****




כן, היה אפשר לקרוא לספר "ללא חארטה" וזה היה עובד באותה מידה.

מדובר באחד הספרים המוקדמים של <mark>טום קלנסי</mark>, שמתרחש בזמן מלחמת וייטנאם, כשג'ק ראיין עוד היה ילד ולא נכנס לעניינים. כאן אנחנו מתוודעים לראשונה לג'ון קלארק שלמדנו להכיר ולאהוב בספרים המאוחרים יותר של קלנסי, שאחרי שאשתו מתה (של קלארק, לא קלנסי!) ואהובתו נרצחת באכזריות על ידי סוחרי סמים, הוא עושה שימוש ביכולותיו כ״כלב ים״ - איש

*****




לפני ארבע או חמש שעות הרגשתי איזה עיקצוץ מעצבן בלחי, אבל היד שלי נזכרה להתרומם למעלה ולגרד רק עכשיו, כשהספר נגמר. או, מאן, איזה מתח.

מי שמחבב ספרות ריגול/פוליטיקה/אקשן כמוני, ועוד לא מכיר את <mark>טום קלנסי</mark> - אז שיתחיל. אתמול.

"נעול" הוא בהחלט ספר מוצלח של קלנסי, וכשהוא טוב, גבירותיי ורבותיי, הוא ממש טוב. לא זזתי מהכורסה. לא יכולתי לנשום בסוף, פשוט כי אין לך מושג איך זה ייגמר. קלנ

****


לא יודע למה אני מרגיש נבוך מעט מהעובדה ש<mark>טום קלנסי</mark> הוא מראשי "רשימת הסופרים" שלי בסימניה, ולא ג'ורג' סימנון או ג'ורג' פרק או המינגוויי. בכלל, שלושת המובילים שלי הם סופרי מתח כאלה, לא כבוד גדול, מה שאולי מעמיד את כל הטעם הספרותי שלי תחת סימן שאלה מטריד. מה שלי מוזר עוד יותר הוא שבמקום הרביעי יש לי את גרוסמן, שאותו אני לא אוהב לקרוא בכלל, אבל הוא מעניק לרשימה נופך אנין יותר, אולי. שלא לדבר

https://wp.me/p4kTCp-8Kt

"האנשים ההם מתים, ואני הממשלה בינתיים, שאלוהים יעזור לי, והממשלה לא בורחת" (ג׳ק ראיין לאחר שהושבע לנשיאות והתעקש לבקר בהריסות בניין הקונגרס שבו פגע מטוס נוסעים והרג את רוב יושביו. עמ׳ 22).
המלחמה הנוכחית עם איראן החזירה אותי לספר על מלחמה אחרת עם איראן, כזו שלא קרתה באמת, אבל יש בה נקודות דמיון לזו הנוכחית. "צו נשיאותי" (הוצאת הד ארצי, 1998) שכתב סופר המתח הצבאי האמריקני

****




כן, היה אפשר לקרוא לספר "ללא חרטא" וזה היה עובד באותה מידה.

זה אחד הספרים המוקדמים של <mark>טום קלנסי</mark>, שמתרחש בזמן מלחמת וייטנאם וג'ק ראיין עוד לא נכנס לעניינים. כאן אנחנו מתוודעים לראשונה לג'ון קלארק שלמדנו להכיר ולאהוב בספרים המאוחרים יותר של קלנסי, שאחרי שאשתו מתה ואהובתו נרצחת באכזריות על ידי סוחרי סמים, הוא עושה שימוש ביכולותיו כאיש הקומנדו הימי ויוצא למסע נקם לניקוי האורוות. אני י

חומת אש, <mark>טום קלנסי</mark>
סוגה: מתח
במילה אחת: עלייתם של האקרים
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: עבור צוות המבצעים של ‘הקמפוס‘, יחידת הביון החשאית, היתה משימת החיסול באיסטנבול מורכבת למדי, אך שגרתית. הם לא תיארו לעצמם שדווקא עניין טכני שולי לכאורה - מחשב שנמצא בזירת החיסול - ישפיע באופן כה מרחיק לכת על ביטחונה של ארצות־הברית.
עם חזרתם לוושינגטון מתברר לאנשי ‘הקמפוס‘ כי הם מעורבים בעל כורחם ביוזמה מלחמתית אנ

עם תום המלחמה הקרה, השתנו הרבה דברים והרבה אנשים.
<mark>טום קלנסי</mark> לא השתנה.
הכרתי אותו לקראת סוף המלחמה (הקרה). זה היה גילוי מדהים, כמו "ג'ון לה קארה על ספידים". אירוע רודף אירוע, כדור רודף סכין ותעלומה רודפת פענוח. מסוג הסופרים שכותבים עד שנשימתי נעתקת, פשוטו כמשמעו.
הספרים הראשונים שלו עסקו כמובן במלחמה ההיא, אך עם תומה, הוא לקח את הידע, היכולות והכשרון שלו אל המוקדים האחרים בהם מדמם העולם. והוא נו

"הדוב והדרקון" (הוצאת מעריב – הד ארצי, 2001) הוא ספר מתח נוסף מאת הסופר האמריקני <mark>טום קלנסי</mark>. שממשיך זמן קצר יחסית לאחר שהסתיים הספר הקודם. גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין כבר יושב בנוחות על כיסא נשיא ארצות הברית, והצלחתו בניהול המערכה באיראן, שחזור של מלחמת המפרץ בזעין אנפין, קנתה לו את אהדת הציבור. ראיין, שכיהן קודם לכן כסגן ראש ה־CIA וכיועץ לביטחון לאומי, הוא נשיא שונה מאוד מקודמיו. הוא "היה בזמ

שלום לכולם
כמי שקרא את "כל כתבי" <mark>טום קלנסי</mark>, מרביתם בשנות ה-90, לשוב אל הדמויות הישנות : ג'ק ראיין האב, ג'ק ראיין הבן, קלארק, דינג שאבז ואחרים, זה כמו לשוב ולפגוש בני משפחה שלא ראית הרבה שנים ולהתעדכן במצבם.

הספר מפגיש אותנו עם כל הדמויות בשנת 2010, כשכולם מבוגרים יותר ובשלב (מעט)שונה בחיים.

הספר בנוי כספר "קלנסי" טיפוסי: בניית כמה זירות במקביל המתפרשת על פני מאות עמודים (לא תמיד נחוצים), הכ