הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בספטמבר, 2012
ע"י ליאור
ע"י ליאור
עם תום המלחמה הקרה, השתנו הרבה דברים והרבה אנשים.
טום קלנסי לא השתנה.
הכרתי אותו לקראת סוף המלחמה (הקרה). זה היה גילוי מדהים, כמו "ג'ון לה קארה על ספידים". אירוע רודף אירוע, כדור רודף סכין ותעלומה רודפת פענוח. מסוג הסופרים שכותבים עד שנשימתי נעתקת, פשוטו כמשמעו.
הספרים הראשונים שלו עסקו כמובן במלחמה ההיא, אך עם תומה, הוא לקח את הידע, היכולות והכשרון שלו אל המוקדים האחרים בהם מדמם העולם. והוא נותר אשף גם כיום, שני עשורים אחרי שנגמרה המלחמה עליה ואותה כתב.
למי שעוקב כמוני אחרי תולדותיו, ברור שגם הגבורים הקבועים מזדקנים, אבל בדיוק כמוהו, עושים את זה בחן ובכשרון. קלארק, ראיין, שאבז ושאר החבר'ה הם כמו יין שמשתבח, אז קדימה - לדרוך את הכלים, לנשום עמוק ולצלול אל מעמקי הספר הזה.
לרגל השנה החדשה, שתהיה שנה טובה והרי הודעה: לאותם בישי-גדא שאיתרע מזלם ולא פגשו עדיין את טום קלנסי - עוד הערב.
11 קוראים אהבו את הביקורת
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
