ביקורת ספרותית על הטירה של אמי מאת מרסל פניול
ספר מעולה

---

ספר נפלא על ילדות מקסימה, מנקודת מבטו של ילד בעל אמון לא מאוכזב במבוגרים.
הספר של פניול, במאי סרטים וסופר על ילדותו בפרובנס. ילד החי חיי טבע? שמציג ניואנסים, בין מבוגרים וצעירים,הרפתקאות ( בלי נינטנדו, מחשב וטלויזועה), יחסים פשוטים ובונים.
קיץ אחד שמסתיים בחזרה לעיר ופתרון של חופשה שבועית בכפר.
הספר מלא הומור, דק, עדין ולא פוגעני (כפי ההגדרה המקורית של הומור).לדוגמה (ע 92), הילד נאלץ ללמוד לתחרות הישגים לסוף השנה ולכן הוא מקבל לימודים מתוגברים. " רכבות השיגו זו את זו,רוכבי אופניים פגשו זה את זה ואב אחד שגילו היה פי שבעה מגיל בנו, ראה איך יתרונו מתמוסס והולך עם השנים".
מי לא סבל מהשאלות האלו בתיכון? מענין שלא שאלו על בריכה שצינור אחד ממלא אותה ושני מרוקן באותו זמן.
יש שם הבנה במירקם יחסים מעודן. (ע 99). הילד מקבל מכתב מחבר בכפר מלא שגיאות כתיב. מיד הוא כותב תשובה מסוגננת, האבא מתקן פה ושם והגלויה מוכנה למישלוח.בלילה הוא מבין את עומק המאמץ והאהבה של החבר. הוא מיד תולש כמה דפים ממחברת, כותב תשובה ומכניס כמה שגיאות מכוונות כדי לא להתנשא.
יש אמירה של ילד "מבוגרים לא עושים מה שמתחשק להם ושהם טיפשים"
ולבסוף פרק שלם של הפיכת תדמית ( 143-150), מטירה מכושפת לאנשים מכניסי אורחים או שומר שבמציאות רע יותר מהנדמה.
זה לא כל הספר אלא טעימות בו.הסיום גם הוא מעורר הירהורים.
יפה ומומלץ.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הטירה של אמי