אם נגיד אהבתם מאוד ספר מסוים, ולסופר שכתב אותו יצא ספר חדש, נכון שתרצו לקרוא אותו?
ולהפך, אם לא אהבתם סופר מסוים, לא תרצו לקרוא ספר חדש שלו, נכון?
הניסיון הקצר שלי בחיים (כולה בן 19 אבל קורא 19 ספרים בחודש...) לימד אותי שההרגל הזה לא עובד.
קראתי המון סופרים שאהבתי את הספר הראשון שלהם והתאכזבתי בהמשך, ולעומת זאת היו סופרים שלא התחברתי לספר הראשון שלהם שקראתי, אבל הספר השני שלהם כבר היה טוב.
קר

ספר מתח טוב!!!

פצע פתוח מפגיש את ויל טרנט סוכן בולשת באטלנטנה, יוצא בית יתומים, דיסלקט שאינו מסוגל לקרוא, עם בלשית מחלק הרצח פיית מיטשל, שילדה א בנה ג'רמי כבר בגיל 15.

ויל הוא סוכן בולשת מעולה שבמשימתו האחרונה הפליל 6 שוטרים במשטרת אטלנטה שנטלו לידם כספים שהוחרמו מסוחרי סמים, קורבן נוסף לפרשה הייתה אמה של פיית , אוולין מיטשל, ששימשה הקצינה הממונה על השוטרים.
ויל כפוף לאמנדה שגם היא יצור מ

ספר מתח טוב, סיפור קצבי, מעניין, ורב תהפוכות.
אם עשירה חוזרת לבית האחוזה הגדול שלה, מוצאת בבית שברים ואז רואה צעיר המחזיק סכין גוהר מעל גופת בתה המרוטשת. כשהצעיר פונה לעבר האם, היא נלחמת על חייה ומצליחה לעצור את הצעיר מלפגוע בה. המשטרה וה- FBI נכנסים לעובי הקורה, האם יש כאן רצח אקראי / סתמי, או אולי משהו מורכב יותר. איש ה- FBI ויל טרנט מתחיל לחקור ביחד עם פיית מיטשל, שוטרת ממשטרת אטלנטה. וחושף מ

#
מותחנים משטרתיים הם סניף של ספרות המתח הענפה שנראה כי הולכת ומתפתחת לאחרונה. התאורים של ההירארכיה המשטרתית (שתמיד יש אחד שמצפצף עליה ומצליח לצאת בשלום כי הוא נורא מוכשר) של בדיקות מעבדה, של עבודת רגליים קשה (יש להם שם הרבה רגליים) ושל פיענוח פשעים, הוא נעים לקריאה. נעים לנו לחשוב שיש מישהו שדואג לשלומינו, שדואג לשים את הפושעים המאיימים על חייינו מאחורי סוגר ובריח, שאם חלילה נהיה בתוך הסטטיסטיקה

אתן זוכרות את הסרט בחזרה לעתיד 2 ? כאשר מרטי חוזר להווה שלו ב 1985 אך זה הווה שסטה נוראות ממתכונתו המקורית? עיר חשוכה ללא בטחון , כנופיות מסתובבות ברחובות ויורות לכל הכיוונים,אנשים מגנים על עצמם בירי ממרפסת הכניסה שלהם. אין בתי ספר,אשפה בוערת ברחובות ,אין תאורת רחוב ... זו התחושה שקבלתי מהספר עיר של שוטרים,
הסופרת מתארת מציאות שבה הבטחון האישי לא קיים – אלא אם אתה גבר לבן וממעמד גבוה - המשטרה א

כמו תמיד, שום דבר לא בא במפתיע. תמיד יש רמזים מקדימים ואפשר לנחש מהם את התוצאה העתידית.
רמז מספר 1: ספר ובו 588 עמודים, והוא לא סאגה בין-דורית ולא ספר פנטזיה. כתבתי כבר כמה פעמים, ואכתוב שוב: אורך כזה של ספר מרמז על פטפטנות יתרה של הכותב ועל אריכות מיותרת וחוסר הידוק עלילתי. אין לזה הצדקה.

רמז מספר 2: מעגל ובו הכיתוב "coming to netflix" על הכריכה. למה להסריט ספר טוב? ועוד לנטפליקס?

רמז מספר

הספר הזה מבלבל כהוגן. מצד אחד - ספר מתח. וככזה הוא מתאמץ מאד למתוח. אז יש בו סיפור רווי דם, רשע, תעלומות והוא סוגר את הכל יפה בסוף. מהצד השני - הוא מעלה נושאים שאינם קשורים דווקא לספרות מתח, אבל קצב העלאתם מהיר והטיפול בהם מרפרף. מצד אחד - יש פה כתיבה קלישאתית כמו שאנחנו מכירים בספרי מתח אמריקאים. מצד שני יש בו לפעמים הבלחות של כתיבה אמינה ונוגעת.

מה שמעניין בספר הזה הוא לא המתח. דמות הבלש שהוא

ספר מתח ראשון בחיי שאני לא מצליחה לסיים. אפשר להאשים את הקורונה בחוסר היכולת שלי להתרכז ברמה שהספר הזה דרש ואפשר גם להאשים את הספר עצמו שלא נתן פייט חזרה.
בסופו של דבר קראתי 400 עמודים ממנו כמעט ועדיין הצלחתי לוותר עליו בלי לדעת את הסוף כי הוא התיש אותי.
אלא אם כן יש איזה טוויסט אדיר בסוף די הבנתי את הרעיון הכללי שלו והוא באמת עמוס בעמודים מיותרים לטעמי שגרמו לי להעדיף לבהות בגבי ברבש בפעם המליו

" בחיי, הגעתי לגן עדן" היא אומרת

"גן עדן?" עונה לה הצלע השלישית שלנו, "זה יותר טוב מגן עדן"

והנה, שוב, הוויכוח הרגיל, זה שאותו אני אשנן גם אם תעירו אותי מתוך שינה, אני נאנחת, ושותקת, כי...כשהן מתחילות זה לא נגמר אף פעם בטוב אם מתערבים.

מושלם, מספר אחת ביקום, גאוני, יצירת מופת, ועוד ועוד מילים נזרקות לחלל האוויר, ואני בוהה בשתיהן, מנסה להחליט אם הן הבעיה ואלפים שכמותם או שזו רק אני?

מכ