנו לגלות נדיבות וחמלה כלפי העניים הללו. קלמנסו נענה לה, וכך התאפשרו העברות כספים לאירגונים היהודים שתמכו בעניים אלו.
אותם עניים יהודים שהגיעו ממזרח אירופה היו בעלי זיקה יהודית חזקה יותר וגם ראו עצמם פחות קשורים לאוסטריה. זה מסביר מדוע דווקא הם היו ערים לסימני הסכנה והיו הראשונים לברוח. |
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה מורי.
הספר עשיר בסיפורים ובפרטים מעניינים. רבים מהם היו חדשים לי.
עוד פרט שלא ידעתי. בהיותו ראש ממשלה, קלמנסו שהיה פעיל כעיתונאי במאבק למען דרייפוס, מינה את ז'ורז פיקאר הזכור לטוב מהספר "קצין ומרגל", לשר המלחמה. ידעת? |
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה פרפר.
אני זוכרת היטב שאינך אוהב ערבוב של אמת ובדיה. בביוגרפיה שכתבה ההיסטוריונית פרופ' אניטה שפירא והתפרסמה בשנה שעברה היא ציינה שאנשים מיטיבים לזכור עובדות היסטוריות שקראו בספרי פרוזה, או צפו בתיאטרון, סרטים וכו', מאשר בקריאת ספרי עיון היסטוריים. יש בספר לא מעט סיפורים מעניינים. אלה היו חדשים לגמרי עבורי. לגבי הסרט "עיר ללא יהודים", קראתי ברשת שאנשים סבורים שהיטלר צפה בסרט ויש גם כאלה שסברו ששאב ממנו רעיונות. |
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נשמע מעניין מאד. תודה רבה.
|
|
בת-יה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סקירה מעניינת, אבל כדאי גם לזכור שבאוסטריה היו יהודים עניים. מאוד עניים.
רובם אמנם נתמך ע"י הקופות הציבוריות שהקימו היהודים העשירים, אבל היו גם כאלה שפנו לעסקים לא כשרים. צחוק הגורל הוא שהם אלה שנמלטו ראשונים מאוסטריה, וכך גם ניצלו. |
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סקירה יפה, תודה לך.
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מאוד מעניין מה שכתבת.
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
אני לא בטוח שהספר הזה יעניין אותי, אבל שני הסיפורים על הלסמן ועל בטאואר מעניינים
|
25 הקוראים שאהבו את הביקורת