“ממרום 41 שנותיי, אני סופסוף מתחיל להפנים את ילדותי ההזויה, שבמהלכה בחרו הוריי עבורם וגם עבורי ועבור אחי כמובן, לזגזג בין שתי ערים שלא יתכן מרחק גדול יותר ביניהן, הן גיאוגרפי והן כל השאר : דימונה ופריז. בראשונה - 'מדיניות' של בתים פתוחים, כולם מכירים את כולם, תחושה של ביטחון בלתי נגמר ונחוצה רק הליכה של כרבע שעה מהבית כדי להגיע "לסוף העולם" ולהשקיף מאזור מגדל המים על מרחביו העצומים של המדבר הצחיח;”

“זו ביקורת על שני ספרים שקשה להפריד ביניהם: התהילה של אבי/מרסל פניול הטירה של אמי/מרסל פניול לעת זקנה התיישב מוריס פניול, מחזאי צרפתי מפורסם, לספר את סיפור ילדותו הרחוקה, בחבל פרובאנס של תחילת המאה העשרים. שני ספרים דקיקים (פחות ממאתיים עמודים כל אחד, כולל סוף דבר מאת המתרגם), כתובים באותיות גדולות ומחולקים לפרקים קצרצרים – קריאה קלילה של יום או יומיים. והקריאה אכן קלילה. קלילה וכמעט שאינה”

“זו ביקורת על שני ספרים שקשה להפריד ביניהם: התהילה של אבי/מרסל פניול הטירה של אמי/מרסל פניול לעת זקנה התיישב מוריס פניול, מחזאי צרפתי מפורסם, לספר את סיפור ילדותו הרחוקה, בחבל פרובאנס של תחילת המאה העשרים. שני ספרים דקיקים (פחות ממאתיים עמודים כל אחד, כולל סוף דבר מאת המתרגם), כתובים באותיות גדולות ומחולקים לפרקים קצרצרים – קריאה קלילה של יום או יומיים. והקריאה אכן קלילה. קלילה וכמעט שאינה”

“הספר הפותח את זיכרונות ילדותו של פניול הוא התהילה של אבי, אחריו מגיע הטירה של אמי. כאן מרסל הקטן בן 8.5, המתכונן לקראת חופשת הקיץ הגדולה, כשילכו לגור בחווה החדשה שלהם בהרים לכמה חודשים. מי שיהיה שם אלה הורים ואחיו, כמו גם דודתנו ובעלה ז'ול, המתגאה מאוד בניסיון הצייד שלו וביכולתו הידועה בירי וציד. והנה עברה חלפה שנת הלימודים, רהיטים וכלי בית נרכשים לחווה החדשה, שהחידוש המסעיר בה הוא מים זורמים, ל”

“ממרום 41 שנותיי, אני סופסוף מתחיל להפנים את ילדותי ההזויה, שבמהלכה בחרו הוריי עבורם וגם עבורי ועבור אחי כמובן, לזגזג בין שתי ערים שלא יתכן מרחק גדול יותר ביניהן, הן גיאוגרפי והן כל השאר : דימונה ופריז. בראשונה - 'מדיניות' של בתים פתוחים, כולם מכירים את כולם, תחושה של ביטחון בלתי נגמר ונחוצה רק הליכה של כרבע שעה מהבית כדי להגיע "לסוף העולם" ולהשקיף מאזור מגדל המים על מרחביו העצומים של המדבר הצחיח;”

“זו ביקורת על שני ספרים שקשה להפריד ביניהם: התהילה של אבי/מרסל פניול הטירה של אמי/מרסל פניול לעת זקנה התיישב מוריס פניול, מחזאי צרפתי מפורסם, לספר את סיפור ילדותו הרחוקה, בחבל פרובאנס של תחילת המאה העשרים. שני ספרים דקיקים (פחות ממאתיים עמודים כל אחד, כולל סוף דבר מאת המתרגם), כתובים באותיות גדולות ומחולקים לפרקים קצרצרים – קריאה קלילה של יום או יומיים. והקריאה אכן קלילה. קלילה וכמעט שאינה”

“זו ביקורת על שני ספרים שקשה להפריד ביניהם: התהילה של אבי/מרסל פניול הטירה של אמי/מרסל פניול לעת זקנה התיישב מוריס פניול, מחזאי צרפתי מפורסם, לספר את סיפור ילדותו הרחוקה, בחבל פרובאנס של תחילת המאה העשרים. שני ספרים דקיקים (פחות ממאתיים עמודים כל אחד, כולל סוף דבר מאת המתרגם), כתובים באותיות גדולות ומחולקים לפרקים קצרצרים – קריאה קלילה של יום או יומיים. והקריאה אכן קלילה. קלילה וכמעט שאינה”

“הספר הפותח את זיכרונות ילדותו של פניול הוא התהילה של אבי, אחריו מגיע הטירה של אמי. כאן מרסל הקטן בן 8.5, המתכונן לקראת חופשת הקיץ הגדולה, כשילכו לגור בחווה החדשה שלהם בהרים לכמה חודשים. מי שיהיה שם אלה הורים ואחיו, כמו גם דודתנו ובעלה ז'ול, המתגאה מאוד בניסיון הצייד שלו וביכולתו הידועה בירי וציד. והנה עברה חלפה שנת הלימודים, רהיטים וכלי בית נרכשים לחווה החדשה, שהחידוש המסעיר בה הוא מים זורמים, ל”