“קראתי טובים יותר וגם מלחמת האדם הזקן נרבה יותר קריא, עדיין ספר נדע דמיוני מסקרן ומעניין למרות שקראתי הרבה יותר טובים.”

“את ה"אני מאמין" המדב"י שלי כתבתי בסקירה אחרת, על הספר "החמישיה של צ'ונג לוי". אבל אני מביאה אותו פעם נוספת כאן. כמו גם שם, מדובר על סדר אקראי לחלוטין:
אני חובבת מדע בדיוני ופנטזיה, אבל לא מבינה למה כורכים שתי סוגות שונות כל כך יחד. מעולם לא הייתי באייקון, אני מבוגרת מדיי לזה. אני לא מתחברת לכל ספרות הערפדים. מעריצה את דאגלאס אדאמס זצ"ל ואת קוני ויליס תבדלח"א. חושבת שטרי פרצ'ט ואופיר טושה גפלה מתחילים טוב, אבל אחר כך נופלים. אוהבת את אורסון סקוט קארד, בעיקר בחלק הלא פציפיסטי שלו. לא הסתדרתי עם משחקי הכס, כן אהבתי את סטניסלב לם, ואני חושבת מכל ליבי שאסימוב הוא אמנם קלאסי, אבל הוא בעיקר נביא ההווה, ולא חובב עתידנות גדול.
בסקירה ההיא כתבתי שאני אוהבת מתמטיקה, כי זה היה רלוונטי לספר. כאן אכתוב שאני מבינה במחשבים מספיק די הצורך כדי להשתמש בכלים שמייקרוסופט הואילה בטובה לספק לי, ולגלוש באינטרנט. אין לי שמץ מושג בתכנות.

וכל ההקדמה הזאת היא לצורך סקירה נוספת, של ספר מדע בידיוני נוסף, ומתוך הבנה כי כל קריאה נסמכת על המאפיינים הפרטיים מאוד של הקורא. לכן אין לראות בדבריי המלצה, אלא חוות דעת בלבד. טל"ח. ורק אציין עוד שלכבוד הוא לי להיות הראשונה באתר הסוקרת את הספר הזה.

האריס קריק הוא עובד ממשלה, בעל הגדרת התפקיד הסתומה-משהו "מסייע למינים זרים". מומלץ שהגדרת התפקיד תהיה סתומה, משום שבמסגרת תפקידו הוא משמש השליח לבשורות רעות עבור חייזרים שנמצאים בכדור הארץ כחלק מהסגל הדיפלומטי של כוכב המוצא שלהם. ואז פונה אליו העוזר האישי של שר החוץ ומבקש ממנו לפצוח בפרוייקט פרטי. כזה שמשתמש בכישורי המחשבים הבלתי ממוצים של קריק, ושצריך לסייע בפתרון בעיה דיפלומטית חריפה בתוך שבוע. גם הבעיה הדיפלומטית, כמובן, אינה מול אומה שונה בכדור הארץ, אלא מול תרבות חייזרית מכוכב רחוק, היא תרבות הנידו.

וכך הכל מתחיל. כמו ספר הציורים הנושן שבו כל דף מדגים כיצד הדף הקודם לו הוא רק חלק קטן, ומטעה למדי, של התמונה הכוללת, ושהדברים מורכבים בהרבה. העלילה מתפתחת בקצב מהיר. שמות הדמויות וכינויי המינים השונים קצת מבלבל, אבל אפשר להתגבר על זה. בריתות, ובריתות-שכנגד, קואליציות, קונספירציות, והרבה מאוד תהפוכות. על הכריכה האחורית כתוב שזו "סאטירה אירונית וחריפה על פוליטיקה בין-כוכבית". נו. לא יותר סאטירה מתשעים וחמישה אחוזים מהסוגה הזאת. לא הכל בסיפור אמין. אני לא מדברת על חוסר אמינות כמו דיון על כבשים מהונדסות גנטית בעלות צמר כחול, אלא על דברים פרוזאיים יותר. כמו למשל: "הדבר הראשון שקריק ורובין עשו היה לישון. הם הלכו לתא שלהם במחלקת תיירים, באחד הסיפונים הנמוכים, ליד המנוע ומגורי הצוות, ונדחסו דרך הדלת. הם התמוטטו על מיטות היחיד הנפרדות שלהם ושקעו בשינה נטולת חלומות ל-12 שעות". איך אמרתי קודם? נו.

אבל זה לא ספר שאמור להיות אמין. בעיני הוא מדליק. קצבי, מעניין, אפילו קצת מותח. ומצחיק. לא מצחיק ברמת שאגות צחוק או משפטי מחץ חזקים, אלא מצחיק בהוויתו. וכן, אני מתארת לעצמי שיש אנשים שלא יחשבו כמוני. בפרט, אין בו שום דבר "לקחת הלאה". הוא לא מפתח סוגיות מדעיות ומוסריות לעומק, ואפילו לא מעלה שאלות כאלה. אבל לי זה לא באמת חשוב.

ומשהו קצת הזוי: הדירוג: אם 3 קוראים דירגו, ושלושתם בארבעה כוכבים, איך הממוצע הוא 2? נפלאות הסטטיסטיקה. אל תשימו לב לדירוג. ספר מדליק.”

“כרגיל. סקאלזי נותן בראש.
עלילה ארוזה בתוספות הומור ואקשן. בנוי כמו סרט הוליוודי.
סבבה .”