ביקורת ספרותית על בסלון של ברטה מאת אורה אחימאיר
ספר מעולה

---

ספרה של אורה אחימאיר עוסק בתקופה אשר הסופר הדגול שטפן צווייג כינה אותה "העולם של אתמול". זו התקופה שקדמה לשתי מלחמות העולם בה הייתה וינה לא רק בירת האימפריה האוסטרו הונגרית, אלא גם אחת מבירות התרבות של אירופה לא פחות מפריס. לא רק שמו של צווייג נקשר לוינה: זיגמונד פרוינד, הרצל, גוסטב קלימט, גוסטב מאהלר, יוהאן שטראוס הבן, הסופרים ארתור שניצלר ופרנץ ורפל, כל אלו היו דמויות מפתח בעיר בה חי מוצארט את שנותיו האחרונות. אך לכל הדמויות החשובות האלו, היה משהו משותף נוסף: כל אלו היו אורחים של קבע בסלון התרבותי אותו ניהלה ברטה צוקרקנדל: היא נהגה להזמין לביתה את מיטב היוצרים בבירה הוינאית, אמנים ואינטלקטואלים מהתנועה המודרניסטית, שהיו בין מייסדי תנועת הזצסיון הווינאי (אשר קדמה לפרש הכחול והגשר שבאו אחריה).

מי הייתה ברטה צוקרקנדל ומי היא אמליה גיסתה הנושאת באותו שם משפחה?

כדי לברר זאת, נסעה הסופרת אשר שם משפחתה מבית גם הוא צוקרקנדל, פעמים רבות לוינה למין סוג של מסע שורשים כדי לברר את התשובה לשאלה.
התוצאה היא ספר נפלא בעייני המספר לא רק על בירת אוסטריה הנהדרת והאיומה כאחד, אלא בעיקר את סיפורה של הקהילה היהודית שם. אך הסיפור לא עוסק רק בעולם של אתמול. הסופרת מלווה את גיבורות הספר גם בתקופה של שתי מלחמות העולם כאשר חלק מהעלילה מתנהל בפריס כאשר שמה של צוקרקנדל נקשר לקלמנסו שהיה ראש ממשלת צרפת.

אחד הדברים אשר מכה בי בכל פעם מחדש כאשר אני קורא על גורל היהודים באירופה, היא אמונתם הנאיבית כי תפקידי המפתח אותם הם מילאו בחברה, תשכיח מהסובבים אותם את מוצאם היהודי וכי מעמדם יתרום להקטנת האנטישמיות. היו כאלו אשר לצורך כך גם המירו את דתם. אלא שאז הגיע יום ה-12 במרץ 1938, אוסטריה סופחה לגרמניה (האנשלוס), כל האשליות והתקוות התנפצו באגרוף פלדה ומאז שום דבר לא נשאר כשהיה.

זהו ספר מרחיב דעת אשר להערכתי כל מי שאוהב רומנים היסטוריים ימצא בו ענין, קל וחומר מי שיש לו ענין בהיסטוריה יהודית. הביקורת היחידה שיש לי על הספר היא בענין הקטע הבדיוני בסופו בו מנסה הסופרת לתאר כיצד היו נראים חייה של גב' צוקרקנדל לו היתה עולה לארץ. ברור לי כי הפרק הזה מתבסס על סיפורם של עולים אחרים מהקהילה היהודית, אך לי אישית זה לא השתלב בסיפור. אין בכך כדי לפגום בהנאתי הגדולה מהתחקיר ההיסטורי הזה.

אומר זאת שוב: ספר מאלף ומרחיב דעת.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על בסלון של ברטה