“אז זהו. סופית נמאס לי מסוג כזה של ספרים שלוקחים לי שעות שינה, משאירים אותי במתח, נשארים לי בראש כל הזמן. זהו, אני איתם סיימתי. אפשר לצפות למעט רחמים, אני שוכב במיטה חולה, ובמקום להיות עסוק בהחלמה אני רק חושב על קטניס ועל חבר שלה פיטה. ומי בכלל קורה לדמות בשם פיתה. אני לא יכולתי לחשוב על דבר חוץ מפרצוף עגול עם כתמים של חומוס וטחינה. אז בזאת אני נשבע- בפעם הבאה שאני חולה אני קורא ספר שישעמם אותי”

“**** הנה, הגיע השלישי. צ'י-צ'ינג!! אין ספק שבצומת ספרים וסטימצקי מחככים ידיים בסיפוק כשצבא נערות בנות 14 מרוקן להן את המדפים. אני עצמי לא חיכיתי עד עכשיו. השניים הקודמים היו, כאמור, חטיפים נעימים לחך, כך שאצתי לחנות ורכשתי אותו באנגלית כבר לפני שבועיים שלושה. טוב, בואו נדבר על השם. "משחקי הרעב" זה שם טוב. קליט, מסתורי ומסקרן. מצד אחד משחקים, מצד שני רעב. אוווו, מפחיד. "התלקחות" הוא לא ש”

“כיבוי אורות. שקט באולם... חושך. אור נדלק על הבמה... אפשר להתחיל בביקורת. "אהמ, אהמ. אהמ, אהמ." האנשים בקהל משתיקים זה את זה. "הספר 'התלקחות' הוא ספר נוער, ההמשך של 'משחקי הרעב', ספר שמאוד אהבתי. אתם צריכים תזכורת?" אני שואלת את הקהל. "לא!" "כן!" "על מה מסופר?" הם עונים. "טוב, אני אסביר. הספר מתרחש בעתיד, במדינת פאנם שקמה על חורבות אמריקה הצפונית, במיקומה הנוכחי של ארצות הברית." אני אומרת. "פאנ”

“זהירות ספוליירים! ובכן... סיימתי את טרילוגיית משחקי הרעב, זה לקח לי שבוע בערך, ולהלן מסקנותיי הסופיות, הנחרצות והבלתי משתמעות לשני פנים: קודם כל אני חייבת לציין ששלושת הספרים קריאים, קולחים וסוחפים ביותר, page turners אמיתיים. כבר מזמן לא קראתי ספרי נוער, למעשה מאז סאגת הארי פוטר, אותה קראתי בזמן אמת עם פירסומה, והטרילוגיה של סוזן קולינס בהחלט מספקת את הסחורה. האמת היא שנשארתי מעודכנת בעול”

“אז זהו. סופית נמאס לי מסוג כזה של ספרים שלוקחים לי שעות שינה, משאירים אותי במתח, נשארים לי בראש כל הזמן. זהו, אני איתם סיימתי. אפשר לצפות למעט רחמים, אני שוכב במיטה חולה, ובמקום להיות עסוק בהחלמה אני רק חושב על קטניס ועל חבר שלה פיטה. ומי בכלל קורה לדמות בשם פיתה. אני לא יכולתי לחשוב על דבר חוץ מפרצוף עגול עם כתמים של חומוס וטחינה. אז בזאת אני נשבע- בפעם הבאה שאני חולה אני קורא ספר שישעמם אותי”

“**** הנה, הגיע השלישי. צ'י-צ'ינג!! אין ספק שבצומת ספרים וסטימצקי מחככים ידיים בסיפוק כשצבא נערות בנות 14 מרוקן להן את המדפים. אני עצמי לא חיכיתי עד עכשיו. השניים הקודמים היו, כאמור, חטיפים נעימים לחך, כך שאצתי לחנות ורכשתי אותו באנגלית כבר לפני שבועיים שלושה. טוב, בואו נדבר על השם. "משחקי הרעב" זה שם טוב. קליט, מסתורי ומסקרן. מצד אחד משחקים, מצד שני רעב. אוווו, מפחיד. "התלקחות" הוא לא ש”

“כיבוי אורות. שקט באולם... חושך. אור נדלק על הבמה... אפשר להתחיל בביקורת. "אהמ, אהמ. אהמ, אהמ." האנשים בקהל משתיקים זה את זה. "הספר 'התלקחות' הוא ספר נוער, ההמשך של 'משחקי הרעב', ספר שמאוד אהבתי. אתם צריכים תזכורת?" אני שואלת את הקהל. "לא!" "כן!" "על מה מסופר?" הם עונים. "טוב, אני אסביר. הספר מתרחש בעתיד, במדינת פאנם שקמה על חורבות אמריקה הצפונית, במיקומה הנוכחי של ארצות הברית." אני אומרת. "פאנ”

“זהירות ספוליירים! ובכן... סיימתי את טרילוגיית משחקי הרעב, זה לקח לי שבוע בערך, ולהלן מסקנותיי הסופיות, הנחרצות והבלתי משתמעות לשני פנים: קודם כל אני חייבת לציין ששלושת הספרים קריאים, קולחים וסוחפים ביותר, page turners אמיתיים. כבר מזמן לא קראתי ספרי נוער, למעשה מאז סאגת הארי פוטר, אותה קראתי בזמן אמת עם פירסומה, והטרילוגיה של סוזן קולינס בהחלט מספקת את הסחורה. האמת היא שנשארתי מעודכנת בעול”