“# לפני כמה שנים צפיתי בסידרה באותו שם. היא היתה מעניינת וקצבית ומילאה היטב את תפקידה כ"מעבירה את הזמן בסבבה". לא חשבתי עליה במיוחד, אז. כשהתחלתי לקרוא את הספר גיליתי שהסידרה מבוססת בצורה רופפת מאד על התחלת הסיפור. משם היא פנתה פנייה חדה לכיוון שונה, שיקסום יותר לאלה שמעדיפים לראות הרבה אקשן, יריות, התעללות, ואנשי קרטלי-סמים עם מבטא מקסיקני, קעקועים ומראה מסוכן של שפם+קרחת כמסמלי רוע. טֶרֶסה מ”

“ספרי המתח הכי טובים הם אלו שהם בעצם ספר אחר, שמתחזה לספר מתח. שבהם השאלה "מי עשה את זה" או "למה עשה את זה" הן לא רלוונטיות באופן מובהק. "מועדון דיומא" הוא ספר לאוהבי ספרים, ויותר מזה: מכתב אהבה אחד ארוך לספרים, אהבתם וקריאתם. קורסו הוא 'בלש ספרים', טיפוס לא ממש הגון ולא מאוד הירואי, שמאתר ספרים נדירים כמו מהדורה מקורית של דון קיחוטה או ספר תפילה עם תחריטים מימי הביניים, ולצורך כך הוא מסתובב בארכי”

“תמונת מלחמות תערוכת צלמי עיתונות בינלאומית, ומקומית, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, בלטה בצילומי מלחמות ואסונות, כמציאות חמקמקה שנלכדה בעדשת מצלמת צלם המלחמה, והפכה לסיפור אנושי קפוא בזמן. הבטתי זמן רב, בשתי תמונות בתערוכה, מהופנט ונסער. אחר כך הבנתי שהתמונות נגעו בעמוקים שברגשותיי: חרדה, אובדן ועצב, או במשיכה הסמויה שלי לאסתטיקת מלחמה ומוות, באופן שהיא מעוררת בי פליאה ותדהמה, לרגע שבו החיים”

“ספר שונה ממה שהכרתי בכתיבה של הזמן האחרון. זהו סיפור של שנים: מרסדס, אישה צעירה שעולמה והפתעותיו לפניה, ומקס, רקדן מיקצועי, נוכל שרמנטי בסיגנון ג'ימס בונד, מרגל לעת מצוא ו..פושע לעת מצוא. הגבר הקלסי. זהו ספר בן שני מרכיבים עיקריים: זמנים עברו, רטרו, עם חוקי התנהגות ומוסר משלהם: מותר לרמות אבל בשרמנטיות, לחיזור ורומן יש כללים, ביניהם האיטיות, המיסתורין ככלי להעצים את התשוקה. וההוה שהוא הסתכלות”

“# לפני כמה שנים צפיתי בסידרה באותו שם. היא היתה מעניינת וקצבית ומילאה היטב את תפקידה כ"מעבירה את הזמן בסבבה". לא חשבתי עליה במיוחד, אז. כשהתחלתי לקרוא את הספר גיליתי שהסידרה מבוססת בצורה רופפת מאד על התחלת הסיפור. משם היא פנתה פנייה חדה לכיוון שונה, שיקסום יותר לאלה שמעדיפים לראות הרבה אקשן, יריות, התעללות, ואנשי קרטלי-סמים עם מבטא מקסיקני, קעקועים ומראה מסוכן של שפם+קרחת כמסמלי רוע. טֶרֶסה מ”

“ספרי המתח הכי טובים הם אלו שהם בעצם ספר אחר, שמתחזה לספר מתח. שבהם השאלה "מי עשה את זה" או "למה עשה את זה" הן לא רלוונטיות באופן מובהק. "מועדון דיומא" הוא ספר לאוהבי ספרים, ויותר מזה: מכתב אהבה אחד ארוך לספרים, אהבתם וקריאתם. קורסו הוא 'בלש ספרים', טיפוס לא ממש הגון ולא מאוד הירואי, שמאתר ספרים נדירים כמו מהדורה מקורית של דון קיחוטה או ספר תפילה עם תחריטים מימי הביניים, ולצורך כך הוא מסתובב בארכי”

“תמונת מלחמות תערוכת צלמי עיתונות בינלאומית, ומקומית, שהתקיימה במוזיאון ארץ ישראל, בלטה בצילומי מלחמות ואסונות, כמציאות חמקמקה שנלכדה בעדשת מצלמת צלם המלחמה, והפכה לסיפור אנושי קפוא בזמן. הבטתי זמן רב, בשתי תמונות בתערוכה, מהופנט ונסער. אחר כך הבנתי שהתמונות נגעו בעמוקים שברגשותיי: חרדה, אובדן ועצב, או במשיכה הסמויה שלי לאסתטיקת מלחמה ומוות, באופן שהיא מעוררת בי פליאה ותדהמה, לרגע שבו החיים”

“ספר שונה ממה שהכרתי בכתיבה של הזמן האחרון. זהו סיפור של שנים: מרסדס, אישה צעירה שעולמה והפתעותיו לפניה, ומקס, רקדן מיקצועי, נוכל שרמנטי בסיגנון ג'ימס בונד, מרגל לעת מצוא ו..פושע לעת מצוא. הגבר הקלסי. זהו ספר בן שני מרכיבים עיקריים: זמנים עברו, רטרו, עם חוקי התנהגות ומוסר משלהם: מותר לרמות אבל בשרמנטיות, לחיזור ורומן יש כללים, ביניהם האיטיות, המיסתורין ככלי להעצים את התשוקה. וההוה שהוא הסתכלות”